גביע העולם בכדורגל

שמו הרשמי של הטורניר הוא "גביע העולם של פיפ"א", ובעבר הוא היה ידוע בעברית כ"גביע העולם בכדורגל", "גביע העולם" או "הגביע העולמי". בסביבות אמצע שנות השמונים החל השימוש במילה מוֹנדיאל, שמקורה במילה בספרדית Mundial ופירושה הוא "עולמי", וכן במילה הצרפתית monde שמשמעותה העולם. החל ממונדיאל 1994, שנערך בארצות הברית, הפך השם "מונדיאל" לגרסה הנפוצה בעברית של שם הטורניר^[4].

התהוות המונדיאל

משחק הכדורגל הבין-לאומי הראשון נערך בגלאזגו שבסקוטלנד ב-1872, ובו התמודדו נבחרת סקוטלנד ונבחרת אנגליה. הטורניר הבין-לאומי הראשון בהיסטוריה היה אליפות הבית הבריטית, שנערכה לראשונה ב-1884. בתקופה זו הכדורגל היה נפוץ בעיקר בממלכה המאוחדת. בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הפך הכדורגל לספורט נפוץ ופופולרי ברחבי העולם, ובאולימפיאדת פריז (1900) ואולימפיאדת סנט לואיס (1904) התקיימו טורנירי ראווה ללא הענקת מדליות, שהוענקו מאוחר יותר באופן רטרואקטיבי על ידי הוועד האולימפי הבין-לאומי.

ב-1904 הוקמה פיפ"א, וזמן קצר לאחר הקמתה היא ניסתה לארגן טורניר כדורגל בין-לאומי בין המדינות השונות מחוץ למסגרת האולימפית, שהיה אמור להיערך בשווייץ ב-1906. תקופה זו הייתה ראשיתו של הכדורגל הבין-לאומי, ובהיסטוריה הרשמית של פיפ"א הוא מתואר ככישלון^[5]. באולימפיאדת לונדון ב-1908 הפך הכדורגל לתחרות רשמית. הטורניר אוּרגן על ידי התאחדות הכדורגל האנגלית, המנהלת את הכדורגל באנגליה, והיה מיועד עבור שחקנים חובבנים בלבד. הממלכה המאוחדת, שיוצגה על ידי נבחרת החובבים של אנגליה בכדורגל, זכתה במדליות הזהב. הישג זה חזר על עצמו גם בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת סטוקהולם ב-1912, שאורגן על ידי התאחדות הכדורגל של שוודיה.

גם הטורנירים האולימפיים הבאים היו מיועדים עבור קבוצות חובבניות, וכתוצאה מכך נוסד גביע סר תומאס ליפטון בטורינו ב-1909. טורניר ליפטון היה אליפות בין מועדוני כדורגל (ולא נבחרות לאומיות) ממדינות שונות, שייצגו כל אחד מדינה שלמה. תחרות זאת נחשבת לעיתים כמונדיאל הראשון^[6], והתחרו בה מועדונים בכירים מאיטליה, גרמניה ושווייץ, אך ללא קבוצות מאנגליה לאור סירובה של ההתאחדות המקומית. ליפטון הזמין לטורניר קבוצה אנגלית חובבנית בשם וסט אוקלנד. היא זכתה בטורניר ב-1911 והגנה על תוארה בפעם הבאה שנערך הטורניר, ולפיכך קיבלה את הגביע לחזקתה לצמיתות לפי כללי הטורניר.

ב-1914 הסכימה פיפ"א להכיר בטורניר הכדורגל האולימפי כ"אליפות כדורגל בין-לאומית לחובבנים", ונטלה את האחריות על ניהולו^[7]. דבר זה הוביל לתחרות הכדורגל הבין-לאומי הראשונה בהיסטוריה, שנערכה באולימפיאדת אנטוורפן ב-1920, ובה התמודדו מצרים ו-13 נבחרות אירופיות, כשבלגיה זוכה בטורניר. אורוגוואי זכתה בטורניר הכדורגל באולימפיאדת פריז (1924) ובאולימפיאדת אמסטרדם (1928).

בעקבות ההצלחות של הטורניר האולימפי החליטה פיפ"א, בראשותו של הנשיא ז'יל רימה וביוזמתו של הנרי דלוניי, לנסות פעם נוספת לארגן טורניר כדורגל עצמאי בין-לאומי מחוץ לאולימפיאדה. ב-28 במאי 1928 נערך קונגרס פיפ"א באמסטרדם, ובו התקבלה ההחלטה הרשמית לארגן טורניר אליפות עולם בחסות פיפ"א^[8]. בתקופה זו הייתה אורוגוואי אלופה אולימפית פעמיים ברציפות, ועל מנת לחגוג את יובל המאה לכתיבת הגרסה הראשונה של חוקת אורוגוואי ב-1930 הוחלט לתת לה לארח את טורניר המונדיאל הראשון אי פעם שנקרא "גביע ז'יל רימה".

עד מלחמת העולם השנייה ולאחריה

התאחדויות הכדורגל של מספר מדינות נבחרות הוזמנו לשלוח נבחרת לטורניר, אך משמעות בחירתה של אורוגוואי הייתה מסע ארוך ויקר לרוחב האוקיינוס האטלנטי עבור נבחרות אירופיות. למעשה, עד חודשיים לפני הטורניר לא הסכימה אף מדינה אירופית לשלוח נבחרת לטורניר. רימה הצליח לשכנע את בלגיה, צרפת, רומניה, ויוגוסלביה לשלוח נבחרות. בסך הכל השתתפו בטורניר 13 נבחרות: שבע מדרום אמריקה, ארבע מאירופה ושתיים מצפון אמריקה. שני המשחקים הראשונים בטורניר נערכו במקביל ב-13 ביולי 1930, ובהם ניצחו נבחרת צרפת (4 - 1 על נבחרת מקסיקו) ונבחרת ארצות הברית (3 - 0 על נבחרת בלגיה). השער הראשון בתולדות המונדיאל הובקע על ידי הצרפתי לוסיאן לורן. במשחק הגמר גברה אורוגוואי על נבחרת ארגנטינה בתוצאה 4 - 2 לעיני קהל במונטווידאו שמנה 68,346 צופים^[9] (או 93,000 צופים לפי גרסה אחרת^[10]), ובכך הפכה למדינה הראשונה שזוכה במונדיאל.

בעקבות ייסוד המונדיאל נשקלה האפשרות לא לערוך טורניר כדורגל באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1932, בעקבות הפופולריות הנמוכה של הכדורגל בארצות הברית ועליית קרנו של הפוטבול. פיפ"א והוועד האולימפי הבין-לאומי לא הסכימו גם על מעמדם החובבני של השחקנים, ולפיכך הוצא הכדורגל מהאולימפיאדה^[11]. הטורניר האולימפי התחדש באולימפיאדת ברלין ב-1936, אך חשיבותו הייתה נמוכה בהשוואה למונדיאל. הבעיות העיקריות שהיו במונדיאלים הראשונים היו קשיי המסע הבין-יבשתי והמלחמה. נבחרות דרום אמריקניות בודדות היו מוכנות להגיע למונדיאל 1934 ולמונדיאל 1938 באירופה, בהם הייתה נבחרת ברזיל הנציגה היחידה של היבשת. המונדיאלים הללו היו היחידים בהיסטוריה של הטורניר שנערכו בלי שלב בתים בכלל, והחלו ישירות משמינית הגמר. האלופה המכהנת אורוגוואי סירבה להשתתף במונדיאל 1934 בעקבות סירובן של הנבחרות האירופיות לבוא לאורוגוואי במונדיאל הקודם, ובכך הייתה לאלופה היחידה אי פעם שלא משתתפת בטורניר העוקב. הטורניר, שנערך באיטליה, הסתיים בניצחונה של הנבחרת המארחת. מונדיאל 1938, שנערך בצרפת, היה אמור לכלול גם כן 16 נבחרות, אך בסופו של דבר פרשה אוסטריה בעקבות האנשלוס (הסיפוח לגרמניה הנאצית). איטליה הוכתרה כאלופת העולם, והשלימה שתי זכיות רצופות. המונדיאלים ב-1942 וב-1946 בוטלו בעקבות מלחמת העולם השנייה והשלכותיה.

בטורנירים שבין 1934 ל-1978 היו רוב המשתתפות מאירופה ומדרום אמריקה, וכן מיעוט מבין מדינות צפון אמריקה, אפריקה, אסיה ואוקיאניה. לרוב, נבחרות אלה נוצחו על ידי הנבחרות מאירופה ומדרום אמריקה. עד מונדיאל 1982 הנבחרות היחידות מחוץ לאירופה ודרום אמריקה שהתקדמו מעבר לשלב הראשון היו נבחרת ארצות הברית (חצי גמר ב-1930), נבחרת קובה (רבע גמר ב-1938), נבחרת קוריאה הצפונית (רבע גמר ב-מונדיאל 1966), ונבחרת מקסיקו (רבע גמר ב-1970). החל ממונדיאל 1986 זכו הנבחרות מאפריקה, אסיה וצפון אמריקה להצלחה רבה יותר, ואלו שהגיעו לשלב רבע הגמר הן מקסיקו (1986), קמרון (1990), קוריאה הדרומית (מקום רביעי ב-2002), סנגל וארצות הברית (2002), וגאנה (2010). עם זאת, הנבחרות האירופיות והדרום אמריקניות נותרו החזקות ביותר, ובמונדיאל 2006 כל אלו שהשתתפו ברבע הגמר היו מיבשות אלה.

1950 – 1986: שלוש זכיות ברזילאיות וטוטאל פוטבול הולנדי

ברזיל 1950

ערך מורחב – מונדיאל 1950

במונדיאל 1950, שנערך בברזיל, השתתפו לראשונה נבחרות בריטיות. הנבחרות הבריטיות פרשו מפיפ"א ב-1920, בין השאר בגלל סירובן לשחק נגד מדינות עמן בריטניה הייתה במלחמה וכמחאה על השפעות זרות על כדורגל^[12], אך חזרו ב-1946 בעקבות הזמנה של פיפ"א^[13]. בטורניר זה השתתפה גם האלופה הראשונה אורוגוואי, שהחרימה את שני הטורנירים הקודמים. היא גם זכתה בטורניר לאחר שגברה על המארחת ברזיל במשחק המכריע, שבו נערך שלב בתים שני במקום שלב נוקאאוט כמקובל. במונדיאל זה השתתפו 13 נבחרות במקום 16, לאחר פרישתן של הודו, סקוטלנד וטורקיה. סיפורה של הודו נחשב עד היום ליוצא דופן, מאחר שהיא פרשה על פי המיתוס בעקבות סירובה של פיפ"א להתיר לשחקניה לשחק יחפים, אך בפועל פרשה כפי שהעיד קפטן הנבחרת באותה עת, מכיוון שההודים לא שמעו קודם לכן על המונדיאל ולא לקחו אותו ברצינות ובכך הייתה הודו לנבחרת היחידה אי פעם שמעפילה למונדיאל ומעולם לא שיחקה בו בפועל^[14].

