הודים
הודים הם האזרחים של הרפובליקה של הודו. על פי מפקד האוכלוסין הלאומי של הודו משנת 2023, עמדה אוכלוסיית הודו על למעלה מ-1.4 מיליארד בני אדם, מה שהופך אותה למדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם (אחריה נמצאת סין), המכילה 17.80 אחוז מכלל האוכלוסייה העולמית. בנוסף לאוכלוסייה ההודית, הפזורה ההודית מעבר לים מתהדרת גם במספרים גדולים, במיוחד במדינות ערב במפרץ הפרסי וברחבי העולם המערבי. בעוד שהשם "הודי" כיום מתייחס לאנשים שמקורם ברפובליקה של הודו של ימינו, הוא שימש בעבר גם כמונח מזהה לאנשים שמקורם במה שהיא כיום פקיסטן ובנגלדש לפני חלוקת הודו הבריטית ב-1947.[1][2]
 | |
| דגל הודו | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 1.4 מיליארד | |
| שפות | |
הינדי, בודו, קשמירית, דוגרית, אנגלית, מאיטהילית, קונקאני, נפאלית, Meitei, סנטלית, סנסקריט, סינדית, אסאמית, מלאיאלאם, טלוגו, מראטהית, בנגלית, פנג'אבי, טמילית, אורדו, גוג'ראטית, אורייה, קאנדה, הינדוסטנית  | |
  |
בצפון אמריקה, ובעיקר באנגלית, נהוג להשתמש במונחים "אינדיאני מאסיה" או "אינדיאני מהמזרח", כדי להבדיל בין הודים לעמים הילידים של אמריקה; למרות שהזיהוי השגוי של ילידים אמריקאים כהודים, התרחש במהלך הקולוניזציה האירופית של אמריקה, המונח "אינדיאני" עדיין משמש באנגלית כמזהה עבור אוכלוסיות ילידים בצפון אמריקה ובאיים הקריביים, למרות שכיום פחות מבעבר נהוג לקרוא להם ילידים, אמרינדיאנים ובמיוחד האומות הראשונות בקנדה, וילידים אמריקאים בארצות הברית, כולל בשיח הרשמי ובחוק.
השם המקורי
תושבי תת היבשת ההודית והרפובליקה של הודו מאז 1949 קראו לעצמם בהראטה.[3] הכינוי "בהראטה" מופיע בשמה הרשמי של המדינה בסנסקריט, בהראטה ג'אראג'יה. השם נגזר מהשפות העתיקות וודית ופורנאות, המתייחסות לארץ המורכבת מהודו כ"בהראטה וראם" ומשתמשת במונח זה כדי להבחין בינה לבין מדינות אחרות או יבשות אחרות.[4] הבהרטות היו שבט וודי המוזכר בריג ודה, שהשתתף בעיקר בקרב עשרת המלכים.[5] הודו נקראת על שמו של הקיסר האגדי בהראטה שהיה צאצא של שבט הבהראטס, נצר לשושלת קורו שאיחד את תת-היבשת ההודית תחת ממלכה אחת.[6]
- उत्तरं यत्समुद्रस्य हिमाद्रेश्च।व
- वर्षं तद् भारतं नाम भारती यत्र संॿः
- "המדינה השוכנת מצפון לאוקיינוס ומדרום להרים המושלגים נקראת בהרטאם; שם שוכנים צאצאיו של בהראטה."[7][8]
בספרות הוודית המוקדמת, המונח אריאוורטה היה בשימוש פופולרי לפני בהראטה. בספר חוקי מנו (2.22) ניתן השם אריאוורטה ל"אזור שבין רכס ההימלאיה לוינדהיה, מהמזרח (מפרץ בנגל) ועד לים המערבי (הים הערבי)".[9][10]
