משה פייגלין

פייגלין נולד בחיפה ליעקב צבי ולאסתר, ילידי אוסטרליה^[1]. נצר לאדמו"רי חב"ד. סב סבו, יעקב צבי פייגלין^[2], עלה עם משפחתו לישראל בעלייה הראשונה מרוסיה הלבנה והיה בין מייסדי המושבה משמר הירדן^[3]. אבי סבו, משה זלמן פייגלין, ברח לאוסטרליה בשנת 1912 כדי שלא להתגייס לצבא הטורקי^[4]. אביו יעקב צבי שירת במשטרת היישובים העבריים ועסק בתעשיית הטקסטיל.

בילדותו עבר עם משפחתו לרחובות, שם למד בבית הספר "תחכמוני" ואחר כך בישיבה התיכונית אור עציון. שירת בצה"ל כקצין לוחם במערך האב"ך שהיה שייך בעבר לחיל ההנדסה הקרבית והשתחרר בדרגת סרן. לאחר שחרורו, הקים את חברת גלישת המצוקים הראשונה בישראל^[5] שעסקה בתחזוקה חיצונית של בניינים גבוהים. במקביל הקים חברת הזנק, שאת הבעלות עליה העביר בזמן הסכמי אוסלו, עקב פעילותו בתנועת זו ארצנו. לפרנסתו עבד באותה העת כמפעיל מנוף.

זו ארצנו

בשנים 1992–1995 פעל פייגלין נגד הסכם אוסלו ובמסגרת זו הקים עם בני אלון ועם שמואל סקט את תנועת "זו ארצנו" בעקבות ביקורתו על הפסיביות של מועצת יש"ע. תנועת זו ארצנו תמכה ונקטה במרי אזרחי בלתי אלים, ובכלל זה ערכה, כפעולת מרי, הפגנות וחסימות כבישים. פייגלין הדגיש בהפגנות אותן יזם את המרי הבלתי אלים ובחלקן אף הגיעו המפגינים כשידיהם אזוקות כאות לכוונתו שלא להתעמת מול משטרת ישראל. ב-6 באוגוסט 1995 נעצר פייגלין במהלך הפגנה, והוגש נגדו כתב אישום בעוון התקהלות אסורה. פייגלין הורשע בבית משפט השלום, והוטל עליו מאסר על תנאי לשישה חודשים וקנס בסך 10,000 ש"ח. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה^[6].

בשנת 1997 הורשע פייגלין בגין פעילותו בתנועת "זו ארצנו" בעבירת המרדה ובפרסום דבר המרדה בעקבות קריאתו לציבור לבצע מעשים בלתי חוקיים, לתפוס מאחזים ביהודה ושומרון ולחסום צמתים מרכזיים במדינה כמחאה על הסכמי אוסלו^[7]. פייגלין נדון ל-18 חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים בפועל. נוסף על כך, הופעל נגדו באופן חופף המאסר על תנאי לשישה חודשים שהיה תלוי נגדו. פייגלין ריצה את עונשו בעבודות שירות.

מנהיגות יהודית

לאחר ריצוי עונשו, הקים את תנועת מנהיגות יהודית, שהוציאה לאור עלון שבועי, ניהלה קמפיין לבחירתו של פרופ' ירמיהו ברנובר לתפקיד נשיא המדינה, ובשנת 1999 הריצה את מוטי קרפל בלבד בבחירות לכנסת ה-15 ברשימה בשם "מנהיגות יהודית לישראל"^[8], אך פרשה מהמירוץ שלושה ימים לפני הבחירות^[9].

ב-2 באוגוסט 2000 נעצר פייגלין פעם נוספת לאחר שניסה להיכנס להר הבית בכוונה להתפלל על ההר. הוא הורשע בעבירות של התקהלות אסורה ושל הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו^{[10][דרושה הבהרה]}.

סמוך לשנת 2008 הוכרז פייגלין כאישיות בלתי רצויה בבריטניה, בנימוק שהתבטאויותיו נגד הפלסטינים ליבו שנאה ומשום שכינה את מוחמד "אכזר ורמאי"^[11]. פייגלין כתב בתגובה: "היות שטרוריסטים בעלי שם, כמו איש החזבאללה איברהים מוסאווי - דווקא מתקבלים אצלכם בברכה, אני מבין שמדיניותכם היא עידוד ותמיכה בטרור".