שווייץ 1954

ערך מורחב – מונדיאל 1954

מונדיאל 1954 נערך בשווייץ, והתאפיין במספר השערים הגבוה שהובקע בו. ב-26 משחקי המונדיאל הובקע ממוצע שיא של 5.4 שערים למשחק, ומאז חלה ירידה הדרגתית בממוצע השערים למשחק בכל מונדיאל. טורניר זה היה הראשון שבו נקבעה הארכה במקרה שהמשחק הסתיים בתיקו, ובאופן חריג למונדיאלים נקבע גם כי בשלב הבתים, תשחק כל נבחרת נגד שתיים מתוך שלוש יריבותיה, וכי במקרה של שוויון נקודות ייערך משחק פלייאוף. הונגריה, בראשותו של פרנץ פושקש, נחשבה למועמדת הבכירה לזכות בטורניר. היא אף גברה על גרמניה המערבית 8 - 3 בשלב הבתים, אך הפסידה לה במשחק הגמר אף על פי שהובילה 2 - 0.

שוודיה 1958

ערך מורחב – מונדיאל 1958

מונדיאל 1958 בשוודיה היה המונדיאל האחרון שנערך בפעם השנייה ברציפות באותה יבשת. מונדיאל זה זכור בעיקר בזכות הופעתו של הכדורגלן הברזילאי פלה, שבגיל 17 הוביל את ברזיל לזכייה הראשונה בתולדותיה במונדיאל, כשניצחה בגמר את שוודיה בתוצאה 2 - 5.

16 נבחרות העפילו לטורניר הגמר לאחר טורניר מוקדמות וחולקו לארבעה בתים של 4 נבחרות בכל בית. בניגוד למונדיאל הקודם, כל נבחרת התמודדה לפחות פעם אחת מול שאר הנבחרות מהבית שלה, חוץ ממקרה של שוויון נקודות. במקרה שבסיום שלב הבתים הנבחרות שסיימו במקומות השני והשלישי באותו הבית סיימו עם אותן מספר נקודות, שיחקו שתי הנבחרות משחק פלייאוף שהמנצחת בו עלתה לשלב הבא (באותה תקופה, הפרש שערים לא היה בשימוש).

צ'ילה 1962

ערך מורחב – מונדיאל 1962

במונדיאל 1962, שנערך בצ'ילה, זכתה ברזיל לאחר ניצחון על צ'כוסלובקיה במשחק הגמר, והייתה לנבחרת השנייה מלבד איטליה, עד אז, שהצליחה להגן על תוארה. פלה המשיך לככב בשורותיה, אך נפצע בשלב הבתים והוחלף על ידי גארינצ'ה, שהצליח להצטיין למרות הנכות ברגלו.

מבנה הטורניר נשאר כפי שהיה במונדיאל 1958. 16 נבחרות העפילו לטורניר לאחר טורניר מוקדמות, וחולקו לארבעה בתים של ארבע נבחרות בכל בית. שתי הנבחרות הטובות ביותר מכל בית העפילו לשלב רבע הגמר.

כללית, טורניר זה עמד בסימן עלייתו של הכדורגל ההגנתי, שנמשכה גם בטורנירים הבאים, וניכרה בו ירידה משמעותית במספר השערים בהשוואה לטורנירים השופעים של שנות החמישים. זאת, יחד עם מיקומו הנידח יחסית, מיעוט צופים בחלק מהמשחקים, אפילו בשלבים מתקדמים, ואירועים אלימים שהתרחשו בו, הביאו לכך שהטורניר נחשב לאחד הפחות מוצלחים והפחות זכורים בתולדות המשחק.

אנגליה 1966

ערך מורחב – מונדיאל 1966

מונדיאל 1966 נערך באנגליה, הנחשבת למקום הולדתו של הכדורגל. במהלך ההכנות לטורניר נגנב גביע ז'יל רימה, ולבסוף נמצא על ידי כלב בלונדון. הנבחרת המפתיעה של הטורניר הייתה קוריאה הצפונית, שהעפילה עד רבע הגמר. בשלב זה היא התמודדה מול פורטוגל, ועל אף שהובילה 3 - 0 הסתיים המשחק בתוצאה 3 - 5 לרעתה, בעיקר בזכות רביעייה של אאוזביו, שסיים כמלך השערים של הטורניר עם 9 שערים. במשחק הגמר בין אנגליה לגרמניה המערבית הבקיע ג'ף הרסט האנגלי שלושער לזכות נבחרתו, והוביל את אנגליה לזכייתה הראשונה בטורניר. עם זאת, השער השלישי של אנגליה (והשני של הרסט) הובקע בזמן ההארכה, ועד היום קיים ספק האם הכדור אכן עבר את קו השער.

מקסיקו 1970

ערך מורחב – מונדיאל 1970

מונדיאל 1970 נערך במקסיקו והיה למונדיאל הראשון שנערך באמריקה הצפונית. במונדיאל זכתה, בפעם השלישית, נבחרת ברזיל לאחר שגברה על נבחרת איטליה בגמר בתוצאה 4 - 1 ועל כן היא קיבלה את גביע ז'יל רימה לצמיתות (אולם זה נגנב לאחר מכן ממשרדי התאחדות הכדורגל הברזילאית ומאז נעלמו עקבותיו). במונדיאל הזה הוכנסו שני חידושים: השופטים השתמשו בכרטיסים אדומים וצהובים והותר לקבוצות לבצע חילופים במהלך המשחק. מלך השערים היה גרד מילר הגרמני שהבקיע 10 שערים עבור נבחרתו ובכדור הזהב זכה פלה, קפטן נבחרת ברזיל. משחק כדורגל שנערך במוקדמות המונדיאל בין אל סלוודור להונדורס גרם לפריצתה של מלחמה קטנה בין המדינות העוינות אשר זכתה לכינוי מלחמת הכדורגל. מונדיאל זה היה הראשון והיחיד (נכון ל-2024) בו השתתפה נבחרת ישראל בכדורגל.

גרמניה המערבית 1974

ערך מורחב – מונדיאל 1974

במונדיאל 1974, שנערך בגרמניה המערבית, נוסף שלב בתים שני לפני שלב הנוקאאוט. המונדיאל זכור במיוחד בזכות סגנון הטוטאל פוטבול של הולנד בהנהגתם של יוהאן קרויף ויוהאן ניסקנס, שהעפילה עד שלב הגמר והפסידה בו למארחת גרמניה המערבית.

הסיבוב הראשון של הטורניר הפגיש שתי נבחרות למפגש פוליטי טעון, כשנבחרות מערב ומזרח גרמניה שיחקו ביניהן בהמבורג. גרמניה המזרחית הפתיעה וניצחה בתוצאה 1:0, אך נשרה מהטורניר בסיבוב השני.

אף על פי שנבחרת הולנד הפסידה במשחק הגמר וסיימה את הטורניר במקום השני, כוכבם יוהאן קרויף ושיטת הכדורגל הטוטאלי הדהימו רבים, מה גם שהייתה זו נבחרת אלמונית למדי עד לאותו מועד, והיא הפכה לנבחרת הבולטת והאהודה ביותר מחוץ לגרמניה באותו טורניר. לעומת אלה, אכזבו נבחרות איטליה וברזיל, שהופיעו בגמר של 1970. איטליה נשרה כבר בשלב הבתים הראשון, ואילו ברזיל, אף על פי שסיימה רביעית, הציגה כדורגל פושר יחסית, ולא מצאה תחליף להיעדרו של פלה, שפרש מהנבחרת בתחילת שנות השבעים.

ארגנטינה 1978

ערך מורחב – מונדיאל 1978

מונדיאל 1978 נערך בארגנטינה, ובסיומו זכתה הנבחרת המארחת בתואר הראשון בתולדותיה כשניצחה במשחק הגמר את הולנד 3 - 1 בתום הארכה. בעקבות מחלוקות על טוהר המשחק המכריע בשלב הבתים בין ארגנטינה לפרו, ומשחק נוסף במונדיאל הבא, החליטה פיפ"א כי כל המשחקים המכריעים בשלב זה יתחילו באותה שעה בדיוק.

מבנה הטורניר נשאר כפי שהיה במונדיאל 1974. 16 נבחרות העפילו לטורניר לאחר טורניר מוקדמות, וחולקו לארבעה בתים של 4 קבוצות בכל בית. שתי הנבחרות עם המאזן הטוב ביותר בכל בית העפילו לסיבוב השני, שבו היו שני בתים של 4 נבחרות בכל אחד. שתי הנבחרות שיסיימו את הבית במקום הראשון העפילו למשחק הגמר, ושתי הנבחרות שסיימו במקום השני התמודדו ביניהן במשחק על המקום השלישי.

מחלוקות רבות היו במונדיאל זה, והבולטת בהן הייתה המחלוקת סביב המשחק האחרון בסיבוב השני בין נבחרות ארגנטינה ופרו. עקב העובדה שמשחקה של ברזיל, יריבתה של ארגנטינה במאבק על העלייה לגמר, נגד פולין הסתיים מספר שעות לפני המשחק בין ארגנטינה ופרו, נבחרת ארגנטינה ידעה שהיא צריכה לנצח את פרו בהפרש של לפחות ארבעה שערים על מנת להעפיל למשחק הגמר.

ספרד 1982

ערך מורחב – מונדיאל 1982

מונדיאל 1982, שנערך בספרד, היה האחרון שבו נכלל שלב הבתים הנוסף לפני שלב הנוקאאוט. בחצי הגמר הדיחה גרמניה המערבית את צרפת לאחר דו-קרב פנדלים, שהיה הראשון בתולדות המונדיאלים. במשחק הגמר היא הפסידה לאיטליה, שזכתה בתואר בפעם השלישית והשתוותה לברזיל מבחינת מספר הזכיות.

היה זה הטורניר הראשון שבו השתתפו 24 נבחרות לאומיות, לאחר שבמונדיאלים הקודמים התקן היה 16 נבחרות. באותו טורניר, טרם זינוקו הגדול של הכדורגל האפריקני, ובמידה פחותה, זינוקו של הכדורגל האסיאני והצפון-מרכז אמריקני, הביא הדבר להשתתפותן של מספר נבחרות לא ראויות.

מקסיקו 1986

ערך מורחב – מונדיאל 1986

מונדיאל 1986 נערך במקסיקו. הנבחרת הזוכה הייתה נבחרת ארגנטינה, שניצחה את גרמניה המערבית בתוצאה 3:2 במשחק הגמר באצטדיון האצטקה שבמקסיקו סיטי.

במונדיאל זכתה ארגנטינה בגמר מול גרמניה המערבית 2 - 3, והוא זכור בעיקר בשל המשחק בין ארגנטינה לאנגליה. דייגו מראדונה הארגנטינאי הבקיע את שני השערים במשחק, כשהראשון מביניהם מובקע באמצעות היד וזוכה לכינוי "שער יד האלוהים".

החל משנות ה-90

איטליה 1990

ערך מורחב – מונדיאל 1990

מונדיאל 1990, שנערך באיטליה, נחשב עד היום כאחד המונדיאלים הכושלים ביותר. הנבחרות שיחקו בסגנון הגנתי נוקשה, וממוצע השערים למשחק בטורניר (2.21) היה הנמוך ביותר אי פעם. בטורניר זה נשלף גם מספר שיא של 16 כרטיסים אדומים. במשחק בבית ו' בין אירלנד למצרים החזיק השוער האירי בכדור במשך שש דקות, ובעקבות כך קבעה פיפ"א כי אסור לשוער לגעת בכדור בידו אם נמסר לו על ידי כף הרגל של אחד משחקני קבוצתו. חידוש נוסף שהונהג לאחר מונדיאל 1990, היה הענקת שלוש נקודות לניצחון במקום שתי נקודות.