המילה הודית והודו מקורה ביוונית עתיקה Ἰνδία (הודו). המילה אינדיה ביוונית קוינה ציינה את האזור שמעבר לנהר אינדוס, ונקראה כך מאז תקופתו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס (המאה החמישית לפנה"ס), בהמשך גם בלטינית השתמשו במונח. גם בפרסית עתיקה נהגו לקרוא לה "הארץ ההודית" ובימי הביניים השתמשו במונח הינדוסטאני.[11] השם נגזר בסופו של דבר מ"סינדהו", שמו הסנסקריטי של נהר האינדוס, שמשמעותו גם "נהר" באופן כללי.[12]
היסטוריה
בני אדם מודרניים הגיעו לתת - היבשת ההודית מאפריקה לפני כ-55,000 שנה.[13][14][15] הם חיו זמן רב כציידים-לקטים בשבטים מבודדים זה מזה, מה שהפך את האזור למגוון ביותר, שני רק לאפריקה במגוון הגנטי האנושי.[16] חיים מיושבים הופיעו בתת-היבשת בשוליים המערביים של אגן נהר האינדוס לפני 9,000 שנה, והתפתחו בהדרגה לתרבות עמק האינדוס של האלף השלישי לפני הספירה.[17] עד 1200 לפני הספירה, השפה הייתה סנסקריט, שפה הודו-אירופית, שהתפשטה להודו מצפון-מערב.[18][19] העדויות לשפה הזו קיימות כיום נמצאות בפזמונים של ה-ריג ודה שנשמר על ידי מסורת בעל פה המתעדת את שחר ההינדואיזם בהודו.[20] השפות הדרווידיות של הודו הוחלפו באזורים הצפוניים והמערביים.[21] בכ-400 לפני הספירה, ריבוד והדרה לפי קאסטות הופיעו בתוך ההינדואיזם,[22] ובודהיזם וג'ייניזם התעוררו, והכריזו על סדרים חברתיים שאינם קשורים לתורשה.[23] איחודים פוליטיים מוקדמים הולידו את האימפריות של מאוריה וגופטה שבסיסה באגן הגנגס.[24] העידן הקולקטיבי שלהם התאפיין ביצירתיות רחבת היקף,[25] אך גם בירידה במעמדן של נשים,[26] ובשילוב של חוסר נגיעה במערכת אמונות מאורגנת. בדרום הודו, הממלכות האמצעיות ייצאו תסריטים ותרבויות דתיות בשפות הדרווידיות לממלכות דרום מזרח אסיה.[27]
העם ההודי הקים בתקופות העתיקות ובימי הביניים עד לתחילת המאה השמונה עשרה כמה מהאימפריות והשושלות הגדולות ביותר בהיסטוריה של דרום אסיה כמו אימפריית מאוריה, שושלת סאטווהאנה, ממלכת גופטה, שושלת ראשטראקוטה, אימפריית צ'לוקיה, אימפריית צ'ולה, אימפריה קרקוטה. אימפריית ויג'איאנגר, סולטנות דלהי, האימפריה המוגולית, האימפרייה המראטהית והאימפריה הסיקית. האימפריה הגדולה הראשונה של העם ההודי הייתה אימפריית מאוריה שבירתה פטליפוטרה (כיום פטנה, במדינת ביהר). זו כבשה את חלקה הגדול של דרום אסיה במאות ה-4 וה-3 לפני הספירה בתקופת שלטונם של הקיסרים ההודיים צ'אנדראגופטה מאוריה ואשוקה לצדם. היועץ הבכיר שלהם, צ'אנקיה, שנחשב למייסד מקצועות הכלכלה ומדע המדינה. האימפריה העתיקה הגדולה הבאה של העם ההודי הייתה אימפריית הגופטה. תקופה זו, עדה לתחייה דתית ואינטלקטואלית הינדית, וידועה כתקופה הקלאסית או "תור הזהב של הודו". במהלך תקופה זו, היבטים של הציוויליזציה ההודית, הממשל, התרבות וההינדואיזם והבודהיזם התפשטו לחלק גדול מאסיה, בעוד שלאימפריית צ'ולה בדרום היו קשרי סחר ימיים משגשגים עם האימפריה הרומית בתקופה זו. המתמטיקאים ההודיים הקדומים אריאבהטה, בהסקרה הראשון ובראהמגופטה המציאו את מושג האפס ואת מערכת הספרות ההינדית-ערבית העשרונית במהלך תקופה זו.[28] בתקופה זו התפשטה ההשפעה התרבותית ההודית על חלקים רבים של דרום-מזרח אסיה, מה שהוביל להקמת ממלכות הודיות בדרום-מזרח אסיה.[29]