במפלגת הליכוד

בשנת 2000 התפקדו פייגלין ותומכיו לליכוד כ"חטיבת מנהיגות יהודית". אנשי מנהיגות יהודית כונו לעיתים בשם "פייגלינים"^[12]. פייגלין אמר כי הליכוד הוא המרחב היחיד המאפשר צמיחת מנהיגות אמונית למדינת ישראל, ולפיכך יש לתמוך בו אף שמפלגות אחרות עשויות להיות ימניות יותר^[13]. פייגלין התמודד כמה פעמים על ראשות הליכוד וראשות הממשלה. בהתמודדותו הראשונה על ראשות המפלגה לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה זכה ב-3.5% מקולות המצביעים. הוא הצהיר אז שימשיך לרוץ לראשות הליכוד עד שינצח.

הבחירות לכנסת השש עשרה

מלבד ריצתו לראשות הליכוד, התמודד פייגלין בבחירות המקדימות במרכז הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה בשנת 2003, והגיע למקום ה-39 ברשימת המועמדים. עקב הרשעתו הפלילית, היה פייגלין מחויב על פי חוק להצהיר על הרשעתו ולבקש כי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית יחליט, לפני הגשת רשימת המועמדים, אם זו עבירה שיש עמה קלון. פייגלין לא פנה מיוזמתו, וגם הליכוד לא יזם פנייה כזו. יושב ראש הוועדה החליט לפסול את הכללתו של פייגלין ברשימת הליכוד גם משום שלא יזם את הפנייה וקבע גם שיש בעבירה קלון^[14]. בעתירה של פייגלין לבג"ץ, קיבל בית המשפט את הטיעון הטכני (שפייגלין לא יזם את הפנייה ליושב ראש) ואישר את הוצאתו מהרשימה^[15]. בג"ץ החזיר את הדיון בשאלת הקלון לוועדת הבחירות. השופט יעקב טירקל, שמונה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, קבע כי בעבירה אין קלון^[16]. היועץ המשפטי עתר בשל כך לבג"ץ, אך העתירה נדחתה בשל חוסר רלוונטיות (העתירה הוגשה מספר חודשים לפני תום 7 שנים ממועד ריצוי העונש ולא נראו בחירות מוקדמות באופק)^[17].

הבחירות לראשות הליכוד ב-2005–2007

ב-19 בדצמבר 2005 זכה פייגלין בכ-7,000 קולות, שהם 12.4% מהמצביעים של מתפקדי הליכוד, בבחירות המקדימות לראשות התנועה ובמקום השלישי, לאחר בנימין נתניהו וסילבן שלום. במקביל, החלו ניסיונות של מקורבי נתניהו להדיחו מהליכוד ולמנוע את התמודדותו לכנסת ה-17^{[דרוש מקור]}. בעקבות הלחצים, ועל אף שיו"ר ועדת הבחירות של הליכוד קבע כי במעשיו של פייגלין אין קלון ושהוא כשיר להיבחר לכנסת, הסיר פייגלין את מועמדותו לכנסת. הוא נימק את הצעד הזה בכך שבמתכונתה הנוכחית של הכנסת הוא מעדיף לפעול מחוצה לה, ושאינו רוצה להיות שותף למצג השווא של הדמוקרטיה בישראל; או כלשונו: "חושש להיכנס לבקבוק שבכיסו הקטן של אהרן ברק"^[18].

בעקבות החלטת מרכז הליכוד לקיים בחירות מקדימות ב-14 באוגוסט 2007, הודיע פייגלין כי יתמודד במירוץ לראשות הליכוד. לפני הבחירות הוגשה בקשה לוועדת הבחירות של הליכוד למנוע את התמודדותו, בנימוק שמשנתו נוגדת את ערכי הליכוד. מנגד טען פייגלין כי ערכיו הם הקרובים יותר לערכי הליכוד. בקשה זו נדחתה. סיסמתו של פייגלין בהתמודדות זו הייתה: "משה פייגלין – כי יש לו א-לוהים"^[19] לבסוף הגיע פייגלין שני מבין שלושת המועמדים עם קרוב ל-9,000 קולות שהיוו 23.4% מקולות הבוחרים (לעומת 72.8% לנתניהו ו-3.5% לדני דנון).