במשחק הגמר התמודדו גרמניה המערבית וארגנטינה. המשחק התנהל כששתי הנבחרות מנסות בכל כוחן להימנע מספיגת שער, ורק בעקבות פנדל שנבעט שש דקות לפני סיום המשחק ניצחה גרמניה. בעקבות ניצחון זה טבע גארי לינקר האנגלי את האמרה הידועה "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת"^[15].

ארצות הברית 1994

ערך מורחב – מונדיאל 1994

מונדיאל 1994 נערך בארצות הברית. הנבחרת המפתיעה בטורניר הייתה בולגריה, שלאחר 15 משחקים ברציפות בהם לא ניצחה, במונדיאלים הקודמים שהשתתפה בהם, הצליחה להעפיל עד חצי הגמר, ובמשחק על המקום השלישי הובסה על ידי שוודיה בתוצאה 4 - 0. עוד קודם לכן נתפס הכוכב הארגנטינאי דייגו מראדונה בשימוש בסמים והורחק מהטורניר, דבר שהוביל לסיום מאכזב לקריירה המצליחה שלו. משחק הגמר בין ברזיל לאיטליה היה הראשון בהיסטוריה שהסתיים ללא שערים וכתוצאה מכך, הראשון שהוכרע בדו-קרב פנדלים, בו ניצחה ברזיל בתוצאה 2–3 לאחר החטאה של רוברטו באג'ו.

צרפת 1998

ערך מורחב – מונדיאל 1998

ברזיל העפילה גם לגמר מונדיאל 1998 בצרפת, והובסה בו 0 - 3 על ידי נבחרת צרפת בעיקר בזכות שני שערים של זינדין זידאן, שהיקנו לו את עיקר פרסומו כאחד מגדולי הכדורגלנים הצרפתים בהיסטוריה.

דאבור שוקר מנבחרת קרואטיה המפתיעה, שהגיעה למקום השלישי, זכה בתואר מלך השערים של הטורניר (נעל הזהב) לאחר שהבקיע 6 שערים. נבחרת אחרת שבלטה לטובה הייתה דנמרק, שבין היתר הביסה את ניגריה 1-4 בשמינית הגמר והודחה ברבע הגמר רק לאחר מאבק עיקש ורב שערים נגד ברזיל, שהסתיים בהפסד 2–3. גם הולנד היוותה גורם חשוב במונדיאל לראשונה מאז מונדיאל 1978, והודחה רק בחצי הגמר בבעיטות הכרעה נגד ברזיל.

אסיה 2002

ערך מורחב – מונדיאל 2002

מונדיאל 2002 היה הראשון שנערך באסיה, וגם הראשון שנערך בשתי מדינות במקביל: יפן וקוריאה הדרומית. הברזילאי רונאלדו סיים את הטורניר כמלך השערים עם שמונה הבקעות (המספר הגבוה ביותר למלך השערים מאז מונדיאל 1970), והוביל את נבחרתו לניצחון בגמר על גרמניה עם צמד שערים. המונדיאל הזה ידוע גם בזכות הקמפיין המפתיע של טורקיה וקוריאה הדרומית, שזכו במקום השלישי והמקום הרביעי בהתאמה.

גרמניה 2006

ערך מורחב – מונדיאל 2006

גרמניה אירחה את מונדיאל 2006, שהסתיים בניצחון של איטליה על צרפת לאחר דו-קרב פנדלים. בטורניר זה הבקיע רונאלדו הברזילאי 3 שערים, שהביאו אותו לסך של 15 שערים ולשבירת שיאו של הגרמני גרד מילר (14 שערים).

דרום אפריקה 2010

ערך מורחב – מונדיאל 2010

מונדיאל 2010 היה הראשון שנערך באפריקה, ובסיומו זכתה ספרד בתואר הראשון בתולדותיה לאחר שגברה 1 - 0 על הולנד משער של אנדרס אינייסטה בדקה ה-117'. היה זה הניצחון 1 - 0 הרביעי ברציפות של ספרד במונדיאל זה. מנגד, היה זה הפסדה השלישי של הולנד במשחק הגמר של המונדיאל.

ההחלטה של פיפ"א לארח את המונדיאל באפריקה, הותירה את קונפדרציית הכדורגל של אוקיאניה כקונפדרציית הכדורגל היחידה שלא אירחה את המונדיאל. איטליה הייתה האלופה המכהנת, לאחר שזכתה במונדיאל 2006 שנערך בגרמניה. הגרלת משחקי המונדיאל נערכה ב-4 בדצמבר 2009 בקייפטאון.

ברזיל 2014

ערך מורחב – מונדיאל 2014

מונדיאל 2014 התקיים בברזיל, שהיא המדינה החמישית המארחת את הטורניר פעמיים (האחרות הן איטליה, צרפת, מקסיקו וגרמניה). גרמניה הביסה את ברזיל 7 - 1 במשחק חצי הגמר, ובמשחק הגמר של הטורניר ניצחה את ארגנטינה בתוצאה 1 - 0 (בדיוק כמו בגמר הקודם ביניהן), וזכתה בתואר בפעם הרביעית בתולדותיה. במונדיאל זה נשבר גם שיא ההבקעות של רונאלדו על ידי מירוסלב קלוזה הגרמני, והניצחון הגרמני היה הפעם הראשונה שבה נבחרת אירופית זוכה בתואר על אדמת אמריקה.

רוסיה 2018

ערך מורחב – מונדיאל 2018

מונדיאל 2018 נערך ברוסיה. במשחק הגמר ניצחה נבחרת צרפת את נבחרת קרואטיה 2–4. בטורניר זה הוכנסה לראשונה לשימוש טכנולוגיית השיפוט בעזרת וידאו (VAR).

בטורניר התקיימו בסך הכל 64 משחקים. משחק הגמר היה הפורה ביותר מבחינת שערים (בזמן החוקי) מאז משחק הגמר במונדיאל 1958. זהו גמר שלישי לנבחרת צרפת, הגמר הקודם אליו עלתה היה גמר מונדיאל 2006 (אז הפסידה לנבחרת איטליה בבעיטות פנדלים). הפעם הראשונה בה זכתה בגביע הייתה במונדיאל 1998, אותו אירחה. זהו גמר ראשון לנבחרת קרואטיה, שהישג השיא שלה עד לתחרות הזו היה המקום השלישי במונדיאל 1998.

קטר 2022

ערך מורחב – מונדיאל 2022

מונדיאל 2022 נערך בקטר. במשחק הגמר ניצחה נבחרת ארגנטינה את נבחרת צרפת בדו-קרב פנדלים 2-4, לאחר שהמשחק בתום הארכה הסתיים בתוצאה 3-3. במשחק על המקום השלישי ניצחה קרואטיה, סגנית האלופה המכהנת, את מרוקו. ליונל מסי נבחר למצטיין הטורניר וקיליאן אמבפה הוכתר כמלך השערים בטורניר.

מונדיאל זה הוא המונדיאל האחרון בן 32 נבחרות, כאשר החל מהמונדיאל הבא (מונדיאל 2026 בארצות הברית, קנדה ומקסיקו) ישתתפו בטורניר 48 נבחרות. בשל האקלים החם בקטר, הטורניר נערך בחודשים נובמבר עד דצמבר, והוא הראשון שאינו מתקיים בחודשים מאי, יוני או יולי. המונדיאל נערך בפרק זמן מקוצר של 29 ימים, עם 64 משחקים בשמונה אצטדיונים בחמש ערים.

הענקת אירוח המונדיאל לקטר שנויה במחלוקת בשל היחס למהגרי עבודה, לנשים ולקהילת הלהט"ב, האקלים החם, היעדר תרבות כדורגל בקטר, פגיעה בלוח הזמנים המסורתי, איסור על מכירת אלכוהול, האשמות בשוחד בעת המכרז והאשמות בשחיתות רחבה יותר של פיפ"א.

טורנירים נוספים

במשך השנים נוסדו טורנירים בין-לאומיים שונים בעקבות המונדיאל. הטורניר המקביל בכדורגל נשים, מונדיאל הנשים, נערך לראשונה בסין ב-1991. טורניר הנשים קטן יותר בהשוואה לטורניר הגברים, אך חשיבותו גדלה במשך השנים; מספר הנרשמות למוקדמות הטורניר ב-2007 היה 120, יותר מפי שניים בהשוואה לטורניר הראשון. גביע הקונפדרציות של פיפ"א הוא טורניר הנערך שנה אחת לפני המונדיאל במדינה (או המדינות) המארחת כחזרה גנרלית לקראת המונדיאל הקרוב. בטורניר זה משתתפות הנבחרות שזכו באליפות שש הקונפדרציות של פיפ"א (כגון אליפות אירופה בכדורגל), הנבחרת שזכתה במונדיאל הקודם והמדינה שאמורה לארח את המונדיאל. פיפ"א מארגנת גם אליפויות עולם לקבוצות גיל נמוכות יותר, כגון המונדיאל עד גיל 20 ומונדיאל עד גיל 17, מונדיאל הנערות, מונדיאל הנערות עד גיל 17, אליפות העולם לקבוצות (עבור מועדונים), וכן אליפויות עבור וריאנטים של כדורגל.

כדורגל היה חלק מכל המשחקים האולימפיים, למעט אולימפיאדת אתונה ב-1896 ואולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1932. בניגוד לענפי ספורט אחרים הכדורגל לא מיוצג ברמתו הגבוהה ביותר, ולמעט 1992 השתתפו באולימפיאדות רק הנבחרות עד גיל 23. כדורגל נשים הפך לענף אולימפי באולימפיאדת אטלנטה ב-1996, ובניגוד לכדורגל הגברים מתמודדות בו נבחרות הנשים הבכירות של כל מדינה, ללא מגבלת גיל.

ערך מורחב – הנבחרות בגביע העולם בכדורגל

בסך הכל השתתפו 85 נבחרות במונדיאל אחד לכל הפחות^[16]. שמונה מתוכן זכו במונדיאל, והן הוסיפו למדים שלהן כוכב אחד עבור כל זכייה. אורוגוואי היא היחידה שהוסיפה ארבעה כוכבים אף על פי שלרשותה רק שתי זכיות במונדיאלים, והם אמורים לייצג גם את שתי זכיותיה בטורנירי הכדורגל של אולימפיאדת פריז ב-1924 ואולימפיאדת אמסטרדם ב-1928. ברזיל היא הנבחרת המעוטרת ביותר עם חמש זכיות במונדיאל, והיחידה שהשתתפה בכל המונדיאלים עד כה. איטליה (1934 ו-1938) וברזיל (1958 ו-1962) הן גם הנבחרות היחידות שזכו בשני מונדיאלים רצופים. גרמניה ניצבת במקום הראשון במספר ההופעות בגמרים (8), והיא גם הנבחרת שסיימה הכי הרבה פעמים בין ארבע הראשונות (13).

