דידייה דרוגבה
דידייה איב דרוגבה טבילי (בצרפתית: Didier Yves Drogba Tébily; נולד ב-11 במרץ 1978 באביג'אן) הוא כדורגלן עבר מחוף השנהב ששיחק בעמדת החלוץ. לזכותו של דרוגבה 104 הופעות ו-65 שערים במדי נבחרת חוף השנהב, דבר ההופך אותו למלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים. כמו כן, הוא מדורג שני בטבלת מלכי השערים של צ'לסי בכל הזמנים עם 164 שערים בכל המסגרות.
_(cropped2).jpg) | |||||||||||||||||
| מידע אישי | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לידה | 11 במרץ 1978 (בן 46) אביג'אן שבחוף השנהב | ||||||||||||||||
| שם מלא | דידייה איב דרוגבה טבילי | ||||||||||||||||
| גובה | 1.89 מטר | ||||||||||||||||
| עמדה | חלוץ | ||||||||||||||||
| מועדוני נוער | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| נבחרת לאומית כשחקן | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | |||||||||||||||||
ראשית חייו
דרוגבה נולד באביג'אן שבחוף השנהב וכבר בגיל חמש נשלח על ידי הוריו לצרפת, שם התגורר אצל דודו, מישל גובה, כדורגלן מקצועי. הוא חזר לבית הוריו שלוש שנים לאחר מכן בעקבות געגועים למשפחתו. אמו כינתה אותו "טיטו" על שם יוסיפ ברוז טיטו, מנהיג יוגוסלביה שאותו העריצה.[1] הוא החל לשחק כדורגל במגרש חניה בעיר מגוריו, אך לאחר ששני הוריו איבדו את עבודתם, שב לצרפת.[2] בשנת 1991 גם הוריו עברו לגור בצרפת, תחילה בעיר ואן ולאחר מכן באנטוני שבפרברי פריז, שם חזר דרוגבה בן ה-15 לחיות איתם.[3] בשלב זה החל דרוגבה לשחק כדורגל בצורה מסודרת, כאשר הצטרף לקבוצת הנוער של המועדון החצי מקצועי, לוולואה.
אף על פי שהפגין יכולת מצוינת במשחקיו בלוולואה והרשים את מאמנו בגישתו המקצועית, לא הועלה לסגל הקבוצה הבוגרת לאחר שלא הרשים את מאמן הקבוצה, ז'אקי לונקר.[4] לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, נאלץ לחפש קבוצה חדשה ולבסוף חתם בלה מאן, אך פציעה חמורה השביתה אותו למשך כל העונה.[2] גם בעונה שלאחר מכן המשיך להיות מושבת ומאמנו בעבר, מארק וסטרלופ אף אמר כי "ייקח לדרוגבה כארבע שנים לחזור לכושר".[5] עם זאת, דרוגבה הצליח לחזור לכושר מהר מהצפוי ולקראת סיום עונת 1998/1999 חתם על חוזה רשמי בקבוצת הבוגרים של לה מאן ובגיל 21 שיחק את משחקו הרשמי הראשון בקריירה.בשנת 2010 דרוגבה חלה במחלת המלריה אך החלים ממנה וחזר למגרשים.
קריירת מועדונים
ראשית הקריירה
לה מאן, שבעונה שלפני הגעתו של דרוגבה ניצלה מירידה רק בזכות ניצחון במחזור הסיום, השתפרה מאוד עם צירופו ובזכות יכולת קבוצתית טובה סיימה את העונה במקום התשיעי, כאשר ארבע נקודות בלבד מפרידות בינה לבין המקום החמישי. דרוגבה שחזר לשחק אחרי שנתיים וחצי הפגין יכולת מצוינת וסיים את העונה עם שבעה שערים ב-30 משחקים. בעונה שלאחר מכן נפצע שוב ואיבד את מקומו בהרכב לדניאל קוזין. גם כאשר שב לשחק לא בלט וסיים את העונה ללא שערי ליגה ב-11 משחקים.