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה פתח פייגלין בקמפיין תחת הסיסמה "פייגלין, אפשר להאמין". על אף שנתניהו פעל בדרכים שונות להקטנת כוחו, נבחר פייגלין למקום ה-20 ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת, מקום הנחשב ריאלי ברשימה, בקבלו 12,270 קולות שהם כ-25.3% מקולות המצביעים. ב-11 בדצמבר 2008 התקבלה עתירה לוועדת הבחירות של הליכוד שהגיש אופיר אקוניס, שבעקבותיה נדחק פייגלין למקום ה-36^[20]. בבחירות עצמן זכה הליכוד ב-27 מנדטים, נתניהו נבחר בשנית לראשות הממשלה, ופייגלין נותר מחוץ לכנסת.

הבחירות לראשות הליכוד 2012 ולכנסת התשע עשרה

בבחירות לראשות הליכוד בינואר 2012, התמודד שוב פייגלין מול נתניהו, וזכה לכ-23.2% מקולות הבוחרים.

בפריימריס לקראת הכנסת התשע עשרה ב-26 בנובמבר 2012, זכה פייגלין בהישג השיא שלו ונבחר במקום ה-15 ברשימה, לאחר שקיבל 26,472 קולות. ברשימה המאוחדת עם מפלגת ישראל ביתנו הוצב פייגלין במקום ה-23, ובעקבות זאת נבחר כחבר הכנסת, ומעט לאחר מכן מונה לסגן יושב ראש הכנסת.

פייגלין היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדת הכנסת, בוועדת הכלכלה, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדה מיוחדת לפניות הציבור, בוועדת המשנה למאבק בתאונות דרכים, בוועדה לענייני ביקורת המדינה ובוועדת המדע והטכנולוגיה.

בנוסף לכך שימש כיו"ר קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל-אוסטרליה (יחד עם ח"כ נחמן שי) וכיו"ר השדולה להעלאת המודעות למחלת פרקינסון. בין הצעות החוק שהעלה: הפיכת יום ירושלים ליום שבתון מלא (יחד עם חברי הכנסת מוטי יוגב ונסים זאב)^[21] וכן חוק שמטרתו תהיה חיוב רשויות ציבוריות להשתמש בתאריך עברי בכל מכתב רשמי^[22].

בתחילת כהונתו בכנסת ביקר בהר הבית וביקש להיכנס לכיפת הסלע תוך הסתמכות על חסינותו כחבר כנסת. במקום התפתחה מהומה והמשטרה הוציאה אותו מהמקום ועצרה את ביקורי הלא מוסלמים בהר^[23] בעקבות כך הנחה ראש הממשלה נתניהו את המשטרה למנוע את כניסתו להר^[24]. במחאה על ההנחיה שלדבריו שיקפה ויתור על הריבונות בהר, הצהיר פייגלין שאינו רואה עצמו מחויב למשמעת הקואליציונית, והצביע נגד הצעת "חוק המשילות", שבאותה גרסה כללה דרישה של רוב של שישים ואחד חברי כנסת להגשת הצעת אי אמון נגד הממשלה. בעקבות כך הורחק מחברותו בועדת החינוך^[25][26]. בפברואר 2014 הותרה מחדש כניסתו להר.

ב־30 באוקטובר 2014, לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל ביהודה גליק, הורה יו"ר הכנסת על הצמדת אבטחה לפייגלין עקב איומים על חייו מצד גורמים מוסלמיים בשל פעילותו הציבורית למען הר הבית והמקדש^[27].

פרישה מהליכוד

בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד בדצמבר 2014, החליט פייגלין לא להתמודד על ראשות הליכוד כדי לא לפגוע בסיכוייו להיכנס לרשימה^[28]. למרות זאת הוא נבחר למקום ה-17 ברשימה הארצית^[29], ושובץ במקום ה-36, הבלתי ריאלי, ברשימה לכנסת. בעקבות זאת הודיע על פרישה מהליכוד, תוך טענות על סיכול ממוקד של מועמדותו מצד ראש הממשלה^[30][31].

מפלגת זהות

במרץ 2015 הודיע פייגלין על הקמת מפלגת "זהות - תנועה ישראלית יהודית"^[32]. יעדיה של המפלגה הם מדינה יהודית המשיבה את מרב החירות לאזרח, מבצרת את ערכי המשפחה והקהילה, מקיימת כלכלה חופשית, מממשת את ריבונותה בכל חלקי ארץ ישראל שבשליטתה, ובראשם בהר הבית, וחותרת לסיום מצב הלוחמה ושפיכות הדמים באמצעות ניצחון על אויביה.