שש מתוך שמונה המדינות שזכו במונדיאל זכו בתואר אחד לפחות במדינה שלהן, למעט ברזיל שסיימה במקום השני בביתה לאחר הפסד במשחק המכריע במונדיאל 1950 וכן סיימה רביעית במונדיאל 2014 וספרד שהודחה בסיבוב השני במונדיאל 1982. אורוגוואי (1930), איטליה (1934), ארגנטינה (1978) וצרפת (1998) זכו בתואר הראשון שלהן כמארחות ולאחר מכן גם במדינות אחרות, ואילו גרמניה (1974) זכתה כמארחת בתואר השני שלה. אנגליה (1966) זכתה בתואר היחידי שלה כשאירחה את המונדיאל. מדינות נוספות זכו להצלחה כשאירחו את המונדיאל. שוודיה (מקום שני ב-1958), צ'ילה (מקום שלישי ב-1962), קוריאה הדרומית (מקום רביעי ב-2002), מקסיקו (רבע גמר ב-1970 וב-1986), יפן (שמינית הגמר ב-2002) ורוסיה (רבע הגמר ב-2018) השיגו את התוצאות הטובות ביותר בתולדותיהן כשאירחו את הטורניר. נבחרת דרום אפריקה, מארחת מונדיאל 2010, ונבחרת קטר, מארחת מונדיאל 2022, הן הנבחרות המארחות היחידות עד כה שלא עברו את הסיבוב הראשון.

נכון למונדיאל 2022 השתתפו במשחק הגמר רק נבחרות מאירופה ומדרום אמריקה, כשמאזן הניצחונות עומד על 12 - 10 לטובת אירופה. רק שלוש נבחרות מחוץ ליבשות אלה העפילו לחצי גמר המונדיאל: ארצות הברית ב-1930, קוריאה הדרומית ב-2002 ומרוקו ב-2022. רק נבחרת אחת מאוקיאניה – אוסטרליה, ב-2006 וב-2022 – העפילה לסיבוב השני של הטורניר. הנבחרות האירופיות, למעט ספרד וגרמניה, זכו רק במונדיאלים שנערכו באירופה, ונבחרות דרום אמריקאיות, למעט ברזיל וארגנטינה, זכו רק במונדיאלים שנערכו באמריקה. ברזיל היא אחת החריגות לכלל זה, בזכיותיה ב-1958 באירופה וב-2002 באסיה. הנבחרות הנוספות שעשו זאת הן ספרד ב-2010, גרמניה ב-2014 וארגנטינה ב-2022.

הזכיות במונדיאל מתחלקות באופן הבא:

1. ברזיל (1958, 1962, 1970, 1994, 2002) זכתה ב-5 מונדיאלים.
2. גרמניה המערבית זכתה ב-3 מונדיאלים (1954, 1974, 1990), ולאחר איחודה עם גרמניה המזרחית נזקפו הזכיות לזכות הנבחרת המאוחדת. הנבחרת המאוחדת זכתה במונדיאל 2014, והייתה הנבחרת האירופית הראשונה שעשתה זאת על אדמת אמריקה.
3. איטליה (1934, 1938, 1982, 2006) זכתה ב-4 מונדיאלים.
4. ארגנטינה (1978, 1986, 2022) זכתה ב-3 מונדיאלים.
5. אורוגוואי (1930, 1950) וצרפת (1998, 2018) זכו ב-2 מונדיאלים כל אחת. זכייתה השנייה של אורוגוואי הייתה היחידה בהיסטוריה של המונדיאל שנעשתה לא באמצעות משחק גמר, כיוון ששלב הגמר של מונדיאל 1950 היה בשיטת בתים.
6. אנגליה (1966) וספרד (2010) זכו במונדיאל פעם אחת כל אחת.

מלבד אורוגוואי, כל הנבחרות שהשתתפו בשני גמרים ומעלה הפסידו במשחק אחד לכל הפחות.

טבלת מדליות במונדיאל

מס'	קבוצה	זהב	כסף	ארד	סה"כ	אלופה בשנים	סגנית אלופה בשנים	מקום שלישי בשנים
1	ברזיל	5	2	2	9	1958, 1962, 1970, 1994, 2002	1950, 1998	1938, 1978
2	גרמניה	4	4	4	12	1954, 1974, 1990, 2014	1966, 1982, 1986, 2002	1934, 1970, 2006 ,2010
3	איטליה	4	2	1	7	1934, 1938, 1982, 2006	1970, 1994	1990
4	ארגנטינה	3	3	-	6	1978, 1986, 2022	1930, 1990, 2014	-
5	צרפת	2	2	2	6	1998, 2018	2006, 2022	1958, 1986
6	אורוגוואי	2	-	-	2	1930, 1950	-	-
7	אנגליה	1	-	-	1	1966	-	-
	ספרד	1	-	-	1	2010	-	-
8	הולנד	-	3	1	4	-	1974, 1978, 2010	2014
9	הונגריה	-	2	-	2	-	1938, 1954	-
	צ'כוסלובקיה	-	2	-	2	-	1934, 1962	-
10	שוודיה	-	1	2	3	-	1958	1950, 1994
	קרואטיה	-	1	2	3	-	2018	1998, 2022
11	פולין	-	-	2	2	-	-	1974, 1982
12	אוסטריה	-	-	1	1	-	-	1954
	בלגיה	-	-	1	1	-	-	2018
	ארצות הברית	-	-	1	1	-	-	1930
	צ'ילה	-	-	1	1	-	-	1962
	פורטוגל	-	-	1	1	-	-	1966
	טורקיה	-	-	1	1	-	-	2002

ארבע הנבחרות הראשונות לפי טורנירים

להלן טבלה המסכמת את ארבע הנבחרות הראשונות בכל מונדיאל, וכן את מיקומו והשנה בה נערך.

שנה	מארחת		גמר				מקומות 4-3
			זוכה	תוצאה	סגנית		מקום שלישי	תוצאה	מקום רביעי
1930 פרטים	אורוגוואי אורוגוואי		אורוגוואי אורוגוואי	4 - 2	ארגנטינה ארגנטינה		ארצות הברית ארצות הברית	לא נערך[17]	ממלכת יוגוסלביה יוגוסלביה
1934 פרטים	ממלכת איטליה איטליה		ממלכת איטליה איטליה	2 - 1 הארכה	צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה		גרמניה הנאצית (1933–1935) גרמניה	3 - 2	אוסטריה אוסטריה
1938 פרטים	צרפת צרפת		ממלכת איטליה איטליה	4 - 2	הונגריה (1920–1945) הונגריה		ברזיל ברזיל	4 - 2	שוודיה שוודיה
1950 פרטים	ברזיל ברזיל		אורוגוואי אורוגוואי	לא נערך[18]	ברזיל ברזיל		שוודיה שוודיה	לא נערך[18]	המדינה הספרדית ספרד
1954 פרטים	שווייץ שווייץ		גרמניה המערבית גרמניה המערבית	3 - 2	הונגריה (1949–1956) הונגריה		אוסטריה אוסטריה	3 - 1	אורוגוואי אורוגוואי
1958 פרטים	שוודיה שוודיה		ברזיל ברזיל	5 - 2	שוודיה שוודיה		צרפת צרפת	6 - 3	גרמניה המערבית גרמניה המערבית
1962 פרטים	צ'ילה צ'ילה		ברזיל ברזיל	3 - 1	צ'כיה צ'כוסלובקיה		צ'ילה צ'ילה	1 - 0	יוגוסלביה יוגוסלביה
1966 פרטים	אנגליה אנגליה		אנגליה אנגליה	4 - 2 הארכה	גרמניה המערבית גרמניה המערבית		פורטוגל פורטוגל	2 - 1	ברית המועצות (1955–1980) ברית המועצות
1970 פרטים	מקסיקו מקסיקו		ברזיל ברזיל	4 - 1	איטליה איטליה		גרמניה המערבית גרמניה המערבית	1 - 0	אורוגוואי אורוגוואי
1974 פרטים	גרמניה המערבית גרמניה המערבית		גרמניה גרמניה המערבית	2 - 1	הולנד הולנד		פולין פולין	1 - 0	ברזיל ברזיל
1978 פרטים	ארגנטינה ארגנטינה		ארגנטינה ארגנטינה	3 - 1 הארכה	הולנד הולנד		ברזיל ברזיל	2 - 1	איטליה איטליה
1982 פרטים	ספרד ספרד		איטליה איטליה	3 - 1	גרמניה המערבית גרמניה המערבית		פולין פולין	3 - 2	צרפת צרפת
1986 פרטים	מקסיקו מקסיקו		ארגנטינה ארגנטינה	3 - 2	גרמניה גרמניה המערבית		צרפת צרפת	4 - 2 הארכה	בלגיה בלגיה
1990 פרטים	איטליה איטליה		גרמניה גרמניה המערבית	1 - 0	ארגנטינה ארגנטינה		איטליה איטליה	2 - 1	אנגליה אנגליה
1994 פרטים	ארצות הברית ארצות הברית		ברזיל ברזיל	0 - 0 (3 - 2 בפנדלים)	איטליה איטליה		שוודיה שוודיה	4 - 0	בולגריה בולגריה
1998 פרטים	צרפת צרפת		צרפת צרפת	3 - 0	ברזיל ברזיל		קרואטיה קרואטיה	2 - 1	הולנד הולנד
2002 פרטים	קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית יפן יפן		ברזיל ברזיל	2 - 0	גרמניה גרמניה		טורקיה טורקיה	3 - 2	קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית
2006 פרטים	גרמניה גרמניה		איטליה איטליה	1 - 1 (5 - 3 בפנדלים)	צרפת צרפת		גרמניה גרמניה	3 - 1	פורטוגל פורטוגל
2010 פרטים	דרום אפריקה דרום אפריקה		ספרד ספרד	1 - 0 הארכה	הולנד הולנד		גרמניה גרמניה	3 - 2	אורוגוואי אורוגוואי
2014 פרטים	ברזיל ברזיל		גרמניה גרמניה	1 - 0 הארכה	ארגנטינה ארגנטינה		הולנד הולנד	3 - 0	ברזיל ברזיל
2018 פרטים	רוסיה רוסיה		צרפת צרפת	4 - 2	קרואטיה קרואטיה		בלגיה בלגיה	2 - 0	אנגליה אנגליה
2022 פרטים	קטר (מדינה) קטר		ארגנטינה ארגנטינה	3 - 3 (4 - 2 בפנדלים)	צרפת צרפת		קרואטיה קרואטיה	2 - 1	מרוקו מרוקו
2026 פרטים	ארצות הברית ארצות הברית קנדה קנדה מקסיקו מקסיקו
2030 פרטים	ארגנטינה ארגנטינה אורוגוואי אורוגוואי פרגוואי פרגוואי ספרד ספרד פורטוגל פורטוגל מרוקו מרוקו

הישגי הנבחרות המארחות

עד למונדיאל 2010 הצליחו כל הנבחרות המארחות לעבור את השלב הראשון על גלגוליו השונים. דרום אפריקה, מארחת מונדיאל 2010, הייתה הנבחרת הראשונה בתולדות הטורניר שהודחה כבר בשלב הראשון, אם כי הצליחה לגבור על צרפת, שסיימה במקום השני במונדיאל 2006, ובכך להדיח גם אותה. אליה הצטרפה קטר, מארחת מונדיאל 2022, שסיימה במקום האחרון בבית שלה, ללא נקודות ועם שער זכות בודד. בטבלה שלהלן מפורטים הישגי המארחות בכל אחד מהטורנירים:

מארחות המונדיאלים הראשונים נקבעו בפגישות של קונגרס פיפ"א. בחירת המיקום גררה מחלוקות, בין השאר בגלל מסע השיט הממושך בין דרום אמריקה ואירופה, שני מרכזי הכוח הראשיים בכדורגל. לדוגמה, ההחלטה על עריכת המונדיאל הראשון באורוגוואי הובילה לכך שרק ארבע מדינות אירופיות הסכימו להשתתף^[19]. שני המונדיאלים הבאים נערכו באירופה. ההחלטה לערוך את מונדיאל 1938 בצרפת הייתה שנויה במחלוקת, מאחר שהמדינות מאמריקה האמינו שאירוח המונדיאל יהיה ברוטציה בין שתי היבשות. כתוצאה מכך החליטו ארגנטינה ואורוגוואי להחרים את הטורניר^[20].