במחצית עונת 2001/2002 נקנה כרטיסו בסכום של 80,000 פאונד על ידי קבוצת הליגה הראשונה גנגאן,[2] לאחר שכבש חמישה שערים ב-21 משחקים הראשונים של העונה והיה אחד השחקנים הבולטים בליגת המשנה. בסך הכל סיים דרוגבה את שלוש שנותיו בלה מאן עם 12 שערים ב-64 משחקי ליגה. עד לסיום עונת 2001/2002 כבש שלושה שערים ב-11 הופעות במדי גנגאן וסייע לה להישאר בליגה הראשונה. אף על פי כן, צוות האימון של הקבוצה לא התרשם מדרוגבה, אך עם זאת הוא המשיך לפתוח בהרכב גם בעונה הבאה וכבש 17 שערים שמיקמו אותו במקום השלישי בטבלת מלך השערים של הליגה הצרפתית, כאשר רק לפאולטה ושבאני נונדה יותר כיבושים ממנו. יחד עם פלורן מאלודה הוא הוביל את גנגאן למקום השביעי בליגה, הישג השיא של הקבוצה בכל הזמנים.[2]
בעונת 2003/2004 עבר לשחק באולימפיק מרסיי תמורת 3.3 מיליון פאונד. במרסיי הפך דרוגבה לאחד משחקני ההתקפה הטובים באירופה ועם 19 שערים ב-35 משחקי ליגה נבחר לשחקן השנה בליגה הצרפתית ושוב דורג שלישי בטבלת מלך השערים של הליגה. כמו כן, השער שכבש בניצחון 0-1 על מונפלייה נבחר לשער העונה בצרפת. במקביל להצטיינותו בליגה, הפגין את עונת השיא שלו במפעלים האירופים. עם חמישה שערים בשבעה משחקים בליגת האלופות הוביל את מרסיי למקום השלישי בבית המוקדם, ממנו העפילה הקבוצה לסיבוב השלישי של גביע אופ"א. עם שישה שערים נוספים בתשעת משחקיו בגביע אופ"א דרוגבה הוביל את קבוצתו עד לגמר המפעל כשבדרך הם מדיחים בין היתר קבוצות אירופיות בכירות כגון ליברפול ואינטר מילאנו. עם זאת, משחק קבוצתי חלש במשחק הגמר נגד ולנסיה והפסד 2-0 סיים את העונה האירופית המופלאה של מרסיי ללא תואר.
תקופתו בצ'לסי
ביולי 2004 עבר דרוגבה לשחק בקבוצת הצמרת האנגלית צ'לסי תמורת סכום שיא של 24 מיליון פאונד. לצ'לסי הגיע דרוגבה כחלק מה"מהפכה" שביצע מאמנה החדש של הקבוצה ז'וזה מוריניו, שמלבד דרוגבה החתים מספר שחקנים צעירים ומוכשרים נוספים ושחרר 14 משחקני הקבוצה בעונה הקודמת. דרוגבה השתלב במהרה בצ'לסי ועל אף פציעה בשריר הבטן הישר שהשביתה אותו ממשחק למשך למעלה מחודשיים, הוביל את צ'לסי לזכייה באליפות הפרמייר ליג לראשונה מזה 50 שנה. כמו כן, כבש את השער השני בניצחון 2-3 על ליברפול בגמר גביע הליגה האנגלית והוביל את קבוצתו לזכייה בתואר לאחר ההארכה. גם בליגת האלופות הפגין יכולת הבקעה נהדרת ועם חמישה שערים בתשעה משחקים כולל שניים בצמד המשחקים מול באיירן מינכן ברבע הגמר, הוביל את צ'לסי להישג השיא שלה במפעל עד אז, חצי הגמר בו הפסידה לליברפול. בסך הכל סיים את עונתו הראשונה באנגליה עם 16 שערים ב-41 משחקים בכל המסגרות. גם בעונה הבאה, 2005/2006, הפגין יכולת מצוינת וכבר בתחילתה הוביל את צ'לסי לזכייה במגן הקהילה עם צמד שערים בניצחון 1-2 על ארסנל. בהמשך הוביל את הקבוצה לזכייה נוספת באליפות הפרמייר ליג, כאשר הוא מסיים את העונה עם 12 שערי ליגה מתוך 16 שערים בכל המסגרות.