המשבר הפוליטי בישראל

בפברואר 2017 התקיימה הוועידה הראשונה של המפלגה ובה נבחר פייגלין למקום הראשון. כעבור כשנתיים המפלגה רצה במסגרת הבחירות לכנסת ה-21. פייגלין הודיע כחלק מהמירוץ שאם מפלגתו תיכנס לכנסת היא תתמוך במועמד לראשות הממשלה שיעזור לה לקדם את עקרונותיה. בסופו של דבר המפלגה קיבלה 2.73% מסך הקולות ולא עברה את אחוז החסימה, שעמד על 3.25%. לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-22, הודיע פייגלין שזהות תתמודד בהן, ושלא ייתן את קולו להקמת ממשלת שמאל^[33]. ב-12 ביולי 2019 דווח שפייגלין התפטר מתפקידו כיו"ר זהות בעקבות סכסוך מול הוועד המנהל של המפלגה, לאחר שזה לא אישר את בקשתו לשריין את מנכ"ל המפלגה, שי מלכה, במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת^[34]. הוא חזר בו לאחר שעות אחדות^[35]. ב-29 באוגוסט 2019 הגיע פייגלין להסכם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שלפיו פרשה זהות מהמירוץ ובתמורה הובטח לפייגלין תפקיד שר במקרה שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה וכן קידום חקיקה ברוח מצע מפלגת זהות^[36]. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, הודיע פייגלין כי מפלגתו לא תתמודד בבחירות אלה. לדבריו, "במרחב הפוליטי אין כיום קשב לבשורתה והיא ותשוב להתמודד כשהחברה הישראלית תבשיל לשינוי"^[37]. אותם דברים אמר לפני הבחירות לכנסת העשרים וארבע^[38].

ב-8 ביולי 2021 משה פייגלין הכריז כי התפקד לליכוד ועל תחילת תקופת הכשרתו להתמודדות מטעם המפלגה. כמו כן קרא לתומכיו להתפקד לליכוד^[39][40][41].

בבחירות לכנסת ה-25 התמודד פייגלין בפריימריז של הליכוד והגיע למקום ה-54 ברשימת הליכוד לכנסת.

פייגלין ברך על הקמתה ממשלתו השישית של נתניהו ועל השותפות עם עוצמה יהודית והציונות הדתית, וראה בהקמתה יום חג למדינת ישראל. את ממשלת בנט-לפיד בקר בחריפות וכינה אותה "מפלגת אסון" ו"מפלגת כל ערבייה".^[42]

בדצמבר 2023 ביטל את חברותו בליכוד תוך שהוא מותח ביקורת על רקע מדיניות הלחימה במלחמת חרבות ברזל.^[43] וב־17 בינואר 2024 הכריז משה פייגלין בכנס פעילים על הקמתה מחדש של מפלגת זהות ועל ריצה לראשות הממשלה.^[44]

עמדות מדיניות

לפייגלין תפיסות מדיניות ימניות מובהקות. הוא מצדד בסיפוח מחדש השטחים שנמסרו לרשות הפלסטינית ובהחלה חד-צדדית של החוק הישראלי על כל שטחי יהודה ושומרון וכן על רצועת עזה. הוא שולל את השימוש במושג "פלסטיני" ורואה בנוכחות הערבית בארץ ישראל "כיבוש שהחל לפני 1,370 שנים", אשר יש לסיימו בהקדם, בדגש על סיום השלטון הערבי בהר הבית והעברת השליטה בו לרבנות הראשית^[45]. לפיו, סיום "הכיבוש הערבי" בארץ ישראל יביא לקץ הטרור ולשלום באזור. לאור זאת, הוא ביקר בחריפות את הסכמי אוסלו ואת ההתנתקות מרצועת עזה^[46]. הוא מצדד בעידוד הגירתה מרצון של האוכלוסייה הערבית למדינות ערב. כל עוד לא ניטשת מלחמה שיזם האויב יש להתנגד לטרנספר כפוי, של יהודים או של ערבים. תושבים שלא ירצו להגר ושלא פעלו נגד ישראל יוכלו להישאר בבתיהם ויקבלו מעמד של תושבים, ולאחר שיקבלו באופן מלא את מדינת ישראל ודרך חייה, כולל שירות צבאי, יוכלו להתאזרח בה^[47].

ביטחון וצבא

בשנת 2014 פרסם תוכנית שלפיה תקרא ישראל לחמאס שייכנע ללא תנאי ולאוכלוסייה ברצועת עזה שתברח לסיני. אם יסרב חמאס, תתקוף ישראל באופן מדויק את כל בנק המטרות שלה. אזורים שמהם יירו רקטות יותקפו, ללא התחשבות בגורל התושבים בסביבה^[48].