על האירוח של מונדיאל 1934 התמודדו איטליה ושוודיה, שפרשה מההתמודדות והותירה את איטליה כמועמדת היחידה. הבחירה אושררה על ידי קונגרס פיפ"א שנערך ב-14 במאי 1932, והתאחדות הכדורגל האיטלקית קיבלה את האירוח באופן רשמי ב-9 באוקטובר. צרפת, ארגנטינה וגרמניה הנאצית התמודדו על האירוח של מונדיאל 1938. קונגרס פיפ"א התכנס בברלין ב-13 באוגוסט 1936, ובחר את צרפת לאחר סבב הצבעות אחד מאחר שקיבלה את רוב הקולות. שני המונדיאלים הבאים בוטלו בעקבות מלחמת העולם השנייה, ולא נערכו דיונים בסוגיית המארחת.

ברזיל הגישה הצעה רשמית לאירוח מונדיאל 1942 שבוטל. מונדיאל 1950 היה אמור להיערך ב-1949, אך לאחר בחירת ברזיל (שהתמודדה לבד) בקונגרס פיפ"א שנערך בלוקסמבורג סיטי ב-26 ביולי 1946 הוא הועבר ל-1950. ההחלטה על מארחת מונדיאל 1954 התקבלה באותו יום, ובו נבחרה שווייץ שהייתה המתמודדת היחידה. ב-27 ביולי הוחלט להזיז גם את המונדיאל הזה בשנה אחת, מ-1953 ל-1954. שוודיה, שוויתרה על אירוח המונדיאל הראשון, הייתה המתמודדת היחידה על אירוח מונדיאל 1958, בדומה למונדיאלים הקודמים. ההחלטה אושררה בקונגרס שנערך בריו דה ז'ניירו ב-23 ביוני 1950.

על אירוח מונדיאל 1962 התמודדו ארגנטינה, צ'ילה וגרמניה המערבית, שפרשה לפני ההצבעה שנערכה בליסבון ב-10 ביוני 1956. בהצבעה שנערכה גברה צ'ילה על ארגנטינה. על האירוח של מונדיאל 1966 התמודדו אנגליה, גרמניה המערבית וספרד, שפרשה מההתמודדות לפני ההצבעה שנערכה ברומא ב-22 באוגוסט 1960. גם הפעם נדרש סיבוב הצבעה אחד, שבו גברה אנגליה על גרמניה. בהצבעה שנערכה בטוקיו ב-8 באוקטובר 1964 גברה מקסיקו על ארגנטינה בהתמודדות על אירוח מונדיאל 1970. בצירוף מקרים יוצא דופן נבחרו מארחות שלושת המונדיאלים הבאים בקונגרס שנערך בלונדון ב-6 ביולי 1966. ספרד וגרמניה, שהיו היחידות להתמודד על אירוח המונדיאלים ב-1974 וב-1982, הסכימו לפרוש באופן הדדי מאחת ההתמודדויות על מנת להבטיח את זכיית כל אחת מהן. ספרד פרשה מההתמודדות על מונדיאל 1974, וגרמניה מזו של מונדיאל 1982. מקסיקו, שזכתה באירוח של מונדיאל 1970, הסכימה לפרוש מההתמודדות על מונדיאל 1978 לטובת ארגנטינה, עליה גברה בהצבעה הקודמת.

המועמדות של קולומביה, המתמודדת היחידה על אירוח מונדיאל 1986, אושררה ב-9 ביוני 1974. אולם, קולומביה ביטלה את החלטה ב-5 בנובמבר 1982 בעקבות בעיות כלכליות. קנדה, מקסיקו וארצות הברית נענו לקריאת פיפ"א להגשת הצעות חוזרות, ובקונגרס שנערך בציריך ב-20 במאי 1983 נבחרה מקסיקו פה אחד, לראשונה בתולדות המונדיאל (למעט במקרים של מתמודדת יחידה). על האירוח של מונדיאל 1990 התמודדו ברית המועצות, איטליה, אנגליה ויוון, כשהשתיים האחרונות פרשו לפני הקונגרס שנערך בציריך ב-19 במאי 1984. גם הפעם נדרש סיבוב הצבעה אחד, ובו ניצחה איטליה. על אירוח מונדיאל 1994 התמודדו ברזיל, מרוקו וארצות הברית, ובהצבעה שנערכה בקונגרס פיפ"א בציריך ב-4 ביולי 1988 ניצחה ארצות הברית לאחר סיבוב אחד. בהצבעה שנערכה בציריך ב-1 ביולי 1992 גברה צרפת לאחר סיבוב אחד על מרוקו ושווייץ. בקונגרס שנערך בציריך ב-7 ביולי 1996 גברה ההצעה המשותפת של קוריאה הדרומית ויפן על זו של מקסיקו.

על האירוח של מונדיאל 2006 התמודדו דרום אפריקה, מרוקו, גרמניה, אנגליה וברזיל, שפרשה שלושה ימים לפני ההצבעה. ב-7 ביולי 2000 נערך הקונגרס, ובו נדרשו שלושה סבבי הצבעה שבסיומם גברה גרמניה על דרום אפריקה ברוב של קול יחיד, בהחלטה שגרמה למחלוקת. צ'ארלס דאמפסי, נציג ניו זילנד בקונגרס, היה אמור להצביע עבור דרום אפריקה, אך נעדר מההצבעה ברגע האחרון. לו היה מצביע לדרום אפריקה היה נוצר תיקו, ובמצב זה ההכרעה הייתה עוברת לנשיא פיפ"א ספ בלאטר, שנחשב כתומך של דרום אפריקה^[21]. היעדרותו של דאמפסי גררה ביקורת נוקבת בקונפדרציית הכדורגל של אוקיאניה, והוא אף הואשם בקבלת שוחד^[22]. לקראת מונדיאל 2010 ומונדיאל 2014 הוחלט להגביל את הבחירה באופן רוטציוני בין אפריקה לדרום אמריקה. מדיניות זו נקבעה לאחר המחלוקת שהתעוררה בסוגיית הבחירה בגרמניה על פני דרום אפריקה כמארחת מונדיאל 2006. עם זאת, מדיניות הרוטציה היבשתית תתבטל לאחר מונדיאל 2014, כך שכל מדינה, למעט כזו שמשתייכת לקונפדרציה שאירחה את שני המונדיאלים הקודמים הרלוונטיים, יכולה להתמודד על אירוח הטורניר החל מ-2018‏^[23]. דבר זה נועד למניעת האירועים שקדמו למונדיאל 2014, כאשר ברזיל נותרה המתמודדת הרשמית היחידה.

על האירוח של מונדיאל 2010 התמודדו מצרים, לוב ותוניסיה (הצעה משותפת), מרוקו, ניגריה ודרום אפריקה. לוב ותוניסיה פרשו ב-8 במאי 2004, לאחר שפיפ"א הודיעה כי לא תתיר יותר מועמדות משותפת^[24]. בהצבעה שנערכה בציריך ב-15 במאי 2004 גברה דרום אפריקה על מרוקו ברוב של 14 - 10, כשמצרים לא קיבלה ולו קול אחד. ברזיל הייתה המתמודדות היחידה על אירוח מונדיאל 2014, לראשונה מאז ההתמודדות על מונדיאל 1986, ומועמדותה אושררה פה אחד בהצבעה שנערכה ב-30 באוקטובר 2007 בציריך, בפעם השמינית ברציפות.

מאז מונדיאל 1958, על מנת להימנע מחרמות או מחלוקות, החלה פיפ"א במדיניות אירוח רוטציוני של המונדיאל בין האמריקות לאירופה, שנמשכה עד מונדיאל 1998. מונדיאל 2002, שנערך במשותף בקוריאה הדרומית וביפן, היה הראשון שנערך באסיה, והיחיד שנערך ביותר ממדינה אחת. מונדיאל 2014 שהתקיים בברזיל הוא הראשון בדרום אמריקה מאז 1978, והפעם הראשונה שבה שני מונדיאלים רצופים נערכו מחוץ לאירופה. המדיניות הנוכחית של פיפ"א היא לבחור את המדינה המארחת באמצעות הוועדה המבצעת של הארגון, דבר המבוצע על ידי שיטת הקול היחיד הנייד (Single transferable vote). התאחדות הכדורגל של המדינה המעוניינת לארח מקבלת "הסכם אירוח" מפיפ"א, בו מפורטים הצעדים והדרישות המצופים מהצעה טובה. לאחר הגשת המועמדות ממנה פיפ"א קבוצת משקיפים, ושולחת אותה למדינה הרלוונטית על מנת לבדוק האם היא עומדת בדרישות ולקבל ממנה דו"ח מצב. ההחלטה על זהות מארחת המונדיאל מתקבלת כשש או שבע שנים לפני הטורניר. עם זאת, ב-2 בדצמבר 2010 החליטה פיפ"א כי רוסיה תארח את מונדיאל 2018 וקטר תארח את מונדיאל 2022. ארצות הברית, קנדה ומקסיקו תארחנה את מונדיאל 2026 במשותף^[25].

מקסיקו, איטליה, צרפת, גרמניה וברזיל הן היחידות שאירחו את המונדיאל פעמיים. אצטדיון האצטקה שבמקסיקו סיטי הוא היחיד שבו נערכו שני משחקי גמר של המונדיאל^[26].

שלב המוקדמות

מאז מונדיאל 1934 נערכו טורנירי מוקדמות על מנת לצמצם את מספר הנבחרות בטורניר הגמר. הטורנירים נערכים לפי ששת האזורים היבשתיים של פיפ"א, בפיקוחן של הקונפדרציות האזוריות המתאימות: אופ"א (אירופה), קונפדרציית הכדורגל של אפריקה, קונפדרציית הכדורגל של אסיה, CONCACAF (צפון אמריקה, מרכז אמריקה והאיים הקאריביים), CONMEBOL (דרום אמריקה), ואוקיאניה. לקראת כל טורניר מחליטה פיפ"א על מספר המקומות שיוקצה לכל קונפדרציה אזורית, בדרך כלל לפי הצלחת הנבחרות החברות בה.

טורניר המוקדמות עשוי להתחיל עד שלוש שנים לפני טורניר הגמר, והוא נמשך כשנתיים. מבנה המוקדמות משתנה בין הקונפדרציות השונות. בדרך כלל נהוג שמקום אחד או שניים נשמר למנצחות הפלייאוף הבין-יבשתי. לדוגמה, המנצחת של אזור אוקיאניה והנבחרת במקום החמישי באסיה התמודדו על מקום במונדיאל 2010. החל ממונדיאל 1938 מעפילה הנבחרת של המדינה המארחת באופן אוטומטי. זכות ההעפלה האוטומטית הוענקה גם לאלופה המכהנת בין מונדיאל 1938 למונדיאל 2002, אך בוטלה החל ממונדיאל 2006. ברזיל, אלופת 2002, הייתה הנבחרת הראשונה שהייתה צריכה להעפיל מטורניר מוקדמות במטרה להגן על תוארה^[27].