דרוגבה זכה להצלחה רבה גם בעונת 2006/2007, בה כבש 33 שערים בכל המסגרות, מתוכם 20 שערים בליגה האנגלית, נתון שהקנה לו זכייה בתואר מלך השערים של הפרמייר ליג. בין רגעי השיא של דרוגבה במהלך העונה בלטו שעריו ממרחק רב במשחקים נגד ליברפול, אברטון וברצלונה ושעריו בניצחון 1-2 על ארסנל בגמר גביע הליגה. כמו כן, פעמיים בעונה זו הבקיע שלושער; פעם נגד ווטפורד ופעם נגד לבסקי סופיה בשלב הבתים של ליגת האלופות. במשחקו האחרון בעונה זו, גמר הגביע האנגלי נגד מנצ'סטר יונייטד, לה הפסידה צ'לסי את האליפות מספר ימים קודם לכן, הבקיע דרוגבה את השער היחיד בניצחון 0-1, במה שהיה לשער הראשון שהובקע באצטדיון ומבלי החדש. בכך הפך דרוגבה לשחקן השלישי בלבד יחד עם נורמן וייטסייד ומארק יוז שכובש גם בגמר גביע הליגה וגם בגמר הגביע באותה העונה ולראשון שמבקיע בשני הגמרים וגם מנצח בהם.
בינואר 2007 נבחר דרוגבה לשחקן השנה בחוף השנהב ובמרץ אותה שנה זכה לראשונה בקריירה בתואר כדורגלן השנה באפריקה לשנת 2006 לאחר שצבר 79 נקודות בהצבעת קונפדרציית הכדורגל של אפריקה, שלוש נקודות בלבד יותר מסגנו סמואל אטו הקמרוני שצבר 76 נקודות. כמו כן, זכה דרוגבה לשבחים רבים מצד התאחדות שחקני הכדורגל האנגלית שכללה אותו בנבחרת העונה בפרמייר ליג ודירגה אותו שני בבחירות לכדורגלן השנה בליגה האנגלית, אחרי כריסטיאנו רונאלדו שזכה בתואר.
עונת 2007/2008 התחילה בצורה רעה במיוחד עבור דרוגבה, כאשר כבר עם פתיחתה, ז'וזה מוריניו, מאמנו האהוב, עזב את צ'לסי ועבר לאינטר מילאנו. בהמשך ספג פציעה בברך שהשביתה אותו למשך כחודש ומיד לאחר חזרתו למשחק נאלץ לעזוב את צ'לסי שוב לטובת ייצוג נבחרתו בגביע אפריקה לאומות. בעקבות כך, שב לשחק באופן קבוע רק בפברואר 2008, אך עם זאת השתלב במהרה ואף כבש את שער היתרון של צ'לסי בהפסד 2-1 לטוטנהאם הוטספר בגמר גביע הליגה. בהמשך, דרוגבה כבש צמד שערים במשחק הגומלין מול ליברפול בחצי גמר ליגת האלופות, אותו ניצחה צ'לסי 2-3 (3-4 בסיכום שני המשחקים) והעפילה לגמר הטורניר לראשונה בתולדותיה. עוד באותו משחק דרוגבה הפך למלך השערים של צ'לסי באירופה בכל הזמנים לאחר שכבש את שערו ה-18 ועבר את השיאן הקודם, פיטר אוזגוד שהבקיע 16 שערים. עם זאת, במהלך משחק הגמר נגד מנצ'סטר יונייטד ספג כרטיס אדום לאחר שסטר לנמניה וידיץ' בפניו והורחק מיידית. צ'לסי הפסידה לבסוף 6-5 בדו-קרב בעיטות עונשין.