בנו של פייגלין, אבי, הודח ביולי 2018 מתפקיד לוחם בכפיר ונידון למאסר על תנאי לאחר שפרסם פוסט בפייסבוק שבו כתב שצה"ל מסכן את חיי לוחמיו כדי להכיל הפרות סדר פלסטיניות, והודיע שיסרב פקודה אם יידרש לעשות זאת. אביו שיבח את הצעד ואמר ש"רוב חיילי צה"ל שנהרגו בשנים האחרונות, נהרגו בשל העדפת שלומה של אוכלוסייה עוינת על חייהם של בנינו"^[49].

פייגלין היה יו"ר "השדולה לצבא מקצועי" בכנסת. לגישתו גיוס החובה נוגד את ערך החירות שצריך להיות מרכזי במדינה יהודית, ולכן יש לגייס רק את מי שבוחר בכך ושלצבא יש צורך בו^[50]. כל צעיר שיתגייס יקבל משכורת מעל הממוצע במשק, לימודים אקדמיים והכשרה מקצועית. כתוצאה מכך החיילים יהיו מקצועיים יותר, יקטן תקציב הביטחון, ויימנעו החיכוכים בנושא "השוויון בנטל".

כלכלה וחברה

לדברי פייגלין הוא מייצג את ערכי הליברליזם. כחלק מכך, הוא טען כי חלה חובה ערכית על המדינה לגלות סובלנות כלפי כל מרי אזרחי בלתי אלים ובפרט כלפי כל סרבנות מצפון, מימין ומשמאל. הוא מתנגד לקיומן של מפלגות דתיות ולכפייה דתית. עם זאת, לפי תוכניתו משרדי הממשלה ימשיכו להיות מחויבים בשמירת כשרות ושבת והאחריות על גיור תישאר בידי הרבנות הראשית. הוא תומך בלגליזציה של סמים קלים וקורא לתמוך בקנאביס כתרופת מרשם שתימכר בבתי המרקחת.

מבחינה כלכלית, פייגלין תומך בליברליזם כלכלי. הוא תומך בהורדת מיסים, בביטול מדיניות הרווחה וסבסוד שירותים ובסגירת משרדים ממשלתיים. את מערכת החינוך הממלכתית הוא שואף להחליף בתקצוב שכר הלימוד במוסד חינוכי שיבחרו ההורים ('שיטת השוברים').

בנושא המשפחה עמדותיו של פייגלין שמרניות. לדבריו, חלק מחוליי החברה נובעים מהתפרקות התא המשפחתי המסורתי^[51]. בדף הפייסבוק שלו התבטא נגד הצועדים ההומוסקסואלים במצעד הגאווה בירושלים ודרש מהם ש"ישאירו את רשות הרבים לאנשים נורמליים"^[52]. עם זאת, לאחר הרצח במועדון הברנוער בתל אביב ביקר במקום והעיד שבעקבות שיחה ארוכה עם הומוסקסואל, הוא מבין ומזדהה עם מצוקתם^[53].

מדיניות חוץ

פייגלין כתב פעמים רבות, כי יש לוותר על הסיוע הביטחוני שמעניקה ארצות הברית לישראל משום שהוא גובה ממנה מחיר כבד של פגיעה בעצמאותה. כמו כן קרא למדינת ישראל לשקול שינוי ברמת הקשרים הדיפלומטיים שלה עם סין העממית עקב טענות הפאלון גונג בנוגע לקצירת איברים המתרחשת בסין במתרגלי השיטה^[54][55], כמו כן הוא גינה את התעלמותה רבת השנים של ישראל מרצח העם הארמני^[56].

מגפת הקורונה

פייגלין התנגד למדיניות הריחוק החברתי, לסגרים, לחובת עטיית המסכות, לעידוד האוכלוסייה להתחסן, לתו הירוק, וליתר מגבלות הקורונה^[57].

פייגלין הוא תושב קרני שומרון. נשוי לציפורה, שאותה הוא מכיר מאז חטיבת הביניים. הם הורים לחמישה ילדים. בת דודתו היא המוזיקאית איה זהבי פייגלין^[58].

בשנת 2020 תרם כליה באמצעות עמותת מתנת חיים^[59][60].

לאחר התפרקות זו ארצנו החל פייגלין לפרסם מאמרים רבים כחלק מפעילותו הציבורית. משנת 1996 ועד 2007 הוציא שני ספרים, שתורגמו לשלוש שפות, וכן פרסם מספר חוברות ומאות מאמרים.