בתקופת ימי הביניים המוקדמים שלטה שושלת רשטראקוטה הגדולה ברוב תת-היבשת ההודית מהמאות ה-8 עד ה-10 והקיסר ההודי אמוג'ווארשה משושלת רשטראקוטה תואר על ידי הנוסע הערבי סולימאן כאחד מארבעת המלכים הגדולים בעולם.[30] המתמטיקאי הדרום הודי מימי הביניים מהאווירה היה חלק משושלת ראשטראקוטה והיה המתמטיקאי ההודי הראשון שהפריד בין אסטרולוגיה למתמטיקה וכתב את הטקסט ההודי הקדום ביותר שהוקדש כולו למתמטיקה.[31] האימפריה הימית הגדולה ביותר של ההודים מימי הביניים הייתה שושלת צ'ולה. תחת הקיסרים ההודיים הגדולים רג'ארג'ה צ'ולה הראשון ויורשו ראג'נדרה צ'ולה הראשון הפכה שושלת צ'ולה למעצמה צבאית, כלכלית ותרבותית בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה.[32][33] כוחה של אימפריית צ'ולה נודע לעולם המזרחי על ידי המשלחת לגנגס שערך ראג'נדרה צ'ולה הראשון ועל ידי כיבוש הערים של האימפריה הימית של סריביג'איה בדרום מזרח אסיה, וכן על ידי המשלחות החוזרות ונשנות לסין.[34]
במהלך תקופת ימי הביניים המאוחרות שלטה אימפריית ויג'יאנאגר הגדולה ברוב דרום הודו מהמאות ה-14 עד ה-16 והגיעה לשיאה בתקופת שלטונו של קיסר דרום הודו סרי קרישנאדוואריה[35] בית הספר לאסטרונומיה ומתמטיקה קראלה מימי הביניים שגשג במהלך תקופה זו תחת מתמטיקאים ידועים בדרום הודו כמו מדהוואה (בערך 1340–1425), שתרם תרומה חשובה לטריגונומטריה ולחשבון, ונילקנטה סומיאג'י (1444–1545 לערך), שערך חישובים מדויקים ביותר על מסלולי כוכבי לכת.[36]
האימפריה המוגולית איחדה חלק גדול מתת היבשת ההודית תחת ממלכה אחת. תחת המוגולים, הודו פיתחה כלכלה חזקה ויציבה, שהובילה להתרחבות מסחרית ולחסות רבה יותר על התרבות, שהשפיעה רבות על החברה ההודית.[37] האימפריה המוגולית איזנה והרגיעה את החברות המקומיות באמצעות פרקטיקות מנהליות חדשות[38][39] והיו לה אליטות שלטוניות מגוונות ומכילות,[40] שהובילו לשלטון שיטתי, ריכוזי ואחיד יותר.[41] קבוצות חברתיות קוהרנטיות חדשות בצפון הודו ובמערבה, כגון המאראת'ס, הראג'פוטים, הפתאנים, הג'אטים והסיקים, זכו לשאיפות צבאיות ושלטוניות במהלך השלטון המוגולי, אשר, באמצעות שיתוף פעולה או בכח, העניקו להם הכרה וניסיון צבאי.[42][43][44][45]
המאראטות והסיקים הופיעו במאה ה-17 והקימו את האימפריה המראטהית והאימפריה הסיקית, שהפכו למעצמות הדומיננטיות בהודו במאה ה-18.[46] לאימפריה המראטהית מיוחסת במידה רבה סיום השלטון המוגולי בהודו.[47][48][49][50] האימפריה בשיאה השתרעה מטאמיל נאדו בדרום, עד פשאוואר, ח'ייבר פח'טונח'ווה בצפון[51] ובנגל ואיי אנדמן במזרח.[52]