עם תחילת עונת 2008/2009 שוב סבל דרוגבה מבעיות בברך, והושבת ממשחק למשך למעלה מארבעה חודשים.[6] אף על פי כן, שב לכושרו במהרה, אך מיעט לקבל דקות משחק ממאמן צ'לסי, פיליפה סקולארי. עם מינויו של חוס הידינק למאמן הקבוצה בפברואר 2009 דרוגבה שב להרכב ובחמשת המשחקים הבאים הבקיע ארבעה שערים.[7] בהמשך הבקיע ארבעה שערים בארבעת המשחקים נגד יובנטוס וליברפול בשמינית ורבע הגמר ליגת האלופות בהתאמה והוביל את צ'לסי לחצי הגמר בפעם השלישית ברציפות. רק ארבעה ימים לאחר מכן הבקיע את שער הניצחון של קבוצתו ב-1-2 על ארסנל בחצי גמר הגביע האנגלי. למרות היכולת המצוינת, דרוגבה לא הצליח למנוע את הדחתה של צ'לסי בחצי גמר ליגת האלופות לאחר שזו סיימה בתיקו 1-1 את משחק הגומלין נגד ברצלונה (0-0 במשחק הראשון) והודחה בעקבות שערי חוץ. לאחר המשחק טען דרוגבה שהשופט טום הנינג קיפח את צ'לסי ולאחר שספג כרטיס צהוב צעק קללות לעבר המצלמה בשידור חי.[8] בעקבות התנהגותו החליטה אופ"א להשעות אותו מששת משחקיה הבאים של צ'לסי באירופה, כאשר בשני האחרונים היה בהשעיה על תנאי. מאוחר יותר העונש קוצר במשחק אחד בעקבות ערעור שהגישה צ'לסי.[9] על אף התקרית, דרוגבה הוביל את צ'לסי לזכייה נוספת בגביע האנגלי לאחר שכבש את השער הראשון בניצחון 1-2 על אברטון בגמר.
עונת 2009/2010 הייתה אחת הטובות של דרוגבה בקריירה. הוא החל אותה עם זכייה במגן הקהילה לאחר ניצחון על מנצ'סטר יונייטד ובהמשך הוביל את צ'לסי לזכייה שלישית בתקופתו באליפות הפרמייר ליג. כמו כן, הוא זכה בתואר מלך השערים של הליגה עם 29 שערים, כולל שלושער בניצחון 0-8 על ויגאן את'לטיק במחזור הסיום. על אף היכולת העילאית, צ'לסי הודחה מליגת האלופות כבר בשמינית הגמר לאחר הפסד 3-1 בסיכום שני המשחקים נגד האלופה הנכנסת, אינטר מילאנו.
גם את עונת 2010/2011 החל דרוגבה בצורה מצוינת, עם שלושער בניצחון 0-6 על וסט ברומיץ' אלביון במשחק הפתיחה של הפרמייר ליג. במשחק הבא נגד ויגאן את'לטיק שוב הוביל את קבוצתו לניצחון 0-6, הפעם עם שלושה בישולים.
את עונת 2011/2012 החל דרוגבה ביכולת טובה, אך ללא מזל, במחזור השלישי של הפרמייר ליג במשחק נגד נוריץ' סיטי דרוגבה עלה לכדור גובה, קיבל מכה חזקה בסנטר מהשוער ג'ון רודי, איבד את ההכרה ונפל בחוזקה על הקרקע, בעקבות זה שבר את אפו וקיבל זעזוע מוח בדרגה קשה. דרוגבה טופל במשך מספר דקות על המגרש ולבסוף הורד על אלונקה עם מסכת חמצן.[10][11] בגמר ליגת האלופות בעונת 2011/2012 הבקיע את שער השוויון לטובת צ'לסי, ואת השער המכריע בדו-קרב פנדלים, שהעניק לצ'לסי את גביע ליגת האלופות הראשון בתולדותיה.
לאחר צ'לסי וסוף הקריירה
ב־20 ביוני 2012 חתם דרוגבה בשאנגחאי שנחווה הסינית על חוזה לשנתיים וחצי. דרוגבה שיתף פעולה יחד עם ניקולא אנלקה בחוד ההתקפה והרוויח כ-200 אלף ליש"ט לשבוע.
ב-28 בינואר 2013 חתם דרוגבה בגלאטסראיי הטורקית על חוזה לשנה וחצי. שם הוא שיתף פעולה יחד עם וסלי סניידר.
ב-21 בינואר 2014 זכה דרוגבה בתואר שחקן השנה של טורקיה. ב-19 במאי 2014, עם תום חוזהו עזב דרוגבה את גלאטסראיי.
ב-25 ביולי 2014, חזר דרוגבה לקדנציה שנייה בצ'לסי כשחתם על חוזה לעונה אחת.[12] בעונה זו הוא כבש 4 שערים בליגה והיה חלק מזכייתה של צ'לסי באליפות.
ב-24 במאי 2015 הודיע דרוגבה כי הוא עוזב את צ'לסי, וזאת לאחר עונה אחת במדי הקבוצה.
ב-31 ביולי 2015 חתם במונטריאול אימפקט מליגת ה-MLS.