המשחק הראשון במוקדמות המונדיאל נערך ב-11 ביוני 1933 בסטוקהולם, ובו גברה נבחרת שוודיה על נבחרת אסטוניה בתוצאה 6 - 2. מאז טורניר זה גדל מספר הנבחרות המעפילות למונדיאל בהדרגה: 16 בין 1934 - 1978, 24 בין 1982 ל-1994, ו-32 החל מ-1998. הרחבה זו נועדה לתת מקומות נוספים לנבחרות שאינן מדרום אמריקה או מאירופה. 198 מדינות התמודדו במוקדמות מונדיאל 2006, ובמוקדמות מונדיאל 2010 התמודדו מספר שיא של 204 מדינות^[28].

להלן טבלה^[29] המסכמת את מספר המקומות שהוענקו לכל אזור בטורנירי המוקדמות השונים. המקומות בפלייאוף הבין-יבשתי מחושבים כחצי מקום. המספרים המודגשים מציינים את המנצחת בפלייאוף. האות א מציינת שאחד מהמקומות נשמר לנבחרת שזכתה באליפות במונדיאל הקודם, והאות מ מציינת שאחד המקומות שמור לנבחרת המארחת.

טורניר הגמר

במבנהו הנוכחי מתחרות במונדיאל 32 נבחרות במשך חודש אחד בקירוב במדינה או המדינות המארחות. בהחלטה שקיבלה פיפ"א ב-10 בינואר 2017 החל משנת 2026 הטורניר יתרחב מ-32 ל-48 נבחרות^[36]. המונדיאל מחולק לשני שלבים, שלב הבתים ושלב הנוקאאוט.

בשלב הבתים מחולקות הנבחרות לשמונה בתים בני ארבע נבחרות כל אחד. הנבחרות מחולקות לארבע קבוצות דירוג לפי שיטה המבוססת על נוסחה הקשורה לדירוג העולמי של פיפ"א או על הישגים במונדיאלים הקודמים, כך ששתי נבחרות מאותה קבוצת דירוג לא יוגרלו לאותו בית. שמונה הנבחרות הטובות ביותר מוגדרות כראש בית^[37], ואחת מהן, גם אם אינה מתאימה מבחינת הישגיה, היא תמיד הנבחרת של המדינה המארחת. מאז מונדיאל 1998 נקבע כלל ולפיו לא יהיה בית שבו למעלה משתי נבחרות אירופיות או יותר מנבחרת אחת מכל קונפדרציה אחרת. הרעיון העומד בבסיס השיטה הוא למנוע את האפשרות ששתי נבחרות בכירות ייפגשו כבר בשלב הבתים של הטורניר, ולצמצם במידת האפשר את המקרים שבהם שתי נבחרות מאותה קונפדרציית יבשת משובצות לבית אחד. במונדיאלים קודמים היו פחות מקומות וכן היה יחס גדול יותר לטובת הנבחרות האירופיות, כך שלעיתים אירע ששלוש נבחרות מאירופה שובצו באותו בית. דבר זה קרה, למשל, ב-1986 (גרמניה המערבית, סקוטלנד ודנמרק), 1990 (איטליה, צ'כוסלובקיה ואוסטריה) וב-1994 (איטליה, אירלנד ונורווגיה)^[38].

כל אחד מהבתים מתנהל לפי שיטת "כולם נגד כולם", כך שכל נבחרת משחקת לפחות שלוש פעמים. סיבוב המשחקים האחרון של כל בית נערך באותה שעה בדיוק על מנת לשמור על ההגינות הספורטיבית בין כל ארבע הנבחרות. שתי הנבחרות הראשונות בכל בית, מבחינת מספר הנקודות, מתקדמות לשלב הנוקאאוט. מאז מונדיאל 1994 מוענקות שלוש נקודות עבור ניצחון, נקודה עבור תיקו ואפס עבור הפסד, כאשר קודם לכן ניתנו שתי נקודות לניצחון. דירוג הנבחרות בכל בית נקבע לפי הפרמטרים הבאים^[39]:

1. מספר נקודות שנצברו.
2. הפרש שערים.
3. סך השערים שהובקעו.
4. אם לאחר יישום הקריטריונים שפורטו עדיין יש שתיים או שלוש נבחרות עם נתונים זהים, דירוגן ייקבע כמפורט להלן:

   א. מספר הנקודות במשחקים בין הנבחרות.

   ב. הפרש שערים במשחקים בין הנבחרות.

   ג. מספר השערים שהובקעו במשחקים בין הנבחרות.

5. דירוג המשחק ההוגן – ניקוד שלילי בעקבות צבירת כרטיסים לפי הפירוט להלן:
   • כרטיס צהוב – 1- נקודות.
   • שני כרטיסים צהובים במשחק – 3- נקודות.
   • כרטיס אדום ישיר – 4- נקודות.
   • כרטיס צהוב וכרטיס אדום ישיר – 5- נקודות.
6. במקרה וגם לאחר סעיף 5 יש שוויון, הדירוג ייקבע באמצעות הגרלה.

בשלב הנוקאאוט מתמודדת כל נבחרת מול יריבתה פעם אחת בלבד, כאשר המפסידה מודחת מהטורניר. במקרה שהמשחק מסתיים בתיקו הוא מוארך בחצי שעה, ואם התוצאה נותרת בעינה ההכרעה תבוצע באמצעות דו-קרב פנדלים. שלב הנוקאאוט מתחיל בשמינית הגמר (המכונה גם הסיבוב השני), בה מתמודדות מנצחות הבתים עם הסגניות. לאחר מכן נערך רבע הגמר, חצי הגמר, המשחק על המקום השלישי (בו מתמודדות מפסידות חצי הגמר), והגמר. המנצחת במשחק זה מוכתרת כאלופת העולם בכדורגל.

מבנה המונדיאל השתנה רבות במשך השנים. בטבלה שלהלן מפורט המבנה של כל אחד מהטורנירים.

ערך מורחב – גביע המונדיאל

בין השנים 1930–1970 הוענק לנבחרת הזוכה במונדיאל גביע ז'יל רימה. שמו הראשון היה ויקטורי, אך הוא היה ידוע גם כגביע העולם. ב-1946 שונה שמו של הגביע, והוא כונה מאז גביע ז'יל רימה לכבוד נשיא פיפ"א ז'יל רימה. הגביע עוצב על ידי אבל לפלר. במהלך מלחמת העולם השנייה אוטוריו באראזי, איטלקי שכיהן כסגן-נשיא פיפ"א ונשיא התאחדות הכדורגל האיטלקית, לקח את הגביע בחשאי מבנק ברומא והחביא אותו בקופסת נעליים מתחת למיטה שלו על מנת למנוע מהנאצים לגנוב אותו^[45].

ב-20 במרץ 1966, ארבעה חודשים לפני פתיחת מונדיאל 1966 באנגליה, נגנב הגביע במהלך תערוכה ציבורית בכנסייה בווסטמינסטר ונמצא שבוע לאחר מכן. התאחדות הכדורגל האנגלית החליטה לנקוט באמצעי ביטחון והורתה להכין העתק מדויק של הגביע עבור החגיגות שלאחר הזכייה. ההעתק שימש גם בשנים שלאחר המונדיאל, עד 1970.

ברזיל זכתה בטורניר בפעם השלישית ב-1970, וקיבלה את הגביע המקורי לצמיתות. אולם, הגביע נגנב ב-19 בדצמבר 1983, כאשר נלקח מתצוגה במטה התאחדות הכדורגל הברזילאית בריו דה ז'ניירו. הגביע נשמר בארון עם חזית מזכוכית משוריינת, אך חלקו האחורי, שהיה עשוי מעץ, חורר על ידי מוט ברזל. הגביע מעולם לא נמצא‏^[46].

לקראת מונדיאל 1974 הזמינה פיפ"א גביע חדש. אורכו של הגביע החדש 36.5 סנטימטרים, והוא עשוי מ-5 קילוגרמים של זהב 18 קרט עם בסיס בקוטר 13 סנטימטרים המכיל שתי שכבות של מלכיט, משקלו הכולל הוא 6.175 קילוגרמים, ותוארו בו שתי דמויות אנושיות המחזיקות את כדור הארץ. הגביע הוענק לראשונה במונדיאל 1974‏^[47].

על בסיס הגביע חרוטה הכתובת "FIFA World Cup" (גביע העולם של פיפ"א). שם המדינה שנבחרתה זכתה בטורניר נחרט בתחתית הגביע, כך שלא ניתן לראותו כאשר הגביע ניצב על בסיסו. הטקסט מציין את השנה ושם המדינה הזוכה בשפה הלאומית שלה, כגון "1974 – Deutchland" או "1994 – Brasil"^[47].

ערך מורחב – פרסי גביע העולם בכדורגל

בכל מונדיאל מוענקים פרסים אחדים^[48][49]. להלן העיקריים שבהם:

• נעל הזהב הוא פרס המוענק למלך השערים של כל מונדיאל, החל ממונדיאל 1982. תואר מלך השערים הוכר כבר במונדיאל הראשון, ובמונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית הוענקו פרסי כדור הכסף וכדור הברונזה לשחקנים שסיימו במקום השני והשלישי בטבלת המבקיעים. מאז 1994 מופעל כלל ולפיו במקרה שיש שוויון בין שחקנים במספר השערים הבכיר יותר הוא זה שלזכותו מספר גבוה יותר של בישולים. קבוצת המחקר הטכני של פיפ"א היא זו הקובעת האם מסירה כלשהי נחשבת כאסיסט או לא. אם גם במצב זה יש שוויון יוענק הפרס לשחקן שהשתתף בפחות דקות משחק.
• כדור הזהב הוא פרס המוענק לכדורגלן הטוב ביותר בכל מונדיאל, שנבחר מתוך רשימה המחוברת על ידי הוועדה הטכנית של פיפ"א. המנצח נבחר על ידי נציגי התקשורת. השחקנים שסיימו במקום השני והשלישי בהצבעת אנשי התקשורת מקבלים את פרסי כדור הכסף וכדור הארד של אדידס בהתאמה.
• פרס יאשין מוענק לשוער הטוב ביותר, והוא קרוי על שמו של שוער העבר הסובייטי המנוח לב יאשין, הנחשב לאחד מגדולי השוערים בהיסטוריה. קבוצת המחקר הטכני של פיפ"א (FIFA Technical Study Group) מכריזה על השוער הטוב ביותר בטורניר לפי ביצועיו במהלך התחרות. אף על פי שלשוערים יש פרס ייחודי לעמדה שלהם, הם עדיין זכאים להיבחר לכדור הזהב, כגון המקרה של אוליבר קאן ב-2002. פרס יאשין הוענק לראשונה ב-1994, אך גם לפני מונדיאל זה נבחרו שוערים לנבחרות הטורניר.
• פרס פיפ"א למשחק הוגן מוענק לנבחרת עם הרקורד הטוב ביותר של משחק הגון במהלך הטורניר, כלומר הכי מעט כרטיסים ועברות. רק נבחרות שהעפילו משלב הבתים רשאיות להתחרות על הפרס. הנבחרת הזוכה מקבלת גביע, תעודה, מדליה לכל שחקן ואיש צוות רשמי, ומענק בסך 50,000 דולרים עבור ציוד כדורגל לשחקנים צעירים. ברזיל זכתה בפרס הכי הרבה פעמים (4, מתוכן אחת במשותף עם ספרד).
• פרס פיפ"א לקבוצה המבדרת ביותר הוא אחד הפרסים החדשים במונדיאל. פרס זה מוענק באופן סובייקטיבי לנבחרת שעשתה את המירב על מנת לשמח את הציבור בגישה חיובית למשחק. הפרס מוענק על בסיס משאל מיוחד בהשתתפות הציבור.
• פרס השחקן הצעיר, הניתן בחסות חברת ג'ילט, הוא פרס שהוענק לראשונה במונדיאל 2006 ללוקאס פודולסקי מגרמניה. הפרס ניתן לשחקן הטוב ביותר בטורניר שגילו לכל היותר 21 שנים. במונדיאל 2006 השחקנים שהיו כשירים לכך הם אלה שנולדו לאחר 1 בינואר 1985. הבחירה נערכה באתר האינטרנט הרשמי של המונדיאל, בסיוע צוות המחקר הטכני של פיפ"א.