שקיעתה של האימפריה המוגולית והאימפריה המראטהית מסוף המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-19 הביאה לכך ששטחים נרחבים בהודו סופחו על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית של האימפריה הבריטית. דבר זה התחיל תקופה של פיתוח מהיר של תשתיות מצד אחד וירידה כלכלית ורעב גדול מצד שני.[53][54] במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, נפתח מאבק ארצי למען תנועת העצמאות ההודית, תת-היבשת ההודית קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת ב-1947, לאחר שהפרובינציות הבריטיות חולקו לשטחי הודו ופקיסטן. והנסכיויות כולן הצטרפו לאחת מהמדינות החדשות.[55][56][57]
תרבות
הודו היא אחת התרבויות העתיקות בעולם.[58] התרבות ההודית, הנחשבת לעיתים קרובות כמיזוג של מספר תרבויות שונות, משתרעת על פני תת-היבשת ההודית, והושפעה ועוצבה מהיסטוריה בת אלפי שנים.[59][60] לאורך ההיסטוריה של הודו, התרבות ההודית הושפעה מאוד מהדתות הדהרמיות.[61] הם זכו בעיצוב חלק ניכר מהפילוסופיה, הספרות, האדריכלות, האמנות והמוזיקה ההודית.[62] ההשפעה ההיסטורית של התרבות ההודית השפיעה הרבה מעבר לתת-היבשת ההודית. דבר זה נוגע במיוחד להתפשטות ההינדואיזם, הבודהיזם, הארכיטקטורה, המינהל והכתב שהתפשטו מהודו לאזורים אחרים של אסיה דרך דרך המשי על ידי המטיילים והסוחרים הימיים במהלך המאות המוקדמות של לספירה.[63][64] ממערב, הודו רבתי חופפת לאיראן הגדולה (ממלכת פרס), בהרי הינדו-כוש והרי פמיר.[65] בתקופת ימי הביניים, האסלאם מילא תפקיד משמעותי בעיצוב המורשת התרבותית ההודית.[66] במהלך מאות שנים, נוצרה אינטגרציה בין הינדים, ג'ינים וסיקים עם מוסלמים ברחבי הודו.[67]
דת
הודו היא מקום הולדתם של ההינדואיזם, הבודהיזם, הג'ייניזם והסיקיזם, הידועים ביחד כדתות הודיות. דתות הודיות, הידועות גם כדתות דהרמיות, הן הדתות המרכזיות בעולם יחד עם הדתות האברהמיות. כיום, הינדואיזם ובודהיזם הם הדתות השלישית והרביעית בגודלן בעולם בהתאמה, עם למעלה ממיליארד מאמינים בסך הכל,[68][69][70] לאורך ההיסטוריה של הודו, הדת הייתה חלק חשוב מהתרבות של המדינה. גיוון דתי וסובלנות דתית נקבעים במדינה בחוק ובמסורת, חוקת הודו הכריזה כי הזכות לחופש דת היא זכות יסוד.[71]
לאתאיזם ולאגנוסטיזם יש היסטוריה ארוכה בהודו ושגשגו בתוך תנועת סראמנה.[72] אסכולת קרוואקה מקורה בהודו בסביבות המאה ה-6 לפני הספירה והיא אחת הצורות המוקדמות ביותר של תנועה חומרנית ואתיאיסטית בהודו העתיקה.[73][74][75] סרמנה, בודהיזם, ג'ייניזם, אג'יוויקה וכמה אסכולות הינדואיזם כמו סמחיה רואים באתאיזם דבר מקובל ודוחים את המושג אלוהות בוראת, טקסיות ועל-טבעיות.[76][77][78] הודו יצרה כמה פוליטיקאים אתאיסטים בולטים ורפורמים חברתיים.[79][80]