באפריל 2017 חתם דרוגבה בקבוצת פיניקס רייסינג מליגת הUSL האמריקאית, דרוגבה גם משמש כבעלי הקבוצה.
ב-22 בנובמבר 2018 הודיע דרוגבה על פרישה ממשחק פעיל[13].
לאחר הפרישה, מונה דרגובה לשגריר בינלאומי של ארגון הספיישל אולימפיקס.
נבחרת לאומית
ב-8 בספטמבר 2002 ערך דרוגבה את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת חוף השנהב במשחק נגד דרום אפריקה וכחצי שנה לאחר מכן כבש את שערו הראשון במדי הנבחרת, בניצחון 0-3 על קמרון. בהמשך כבש שלושער במשחק נגד בורונדי במוקדמות גביע אפריקה לאומות ועם תשעה שערים במוקדמות מונדיאל 2006 הוביל את נבחרתו להעפלה לטורניר לראשונה בהיסטוריה. בפברואר 2006 דרוגבה מונה לקפטן הנבחרת לקראת הופעתה ה-18 בגביע אפריקה לאומות. בטורניר עצמו הוביל את חוף השנהב עד לגמר, כאשר הוא מבקיע את שערי הניצחון במשחקים נגד מרוקו וליבריה, את בעיטת העונשין המכריעה בניצחון 11-12 בדו-קרב בעיטות עונשין נגד קמרון ברבע הגמר ואת השער היחיד בניצחון 0-1 על ניגריה בחצי הגמר. עם זאת בדו-קרב בעיטות העונשין נגד מצרים במשחק הגמר (0-0 בסיום ההארכה), דרוגבה לא הצליח להבקיע את הבעיטה המכריעה וחוף השנהב נוצחה 4-2.
במונדיאל 2006 הוגרלה חוף השנהב לשחק ב"בית המוות" יחד עם סרביה ומונטנגרו, הולנד וארגנטינה. ב-11 ביוני 2006 כבש דרוגבה את שערו הראשון במונדיאל במה שהיה גם לשער המונדיאל הראשון של נבחרתו בכל הזמנים. עם זאת, חוף השנהב הפסידה במשחק 1-2 לארגנטינה והודחה מהטורניר לאחר הפסד בתוצאה דומה במשחק השני נגד הולנד. במשחק הסיום של שלב הבתים נגד סרביה ומונטנגרו, בו דרוגבה לא שותף עקב השעיה, הצליחה חוף השנהב להשיג ניצחון ראשון במונדיאל לאחר שחזרה מפיגור 2-0 וניצחה 2-3.
בגביע אפריקה לאומות 2008 הוגרלה חוף השנהב לבית קל יחסית יחד עם ניגריה, מאלי ובנין. דרוגבה הבקיע שני שערים בשלב הבתים, אחד בניצחון 1-4 על בנין במחזור הפתיחה ואחד נוסף בניצחון 0-3 על מאלי. בניצחון 0-5 על גינאה ברבע הגמר כבש את השער השני של נבחרתו במשחק והראשון מבין ארבעה שהבקיעה חוף השנהב ב-12 הדקות האחרונות. בחצי הגמר פגשה הנבחרת את מצרים לשחזור גמר 2006, אך הפעם לא הצליחה להוות יריב שקול והובסה 4-1. גם במשחק על המקום השלישי נגד גאנה לא הרשימה וסיימה את הטורניר במקום הרביעי לאחר הפסד 4-2.
דרוגבה כבש שישה שערים בחמישה משחקים במוקדמות מונדיאל 2010 והוביל את נבחרתו להעפלה שנייה ברציפות לטורניר הגמר. בשלב הבתים של גביע אפריקה לאומות 2010 הוגרלה חוף השנהב לבית יחד עם גאנה, בורקינה פאסו וטוגו, אך לאחר שהאחרונה פרשה מהטורניר, ניצחון 1-3 על גאנה עם שער של דרוגבה בדקה ה-90 ותיקו 0-0 במשחק השני נגד בורקינה פאסו הספיק לנבחרת כדי לעלות לרבע הגמר מהמקום הראשון. עם זאת, חוף השנהב כשלה שוב ברגע המכריע ולאחר שכבר כבשה שער יתרון בדקה ה-89 במשחק נגד אלג'יריה ברבע הגמר, ספגה שער שוויון בדקה האחרונה של תוספת הזמן ולבסוף הודחה לאחר שער נוסף של אלג'יריה בהארכה. מעט לאחר הטורניר, ב-10 במרץ 2010 זכה בפעם השנייה בקריירה בתואר כדורגלן השנה באפריקה לשנת 2009.