אנטוניו קרבחאל ורפאל מארקס המקסיקנים, לותר מתאוס הגרמני, כריסטיאנו רונאלדו הפורטוגלי וליונל מסי הארגנטינאי הם השחקנים שהשתתפו ושיחקו בהכי הרבה מונדיאלים, עם חמישה מונדיאלים כל אחד. ג'אנלואיג'י בופון האיטלקי השתתף בחמישה מונדיאלים ושיחק בארבעה. ליונל מסי הוא גם השחקן עם הכי הרבה הופעות, ולזכותו 26 משחקים במונדיאלים. השחקן שזכה להכי הרבה דקות משחק הוא פאולו מלדיני האיטלקי, שהיה על המגרשים במשך כ-2,200 דקות. פלה הברזילאי הוא היחיד שזכה בשלושה מונדיאלים, ובנוסף לו יש 20 שחקנים שזכו בשני מונדיאלים. עם זאת, קאפו הברזילאי הוא היחיד שהשתתף בשלושה משחקי גמר בפועל. עיסאם אל-חדרי המצרי הוא השחקן המבוגר ביותר ששיחק במסגרת גביע העולם, במונדיאל 2018 כשהוא בן 45 שנים ו-161 יום. לעומת זאת, השחקן הצעיר ביותר שעשה זאת היה נורמן וייטסייד הצפון אירי אשר הופיע במדי נבחרתו במונדיאל 1982 בגיל 17 וחודש^[50].

הטבלה שלהלן מציגה את מלך שערי גביע העולם בכדורגל (שחקנים ששיחקו במונדיאל 2022 האחרון מודגשים):

מקום	נבחרת	שחקן	מספר שערים	משחקים ששיחק	ממוצע למשחק	מספר מונדיאלים
1	גרמניה	מירוסלב קלוזה	16	23	0.696	4
2	ברזיל	רונאלדו	15	19	0.789	4
3	גרמניה	גרד מילר	14	13	1.077	2
4	צרפת	ז'יסט פונטיין	13	6	2.167	1
	ארגנטינה	ליונל מסי	13	26	0.5	5
6	ברזיל	פלה	12	14	0.857	4
	צרפת	קיליאן אמבפה	12	14	0.857	2
8	הונגריה	שנדור קוצ'יש	11	5	2.2	1
	גרמניה	יורגן קלינסמן	11	17	0.647	3
10	גרמניה	הלמוט ראן	10	10	1	2
	ארגנטינה	גבריאל בטיסטוטה	10	12	0.833	3
	אנגליה	גארי לינקר	10	12	0.833	2
	פרו	תיאופילו קוביאס	10	13	0.769	3
	גרמניה	תומאס מילר	10	19	0.526	4
	פולין	גז'גוז' לאטו	10	20	0.5	3

הטבלה שלהלן מציגה את רשימת השחקנים בעלי מספר ההופעות הגבוה ביותר בטורניר^[50]:

נבחרת	שחקן	הופעות	טורנירים
ארגנטינה	ליונל מסי	26	2006, 2010, 2014, 2018, 2022
גרמניה	לותר מתאוס	25	1982, 1986, 1990, 1994, 1998
גרמניה	מירוסלב קלוזה	24	2002, 2006, 2010, 2014
איטליה	פאולו מלדיני	23	1990, 1994, 1998, 2002
פורטוגל	כריסטיאנו רונאלדו	22	2006, 2010, 2014, 2018, 2022
ארגנטינה	דייגו מראדונה	21	1982, 1986, 1990, 1994
גרמניה	אווה זלר	21	1958, 1962, 1966, 1970
פולין	ולדיסלב ז'מודה	21	1974, 1978, 1982, 1986
ברזיל	קאפו	20	1994, 1998, 2002, 2006
גרמניה	פיליפ לאם	20	2006, 2010, 2014
פולין	גז'גוז' לאטו	20	1974, 1978, 1982
גרמניה	בסטיאן שוויינשטייגר	20	2006, 2010, 2014

השערים המהירים ביותר בתולדות המונדיאלים הם^[51]:

מאריו זגאלו הברזילאי, פרנץ בקנבאואר הגרמני ודידייה דשאן הצרפתי הם היחידים עד כה שזכו במונדיאל כשחקן וכמאמן. זגאלו זכה ב-1958 וב-1962 כשחקן, וב-1970 כמאמן ראשי, והוא גם השתתף בהכי הרבה גמרים (4) כמאמן או כשחקן. בקנבאואר זכה ב-1974 כקפטן וב-1990 כמאמן ראשי. דשאן זכה ב-1998 כקפטן וב-2018 כמאמן ראשי. האיטלקי ויטוריו פוצו הוא היחיד עד כה שזכה בשני מונדיאלים כמאמן. כל המאמנים הראשיים של הנבחרות הזוכות במונדיאל היו תושבי המדינה שאת נבחרתה הובילו לניצחון. קיליאן אמבפה הוא השחקן שכבש הכי הרבה שערים בגמרים עם 4 שערים בסך הכל, אחד בגמר 2018, ושלושער בגמר 2022. לאחריו ניצבים השחקנים פלה, ג'ף הרסט, ואוה וזינדין זידאן עם 3 שערים בגמרים לכל אחד.

פיטר שילטון (1982-1990) האנגלי ופביאן בארטז הצרפתי קבעו כל אחד שיא כששמרו על שער נקי ב-10 משחקים. וולטר זנגה האיטלקי הצליח לא לספוג שער במשך 517 דקות במונדיאל 1990, שהיה גם המונדיאל עם ממוצע השערים הנמוך ביותר בהיסטוריה. אנטוניו קרבחאל המקסיקני ומוחמד א-דעיע הסעודי קבעו שיא שלילי כשספגו 25 שערים במשחקיהם במונדיאלים. הונג דוק-יונג הדרום קוריאני קבע שיא שלילי למונדיאל יחיד, לאחר שספג 16 שערים במונדיאל 1954. לואיס חואבארה מורה מאל סלוודור קבע שיא שלילי למשחק יחיד לאחר שספג 10 שערים בהפסד להונגריה במונדיאל 1982. פסקל צוברבולר משווייץ הוא היחיד שלא ספג ולו שער אחד במהלכו של משחק במונדיאל, כאשר העפיל עם נבחרתו עד שמינית הגמר במונדיאל 2006 והודח עמה בדו-קרב פנדלים.

אין בנמצא תיעודים רשמיים הנוגעים לאזהרות שניתנו על ידי שופטים במונדיאלים לפני תחילת השימוש בכרטיס צהוב במונדיאל 1970. באותו מונדיאל הונהג גם הכרטיס האדום, אלא שהוא לא נשלף כלל. כך, מונדיאל 1974 היה הראשון בו נעשה שימוש בכרטיס האדום. זה נשלף כבר במשחק הפתיחה, בו הורחק קרלוס קאסלי הצ'ילאני. ההרחקה המהירה ביותר הייתה של חוסה בטיסטה מאורוגוואי, בדקה הראשונה של המשחק מול סקוטלנד ב-1986, וההרחקה המאוחרת ביותר הייתה של ליאנדרו קופרה הארגנטינאי במשחק מול גרמניה ב-2006. קלאודיו קאניג'ה, גם כן מארגנטינה, הורחק בעודו יושב על ספסל המחליפים במשחק מול שוודיה ב-2002, והוא היחיד שהורחק באופן זה. שני השחקנים עם הכי הרבה כרטיסים הם זינדין זידאן הצרפתי וקאפו הברזילאי, עם שישה כרטיסים כל אחד. המונדיאל האלים ביותר היה מונדיאל 2006, וב-64 המשחקים שנערכו בו נשלפו על ידי השופטים 28 כרטיסים אדומים ו-326 כרטיסים צהובים (מתוכם 19 כרטיסים צהובים בפעם השנייה הגוררים הרחקה)^[52], ובמשחק בין פורטוגל והולנד נשלפו בסך הכל 12 כרטיסים צהובים לשתי הנבחרות^[53].

נכון לסיום מונדיאל 2014 גרמניה היא הנבחרת שהשתתפה בהכי הרבה משחקים (106), וכן הנבחרת שכבשה הכי הרבה שערים (224). נבחרת ברזיל היא הנבחרת בעלת מספר ההופעות הגבוה ביותר בטורניר (20). שתי הנבחרות נפגשו פעמיים, פעם אחת כאשר ברזיל גברה על גרמניה בגמר מונדיאל 2002 מצמד של רונאלדו, ובפעם השנייה בחצי גמר מונדיאל 2014 כאשר גרמניה הביסה את ברזיל המארחת 1:7, ההפרש הגבוה ביותר אי פעם בשלבי הנוק-אאוט. הנבחרת שהבקיעה הכי הרבה שערים במונדיאל אחד היא הונגריה, לזכותה רשומים 27 שערים במונדיאל 1954.

מונדיאל 1954 היה הראשון ששודר בטלוויזיה, ומאז אותה שנה הוא היה לאחד מאירועי הספורט הנצפים ביותר בעולם, ולעיתים זכה גם ליותר צופים בהשוואה למשחקים האולימפיים. לדוגמה, במונדיאל 2002 נרשמו למעלה מ-28.8 מיליארד צפיות^[54] ברחבי העולם, מתוכם כ-1.35 מיליארד צפיות של צופים ברזילאים. במונדיאל הבא צפו בברזיל 1.72 מיליארד צפיות בסך הכל (עלייה של כ-28%), וזאת על אף שהנבחרת הודחה ברבע הגמר.

המונדיאל הוא אחד מאירועי הספורט המשפיעים ביותר בעולם כיום. במדינות רבות, ובעיקר במדינה המארחת והמדינות המשתתפות, הוא נחשב לציון דרך ספורטיבי ומשמעותי. לדוגמה, הניצחון של נבחרת גרמניה המערבית בגמר מונדיאל 1954 היה אחד מסממני היציאה מהמשברים שפקדו את המדינה לאחר תבוסת גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. המונדיאל נוצל גם לצורכי תעמולה, דבר שבא לידי ביטוי בעיקר על ידי בניטו מוסוליני ב-1934, תקופת איטליה הפשיסטית, וכן במונדיאל 1978 שנוצל על ידי הדיקטטורה הצבאית ששלטה בארגנטינה. משחקים על ההעפלה למונדיאל היו זרז לעימותים בין מדינות. ב-1970 נערך משחק בין אל סלבדור להונדורס, שהיה אחד האירועים הראשונים בסדרת מאורעות שהובילו למלחמה הידועה כ"מלחמת הכדורגל".