למרות שכ-80% מאזרחי הודו הם הינדים, במדינה יש אוכלוסייה ניכרת של מוסלמים, נוצרים, סיקים, בודהיסטים, ג'ינים, פרסים ומאמינים באמונות שבטיות.[81] לזורואסטריות וליהדות יש כמה אלפי מאמינים הודים, ויש להן גם היסטוריה עתיקה בהודו.[82] בהודו יש את האוכלוסייה הגדולה ביותר של אנשים שדבקים בזורואסטריות ובאמונה הבהאית בעולם, למרות ששתי הדתות הללו מקורן אינו בהודו.[83] גם לדתות עולמיות רבות אחרות יש קשר עם הרוחניות ההודית, כמו האמונה הבהאית שמכירה בגאוטמה הבודהה ובקרישנה כביטויים של האל הכול יכול.[84] למרות התפקיד החזק של הדת בחיים ההודיים, לאתאיזם ולאגנוסטיקה יש גם השפעה גלויה יחד עם סובלנות המיוחסת לעצמם לאנשים אחרים. על פי דוח WIN-Gallup Global Index of Religion ואתאיזם לשנת 2012, 81% מההודים היו דתיים, 13% לא היו דתיים, 3% היו אתאיסטים ו-3% לא היו בטוחים או לא הגיבו.[85]
באופן מסורתי, האנשים בהודו מחולקים לפי ארבע הווארנות שלהם. זוהי מערכת שבה ריבוד חברתי בתוך חלקים חברתיים שונים המוגדרים על ידי אלפי קבוצות תורשתיות אנדוגמיות נקראות לעיתים קרובות ג'אטי או קאסטות. בתוך ג'אטי, קיימות קבוצות אקסוגמיות הידועות בשם גוטראס, שושלת או שבט של יחידים.[86] מחסומי הקסטות התפרקו בעיקר בערים אך עדיין קיימים בצורה כלשהי באזורים כפריים.[87]
משפחה
מבחינה היסטורית, להודו הייתה מסורת רווחת של השיטה המשפחתית המשותפת. בראש המשפחה עומד פטריארך, הגבר המבוגר ביותר, שמקבל החלטות בעניינים כלכליים וחברתיים בשם המשפחה כולה. אשתו של הפטריארך אחראית בדרך כלל על משק הבית ועל מנהגים דתיים קלים. משפחה משותפת פאטרילינאלית מורכבת מגבר מבוגר ואשתו, בניו, בנותיו הרווקות, נשות בניו וילדיהם. ההכנסה המשפחתית זורמת למאגר משותף, ממנו נשאבים משאבים למתן מענה לצורכי כלל החברים, המוסדרים על ידי ראשי המשפחה.[88] עם זאת, עם המודרניזציה והפיתוח הכלכלי, הודו הייתה עדה להתפרקות של המשפחה המשותפת המסורתית למשפחות גרעיניות יותר והמשפחה המשותפת המסורתית בהודו מהווה כיום אחוז קטן ממשקי הבית ההודיים.[89][90]
נישואים מאורגנים (נישואים בשידוך) היו המסורת בחברה ההודית. נישואים נחשבים לאיחוד של שתי המשפחות ולא רק הפרטים, התהליך הכרוך בנישואים כאלו יכול להיות שונה בהתאם לקהילות ולמשפחות. מחקר שנערך ב-2008 מצא כי פחות קיימים בהודו פחות נישואים בשידוך שהם ללא הסכמה, אך עדיין רוב הנישואים ההודיים שנסקרו היו נישואים מאורגנים בהסכמה.[91] המחקר גם הצביע על כך שהתרבות ההודית מתרחקת מנישואים מאורגנים מסורתיים, וכי מגמות הנישואין בהודו דומות למגמות שנצפו במהלך 40 השנים האחרונות שבהן נישואים מוארגנים היו נפוצים בעבר, במיוחד בסין וביפן.[91]
לבוש