ב-4 ביוני 2010 דרוגבה נפצע במשחק הכנה למונדיאל 2010 נגד יפן, לאחר שבהתנגשות עם מגנה של יפן, טוליו, שבר את עצם הגומד בידו הימנית והשתתפותו במונדיאל הוטלה בספק.[14] כשבוע לאחר מכן, פיפ"א התירה לו בהשתתף במשחק הפתיחה נגד פורטוגל בתנאי שילבש מגן גבס על ידו השבורה.[15] המשחק עצמו הסתיים בשיווין 0-0, כאשר דרוגבה נכנס כמחליף בדקה ה-65. במשחק השני הפך דרוגבה לשחקן האפריקאי הראשון שמבקיע במשחק נגד ברזיל במונדיאל, כאשר כבש את השער היחיד של נבחרתו בהפסד 3-1.[16] למרות ניצחון קל על צפון קוריאה במחזור הסיום (0-3), תיקו במשחק המקביל בין ברזיל לפורטוגל מיקם את חוף השנהב במקום השלישי בבית וקבע הדחה שנייה ברציפות בשלב הבתים.
סטטיסטיקות קריירה
מועדונים
| מועדון | עונה | ליגה2 | גביע1 | אירופה | סך הכל | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| לה מאן | 1998/1999 | 2 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 2 | 0 |
| 1999/2000 | 30 | 7 | 2 | 0 | 0 | 0 | 32 | 7 | |
| 2000/2001 | 11 | 0 | 3 | 1 | 0 | 0 | 14 | 1 | |
| 2001/2002 | 21 | 5 | 3 | 2 | 0 | 0 | 24 | 7 | |
| סך הכל | 64 | 12 | 8 | 3 | 0 | 0 | 72 | 15 | |
| גנגאן | 2001/2002 | 11 | 3 | 5 | 0 | 0 | 0 | 11 | 3 |
| 2002/2003 | 34 | 17 | 5 | 4 | 0 | 0 | 39 | 21 | |
| סך הכל | 45 | 20 | 5 | 4 | 0 | 0 | 50 | 24 | |
| אולימפיק מרסיי | 2003/2004 | 35 | 19 | 4 | 2 | 16 | 11 | 55 | 32 |
| סך הכל | 35 | 19 | 4 | 2 | 16 | 11 | 55 | 32 | |
| צ'לסי | 2004/2005 | 26 | 10 | 6 | 1 | 9 | 5 | 41 | 16 |
| 2005/2006 | 29 | 12 | 5 | 3 | 7 | 1 | 41 | 16 | |
| 2006/2007 | 36 | 20 | 12 | 7 | 12 | 6 | 60 | 33 | |
| 2007/2008 | 19 | 8 | 2 | 1 | 11 | 6 | 32 | 15 | |
| 2008/2009 | 24 | 5 | 8 | 4 | 10 | 5 | 42 | 14 | |
| 2009/2010 | 32 | 29 | 7 | 5 | 5 | 3 | 44 | 37 | |
| 2010/2011 | 36 | 11 | 3 | 0 | 7 | 2 | 46 | 13 | |
| 2011/2012 | 24 | 5 | 3 | 2 | 8 | 6 | 35 | 13 | |
| סך הכל | 202 | 95 | 43 | 21 | 61 | 28 | 306 | 144 | |
| שאנגחאי שנחווה | 2012 | 11 | 8 | 0 | 0 | – | – | 11 | 8 |
| גלאטסראיי | 2012/2013 | 13 | 5 | 0 | 0 | 4 | 1 | 17 | 6 |
| 2013/2014 | 24 | 10 | 3 | 1 | 8 | 2 | 36 | 14 | |
| סך הכל | 37 | 15 | 3 | 1 | 8 | 2 | 36 | 14 | |
| צ'לסי | 2014/2015 | 26 | 4 | 7 | 1 | 5 | 2 | 38 | 8 |
| מונטריאול אימפקט | 2015 | 14 | 4 | 0 | 0 | 0 | 0 | 14 | 4 |
| 2016 | 25 | 10 | 2 | 1 | 0 | 0 | 27 | 11 | |
| סך הכל | 39 | 22 | 2 | 1 | 0 | 0 | 41 | 23 | |
| סך הכל בקריירה | 485 | 203 | 71 | 33 | 97 | 48 | 663 | 286 | |