למונדיאל יש הדים בין-לאומיים רבים, ששימשו בעבר כמקפצה לפרסום תרבות מקומית ואירועים אמנותיים של המדינות המארחות. לדוגמה, Walk of Ideas הוא השם שניתן לתערוכה של שישה פסלים שהוצבו בברלין, ממרץ 2006 למשך תקופה של כשבעה חודשים. הפסלים תוכננו כחלק מההכנות של גרמניה למונדיאל 2006 שאותו אירחה, והם היו חלק מרכזי באירועי Welcome To Germany - Land of Ideas ("ברוכים הבאים לגרמניה, ארץ הרעיונות"), כאשר טקסי הסרת הלוט מעליהם סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת הבין-לאומיים^[55]. מטרת התערוכה הייתה להציג בפני התיירים שהגיעו לגרמניה לרגל משחקי גביע העולם בכדורגל באותה שנה את נכסי התרבות ההיסטוריים של גרמניה, ואת החדשנות והמקוריות ברעיונות של האנשים שחיו בה. המוזיקה היא ענף תרבות נוסף בעל חשיבות במונדיאל. הזמר הדרום-אמריקני ריקי מרטין זכה לפרסום רב מחוץ לעולם הלטיני לאחר ששר את השיר La Copa De La Vida (גביע החיים), שהיה אחד משני השירים הרשמיים של מונדיאל 1998 שנערך בצרפת. המסורת של קביעת שיר רשמי למונדיאל החלה במונדיאל 1986, שנערך במקסיקו.

חשיבותו של המונדיאל הושפעה רבות גם מההתפתחות הטכנולוגית, ובעיקר על ידי הטלוויזיה שהייתה בעלת השפעה מכרעת על פריסת השידור שלו והפכה אותו לאירוע כלל עולמי. המשחקים הראשונים ששודרו היו במסגרת מונדיאל 1954. שנים אחדות קודם לכן הוקם איגוד השידור האירופי, ובזכותו שודרו משחקי אותו מונדיאל בשידור ישיר לשבע מדינות באירופה (צרפת, איטליה, בלגיה, הולנד, דנמרק, הממלכה המאוחדת, גרמניה ושווייץ שאירחה את המונדיאל). 4 שנים לאחר מכן שודר המונדיאל ל-63 מדינות בשחור-לבן. משחק הגמר של מונדיאל 1966, בו גברה אנגליה על גרמניה המערבית, היה הגמר הראשון ששודר בשידור צבעוני. עם תחילת השימוש בלווייני תקשורת שודרו המשחקים בצורה ישירה ליותר מדינות, ובהדרגה החליפה הטכנולוגיה הזו את הטכנולוגיה המיושנת יותר שהייתה נפוצה במדינות רבות. איכות השידור השתפרה במהלך השנים, ובמונדיאל 2002 נעשה לראשונה שימוש בקנה מידה גדול באינטרנט לצורך שידור המשחקים, דבר שנמשך גם במונדיאל 2006 באיכות טובה יותר. לכל אחד ממשחקי המונדיאל הוכן כדור שונה, עליו הודפסו תאריך המשחק, האצטדיון והנבחרות היריבות^[56].

גם כדור המשחק עצמו הושפע מההתפתחות הטכנולוגית. במונדיאלים הראשונים השתמשו בכדורי עור שחוזקו בחומר שנלקח ממעיים של בעלי חיים, ששופרו במשך השנים. במונדיאל 1970 שנערך במקסיקו היו הכדורים בצבע כתום, ולאחר מכן שונה צבעם לשחור-לבן כשהחלקים השחורים מעוצבים בצורת מצולע. הכדור הראשון מסוג זה נקרא טלסטאר, לכבוד לוויין התקשורת ששידר את התחרות לרחבי העולם. במונדיאל 1986 החל השימוש בחומרים סינתטיים שנועדו להגביר את הבידוד של הכדור מהמים, ולהפוך אותו ליותר קל ומהיר בזכות הצורה שלו. הכדור ששימש במונדיאל זה, אצטקה אדידס, היה הראשון שהוכן במלואו בתפירה ידנית. הכדור של מונדיאל 2006, שנקרא טימגייסט, הורכב ממצולע בעל 14 צלעות כך שצורתו הספרית תהיה כמעט מושלמת.

כמו כן החל ממונדיאל 1966 הוחלט על הצגת קמע גביע העולם בכדורגל שילווה את הפרסום של המונדיאל ברחבי העולם, ועם זאת ייצג את המדינה המארחת. כך למשל במונדיאל 1966 הוצג האריה "ווילי" (אחד מסמליה של אנגליה), במונדיאל 1970 במקסיקו היה ילד לבוש סומבררו בשם "חואן" שהוא נפוץ בספרדית, ובמונדיאל 1998 הוצג התרנגול "פוטיקס" (התרנגול אחד מסמליה של צרפת).

מונדיאל 2018 הוא המונדיאל הראשון שבו החלו להשתמש בטכנולוגית "עוזר שופט וידאו" (VAR), כדי לעזור לשופטים בהחלטותיהם השיפוטיות.

ערך מורחב – היסטוריה של נבחרת ישראל בכדורגל

נבחרת ארץ ישראל בכדורגל נרשמה למוקדמות מונדיאל 1934, והייתה אמורה להתמודד מול טורקיה ומצרים. לאחר פרישת טורקיה התמודדה הנבחרת מול המצרים בקהיר במשחקה הראשון בהיסטוריה, והובסה בו 1 - 7. במשחק השני, שנערך בתל אביב, הפסידה הנבחרת בתוצאה 1 - 4. במוקדמות מונדיאל 1938 הודחה הנבחרת בסיבוב המוקדמות הראשון לאחר שהפסידה ליוון בתל אביב ובאתונה. מוקדמות מונדיאל 1950 היה הטורניר הראשון שבו ייצגה הנבחרת את מדינת ישראל, ובו הפסידה פעמיים ליוגוסלביה. במוקדמות מונדיאל 1954 הפסידה הנבחרת פעמיים ליוון וליוגוסלביה, שסיימה במקום הראשון. במוקדמות מונדיאל 1958 התמודדה ישראל ישירות בסיבוב האחרון בגלל פרישת יריבותיה, והודחה בשני משחקים על ידי ויילס. במוקדמות מונדיאל 1962 העפילה ישראל עד סיבוב המוקדמות השלישי והמכריע, בו התמודדה והפסידה לאיטליה בשני המשחקים. במוקדמות מונדיאל 1966 הוגרלה ישראל לבית מספר 1 עם בלגיה ובולגריה, והפסידה בכל המשחקים.

במוקדמות מונדיאל 1970 שובצה ישראל לראשונה לאזור אוקיאניה, ובעקבות כך פרשה קוריאה הצפונית שהייתה אמורה להתמודד מולה. ישראל העפילה אוטומטית לסיבוב השני, בו הדיחה את ניו זילנד. בסיבוב השלישי והמכריע התמודדה ישראל מול אוסטרליה, ולאחר ניצחון ברמת גן סיימה בתיקו 1 - 1 באוסטרליה בזכות שער של מרדכי שפיגלר, ולראשונה בתולדותיה העפילה למונדיאל. בטורניר עצמו שובצה ישראל לבית ב' ביחד עם איטליה, אורוגוואי ושוודיה. במשחק מול אורוגוואי הפסידה ישראל 0 - 2, אך במשחק מול שוודיה הצליח שפיגלר להבקיע שער שוויון, והמשחק הסתיים בתוצאה 1 - 1. במשחק האחרון מול איטליה, שהעפילה עד הגמר, סיימה ישראל בתיקו 0 - 0. בסיכום משחקי שלב הבתים דורגה ישראל במקום האחרון עם 2 נקודות.

במוקדמות מונדיאל 1974 ניצחה ישראל ברוב משחקי הדירוג ומשחקי הבית המוקדם, אך הפסידה במשחק המכריע מול קוריאה הדרומית ולא העפילה למונדיאל. במוקדמות מונדיאל 1978 שובצה הנבחרת לבית אחד עם קוריאה הדרומית ויפן. לאחר שני ניצחונות על יפן ותיקו מול הקוריאנים ברמת גן הפסידה הנבחרת לקוריאנים במשחק המכריע בסיאול, ולא העפילה בגלל מאזן נחות יותר. במוקדמות מונדיאל 1982 התמודדה ישראל מול נבחרות מאירופה, וסיימה במקום החמישי והאחרון. במוקדמות מונדיאל 1986 חזרה ישראל לשחק באזור אוקיאניה, וסיימה במקום השני אחרי אוסטרליה בבית של ארבע נבחרות. במוקדמות מונדיאל 1990 שיחקה ישראל בבית אחד עם אוסטרליה וניו זילנד, ולאחר שסיימה במקום הראשון העפילה לפלייאוף מכריע מול קולומביה, בו הודחה בסיכום שני המשחקים. במוקדמות מונדיאל 1994, לראשונה מזה עשר שנים, חזרה ישראל לשחק בקביעות תחת אופ"א. הנבחרת שובצה לבית מספר 6 ביחד עם שוודיה, בולגריה, צרפת, אוסטריה ופינלנד, וסיימה במקום החמישי עם שישה הפסדים מתוך עשרה משחקים. הניצחון היחיד של ישראל הושג מול צרפת בפריז, והוא נחשב עד היום לאחד מהישגיה הטובים ביותר של הנבחרת. במוקדמות מונדיאל 1998 הציגה ישראל יכולת יותר טובה, וסיימה במקום השלישי מתחת לבולגריה ורוסיה ומעל קפריסין ולוקסמבורג. במוקדמות מונדיאל 2002 הייתה ישראל על סף העפלה לפלייאוף ההכרעה, אך דורגה במקום השלישי והודחה לאחר שסיימה בתיקו 1 - 1 מול אוסטריה במחזור האחרון. במוקדמות מונדיאל 2006 סיימה ישראל במקום השלישי מתחת לצרפת ושווייץ בגלל הפרש שערים נחות וללא הפסד. במוקדמות מונדיאל 2010 סיימה ישראל במקום הרביעי אחרי שווייץ, יוון ולטביה. במוקדמות מונדיאל 2014 סיימה ישראל במקום השלישי, אחרי רוסיה ופורטוגל. במוקדמות מונדיאל 2018 סיימה ישראל במקום הרביעי, אחרי ספרד, איטליה ואלבניה. במוקדמות מונדיאל 2022 סיימה ישראל במקום השלישי, אחרי סקוטלנד ודנמרק.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל כדורגל

• מוקדמות גביע העולם בכדורגל
• מלך שערי גביע העולם בכדורגל
• קמע גביע העולם בכדורגל
• הנבחרות בגביע העולם בכדורגל
• גביע העולם בכדורגל נשים
• גביע העולם בכדורגל עד גיל 20 - (לשעבר: אליפות העולם לנוער; מכונה גם "המונדיאליטו")
• גביע העולם בכדורגל עד גיל 17

• מרדכי בסוק, תולדות משחקי הגביע העולמי בכדורגל 1930–2018, הוצאת כרמל, 2018 (הספר בקטלוג ULI)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: גביע העולם בכדורגל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מונדיאל

• אתר האינטרנט הרשמי של גביע העולם בכדורגל (באנגלית, בגרמנית, בצרפתית, בספרדית, בערבית, ברוסית ובסינית)

• גביע העולם בכדורגל, ברשת החברתית פייסבוק
• גביע העולם בכדורגל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• גביע העולם בכדורגל, ברשת החברתית אינסטגרם
• גביע העולם בכדורגל, ברשת החברתית טיקטוק
• סקירה של המונדיאלים באתר פיפ"א
• היסטוריה של המונדיאל
• Planet World Cup - מידע על כל גביעי העולם בעבר
• גביע העולם בכדורגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)