• במקום שאין אנשים, הוצאת מצודה, 1996. סיפורה של תנועת זו ארצנו וניתוח התהליך שהביא לחתימת הסכם אוסלו והמסקנות מכך. הספר תורגם לאנגלית, רוסית וצרפתית, ויצא במספר מהדורות.
• מלחמת החלומות, הוצאת מנהיגות יהודית, תשס"ו 2005. אסופת מאמרים של פייגלין בנושאים שונים. מחולק לשלושה חלקים: "עבר", "הווה" ו"עתיד". תורגם לרוסית ואנגלית.
• המהלך המדיני, הוצאת מנהיגות יהודית, 2004. חוברת המהווה מעין בסיס למצע של תנועת מנהיגות יהודית בתחום יחסי החוץ של מדינת ישראל, ובפרט ביחסי ישראל-פלסטינים.
• שנה לגירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון - מסקנות והפקת לקחים, הוצאת מנהיגות יהודית, 2006. בחוברת זו מנתח פייגלין את הסיבות שהובילו ליישומה של תוכנית ההתנתקות, ואת הסיבות לכישלון המאבק בתוכנית זו, לצד ניסיון להפיק לקחים לקראת מאבקים נגד תוכניות דומות אפשריות בעתיד ביהודה ושומרון.
• קץ הנורמליות, הוצאת סלע מאיר 2018.
• להיות יהודי חופשי, מדינת ישראל - הוראות הפעלה הוצאת סלע מאיר 2019.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: משה פייגלין
דיווחים בוויקיחדשות: משרד הפנים הבריטי אסר על פייגלין להיכנס לשטח הממלכה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משה פייגלין

• ערוץ התוכן ישראל מחר, המכיל מאמרים וראיונות
• משה פייגלין, באתר הכנסת
• משה פייגלין, ברשת החברתית פייסבוק
• משה פייגלין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• משה פייגלין, ביישום טלגרם
• משה פייגלין, ברשת החברתית אינסטגרם
• משה פייגלין, באתר כנסת פתוחה
• האתר הרשמי של תנועת זהות
• התוכנית המדינית של מנהיגות יהודית
• החידה: סיפורו של משה פייגלין בערוץ הרשמי של משה פייגלין ביו טיוב
• עמנואל שילה, אני האלטרנטיבה לשמאל, באתר ערוץ 7, 5 באוגוסט 2007
• אטילה שומפלבי, פייגלין: נשמע שנתניהו בלחץ, באתר ynet, 25 ביולי 2007
• אמנון מרנדה, תוכנית פייגלין: "להעיף מהר הבית את הוואקף", באתר ynet, 10 בדצמבר 2008
• יאיר אטינגר, כך נראה חזונו של משה פייגלין, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2008
• תומר קרן, משה פייגלין שלא הכרתם, באתר nrg‏, 11 באוקטובר 2012
• איילת רוזן, ‏"אשתי נתנה לי גיבוי לעשות דברים מטורפים", באתר ‏מאקו‏, 16 במאי 2013
• אני איש בשורה בלאט! (אבל בלאט!), באתר מים - מעייני הישועה, 11 במרץ 2014
• דוד בן בסט מראיין את משה פייגלין, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏13 ביוני 2014
• משה פייגלין מתארח בתוכנית "שעה של אנשים", רדיו גלי ישראל, 6 בנובמבר 2014
• שרה ליבוביץ-דר, ‏משה פייגלין: "אין ליברל או לוחם זכויות אדם יותר גדול ממני", באתר מעריב אונליין, 7 בנובמבר 2015
• נעמה לנסקי, "אני גרמתי לשינוי פני הפוליטיקה הישראלית בשני העשורים האחרונים יותר מכל אחד אחר, כולל נתניהו", באתר ישראל היום, 19 באוקטובר 2017
• מתי טוכפלד, "כשהיה משטר צבאי ביו"ש, המצב היה גן עדן", באתר ישראל היום, 23 באוגוסט 2018
• עדי רובינשטיין, "איחודים? בניגוד לכהניסטים, אני לא חלק מהעדר", באתר ישראל היום, 21 בפברואר 2019
• נחמה דואק, זהות כפולה // ריאיון עם משה פייגלין, באתר ליברל, 10 במרץ 2019
• משה פייגלין (1962-), דף שער בספרייה הלאומית
• 'ישראל מחר' - פודקאסט בהנחיית משה פייגלין