- כולל הגביע הצרפתי, גביע הליגה הצרפתית, הגביע האנגלי, גביע הפוטבול ליג, מגן הקהילה, הגביע הטורקי ואליפות קנדה
- כולל פלייאוף
נבחרת לאומית
| נבחרת | שנה | ידידות | טורנירים בינלאומיים | סך הכל | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| חוף השנהב | 2002 | 0 | 0 | 1 | 0 | 1 | 0 |
| 2003 | 4 | 1 | 3 | 3 | 7 | 4 | |
| 2004 | 3 | 3 | 4 | 3 | 7 | 6 | |
| 2005 | 3 | 1 | 5 | 6 | 8 | 7 | |
| 2006 | 7 | 4 | 7 | 4 | 14 | 8 | |
| 2007 | 6 | 3 | 2 | 1 | 8 | 4 | |
| 2008 | 2 | 1 | 6 | 3 | 8 | 4 | |
| 2009 | 2 | 2 | 5 | 6 | 7 | 8 | |
| 2010 | 5 | 2 | 5 | 2 | 10 | 4 | |
| 2011 | 2 | 1 | 2 | 4 | 4 | 5 | |
| 2012 | 4 | 2 | 10 | 7 | 14 | 9 | |
| 2013 | 2 | 1 | 7 | 3 | 9 | 4 | |
| 2014 | 3 | 3 | 3 | 0 | 6 | 3 | |
| סך הכל בקריירה | 42 | 23 | 62 | 43 | 104 | 65 | |
תארים
- קבוצתיים
- מדליית כסף עם נבחרת חוף השנהב בגביע אפריקה לאומות: 2006, 2012
- ליגת האלופות:
- סגנות: 2007/2008
- זכייה: 2011/2012
- גביע אופ"א:
- סגנות: 2003/2004
- פרמייר ליג: 2004/2005, 2005/2006, 2009/2010, 2014/2015
- סגנות: 2006/2007, 2007/2008
- הגביע האנגלי: 2007, 2009, 2010, 2012
- גביע הפוטבול ליג: 2005, 2007, 2015
- סגנות: 2008
- מגן הקהילה: 2005, 2009
- סגנות: 2006, 2007, 2010
- אליפות טורקיה: 2012/2013
- הגביע הטורקי: 2013/2014
- הסופר קאפ הטורקי: 2013
- אישיים
- מלך השערים של גביע אופ"א: 2004
- שחקן העונה בליגה הצרפתית: 2004
- נבחרת העונה בליגה הצרפתית: 2004
- שער העונה בליגה הצרפתית: 2004
- כדורגלן השנה באירופה על פי המגזין אונז ד'אור: 2004
- מקום שלישי: 2007
- כדורגלן השנה בחוף השנהב: 2006, 2007
- כדורגלן השנה באפריקה: 2006, 2009
- מקום שני: 2004, 2005
- מקום שלישי: 2003, 2007, 2010
- נבחרת העונה בפרמייר ליג: 2007, 2010
- קבוצת אופ"א של השנה: 2007
- נבחרת העונה באירופה על פי בחירת העיתונאים: 2007
- חלוץ ב-FIFPro World XI: 2007
- כדורגלן השנה באפריקה של ה-BBC: 2009
- שחקן העונה של צ'לסי: 2010
- 100 האנשים המשפיעים בעולם על פי הטיים מגזין: 2010
- מלך השערים של נבחרת חוף השנהב בכל הזמנים
- פרס נשיא אופ"א: 2020
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דידייה דרוגבה (באנגלית ובצרפתית)
דידייה דרוגבה, ברשת החברתית פייסבוק
דידייה דרוגבה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דידייה דרוגבה, ברשת החברתית אינסטגרם- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל, באתר ESPN
- יואב בורוביץ, האזרח מספר אחת, באתר הארץ, 25 במאי 2012
- דידייה דרוגבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
| דידייה דרוגבה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