סגנונות הלבוש של הודו התפתחו ללא הרף במהלך ההיסטוריה. כותנה תורבתה לראשונה בתת-היבשת ההודית בסביבות האלף החמישי לפני הספירה.[92] הצבעים ששימשו בתקופה זו עדיין בשימוש, במיוחד אינדיגו, מדרבן אדום, לאק וכורכום.[93] משי נארג בסביבות 2450 לפנה"ס ו-2000 לפנה"ס.[94][95] במאה ה-11 לפני הספירה כתבי ריג-ודה מזכירים בגדים צבועים (פארידאן) ורקומים (פסה) ובכך מראה על התפתחותן של טכניקות ייצור מתוחכמות של בגדים בתקופה זו.[96] במאה ה-5 לפני הספירה, ההיסטוריון היווני הרודוטוס מתאר את עושר האיכות של הטקסטיל ההודי.[97] עד המאה ה-2 לספירה, כותנה, מלמלה וטקסטיל משי שיוצרו בהודו יובאו על ידי האימפריה הרומית והיו אחד מענפי היצוא העיקריים של הודו העתיקה לאזורים אחרים של העולם יחד עם תבלינים הודיים ופלדת ווץ.[98] בגדים הודיים מסורתיים משתנים מאוד בין חלקים שונים של המדינה ומושפעים מהתרבות המקומית, הגאוגרפיה והאקלים. נשים לובשות באופן מסורתי סארי, גאגרה צ'ולי, אנגרקה, פיראן, שלוואר קמיז, ג'אררה ובנדי עם דופאטה או ג'ונגהט על הראש או הכתף להשלמת התלבושת.[99] גברים לובשים באופן מסורתי אנגרח'ה, אח'קאן, קורטה, קמיז, פירן, שרווני וקוטי עבור הבגד העליון, הבגד התחתון כולל דוטי,, צ'ורידאר, שלוואר, פגרי ולונגי בדרך כלל לובשים סביב הראש כדי להשלים את התלבושת.[100] במרכזים עירוניים, אנשים לובשים לעיתים קרובות בגדים מערביים ומגוון אופנה עכשווית אחרת.[101]
אוכל
האוכל ההודי משתנה מאזור לאזור. מזונות עיקריים של המטבח ההודי כוללים מגוון של עדשים (דאל), קמח מלא (אטה), אורז ודוחן פנינים (בג'רה), אשר תורבת בתת-היבשת ההודית מאז 6200 לפני הספירה.[102][103] עם הזמן, חלקי האוכלוסייה אימצו את הצמחונות במהלך תנועת שראמאנה[104][105] בעוד שאקלים נוח איפשר לגדל מגוון של פירות, ירקות ודגנים לאורך כל השנה. הבהגווד גיטא רשם שיטות תזונה מסוימות כך שבמהלך המאה השנייה לפני הספירה צריכת סוגי בשר שונים, בעיקר של בקר, הפכה לטאבו, בשל היותה קדושה או טמאה.[106][107] המטבח ההודי משתמש במרכיבים רבים, פורסים מגוון רחב של סגנונות הכנת מזון, טכניקות בישול והצגה קולינרית בהתאם למיקום הגאוגרפי.[108]
אמנויות במה
הדוגמאות העתיקות ביותר שהשתמרו של מוזיקה הודית הן הלחנים של הסמוודה (1000 לפני הספירה) שעדיין שרים בטקסים מסוימים של סראוטה. זהו התיאור המוקדם ביותר של מזמורים מוזיקליים הודיים.[109] הסמוודה, וטקסטים הינדיים אחרים, השפיעו רבות על מסורת המוזיקה הקלאסית של הודו, המוכרת כיום בשני סגנונות שונים: מוזיקה הינדוסטנית ומוזיקה קרנאטית. הן מערכות המוזיקה ההינדוסטנית והן הקרנאטית מבוססות על הבסיס המלודי המכונה ראגה, המושר במחזוריות קצבית המכונה טאלה. עקרונות אלה שוכללו בנתיאשסטרה (200 לפני הספירה) והדתילם (300 לספירה).[110]
הנתיאשסטרה הוא חיבור הודי עתיק על אמנויות הבמה, הכולל תיאטרון, מחול ומוזיקה. הוא נכתב בתקופה שבין 200 לפני הספירה ו-200 לספירה בהודו הקלאסית והוא מיוחס באופן מסורתי לחכם בהראטה.[111] נתיה שסטרה היא רחבה להפליא בהיקפה. למרות שהיא עוסקת בעיקר במלאכות הבמה, היא בעלת השפעה גם על מוזיקה, מחול קלאסי וספרות וכן כוללת גם עיצוב במה, מוזיקה, ריקוד, איפור, ולמעשה כל היבט אחר של מלאכות הבמה.
לדרמה ולתיאטרון ההודי יש היסטוריה ארוכה לצד המוזיקה והריקוד שלה. אחד ממחזות התיאטרון המוכרים הקדומים ביותר הוא Mṛcchakatika שהולחן על ידי סודראקה. סיפורי אגדה בולטים הם מחזות פנצ'טנטרה, בייטל פצ'יסי, קטאסאריטסאג'רה, בריהאטקאטה וג'אטקה שהוצגו בתיאטראות עממיים מאז התקופה העתיקה.[112] סיפורי ג'טקה הפכו לחלק מהפולקלור של דרום מזרח ומזרח אסיה עם התפשטות הבודהיזם. ספרות זו השפיעה גם על ההתפתחות של אלף לילה ולילה בתקופת ימי הביניים.[113]
תרומה ותגליות
אנשים הודים מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחות הפילוסופיה, המדעים, המתמטיקה, האמנויות, נאדריכלות והאסטרונומיה לאורך ההיסטוריה. במהלך התקופה העתיקה, הישגים בולטים במתמטיקה של הודו כללו את מערכת הספרות ההינדית-ערבית בה יש ערך עשרוני וסמל לאפס, נוסחת אינטרפולציה, פתרון משפט פיבונאצ'י, הפתרון האריתמטי השלם הראשון (כולל פתרונות אפס ושליליים) למשוואות ריבועיות.[114] ניתן לאתר את שיטת צ'קרוואלה, מוסכמת סימן, סדרת מדהבה והסינוס והקוסינוס בפונקציות טריגונומטריות לג'יה ולקוטי-ג'יא.[115] המצאות צבאיות בולטות כוללות פילי מלחמה, כלי נשק מפלדה בכור היתוך הידוע בכינויו פלדת דמשק ורקטות מיסוריות.[116] המצאות בולטות נוספות במהלך העת העתיקה כוללות שחמט, כותנה, סוכר, לבני בניין, דיו פיגמנט פחמן, סרגל, לכה,,צבע אינדיגו, סולמות ונחשים, מלמלה, לודו, פלדת ווץ, שעון קטורת,, שמפו, ובתים טרומיים.
היבטים תרבותיים הודיים, דתות, פילוסופיה, אמנויות ואדריכלות התפתחו במשך כמה אלפי שנים והתפשטו ברוב אסיה בצורה ששל שלום.[64] מבנים ארכיטקטוניים רבים של הודו כגון סנצ'י סטופה, טאג' מאהל ומקדש מהאבודהי הם אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו כיום.[117]
בתקופה המודרנית, אנשים הודים המשיכו לתרום למתמטיקה, למדעים ולאסטרופיזיקה. ביניהם סאטינדרה נאת בוז, סריניוואסה רמנוג'אן, ג'אגדיש צ'נדרה בוס, ומקבלי פרס נובל בולטים ביניהם: צ'נדרסקהארה ונקאטה ראמאן, הר גובינד קוראנה, וונקטרמן רמאקרישנן וסוברהמניאן צ'נדראסקאר שידוע כמי שפיתח תיאוריה על השלבים האבולוציוניים המאוחרים של כוכבים מסיביים, כולל חורים שחורים.[118]
גנטיקה
חקרי גנום עדכניים מראים שדרום אסיה מורכבת משני אבות עיקריים, מרכיב אחד מוגבל לדרום אסיה והמרכיב השני משותף עם מרכז אסיה, מערב אסיה ואירופה.[119][120]
