סלמאן רושדי

רושדי נולד וגדל בבומביי (כיום מומבאי) שבהודו הבריטית, למשפחה מוסלמית דוברת-אורדו ממוצא קשמירי. אביו לא היה מרוצה מצורת הלימוד בהודו ושלח את רושדי בן ה-13 ללמוד באנגליה למרות התנגדות האם. בינואר 1961 החל ללמוד בבית הספר "ראגבי" וסיים בהצטיינות. לאחר מלחמת הודו–פקיסטן השנייה ב-1965 עברה משפחתו לפקיסטן ורושדי חזר לבית הוריו. לאחר זמן קצר חזר שוב לאנגליה, לדבריו לאחר שהרגיש לא שייך בפקיסטן. באנגליה, התקבל לקינגס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' וסיים בהצטיינות בשנת 1969. באותה השנה הכיר את מי שהייתה אשתו הראשונה קלריסה לוארד. למרות המעמד הגבוה של לוארד, עבד רושדי במשרד פרסום ולטענתו שנא את עבודתו^{[דרושה הבהרה]}.

מצבם הכלכלי של הזוג הצעיר היה עגום והם נאלצו להשכיר חדר בדירתם. לחדר הצטרפו מי שעתידה להיות המו"לית של בלומסברי פרס, ליז קולדר. את ספרו הראשון, ספר פנטזיה בשם "גריימוס", סיים לכתוב בשנת 1975. הספר לא זכה באהדת המבקרים, שחלקם מחו על היעדר הרלוונטיות שלו לעם הבריטי.

בשנת 1979 נולד בנו הבכור זאפאר. שנה לאחר מכן כתב את הרומן "ילדי חצות"^[4] וזכה בפרס בוקר היוקרתי באנגליה. בהמשך אותה שנה התגרש מאשתו קלריסה.

סגנונו הנרטיבי, המשלב מיתוס ופנטזיה יחד עם החיים האמיתיים, תואר כקשור לז'אנר הריאליזם המאגי.

פסוקי השטן

ערך מורחב – פסוקי השטן

בספטמבר 1988 פרסם רושדי את ספרו "פסוקי השטן", שזכה בפרס ויטברד. הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת בו דמותו של הנביא מוחמד. בעת יציאתו נאסר הספר לפרסום בהודו, בעיקר בשל לחצו של סייד שאהבודין, חבר מפלגת הג'נטה.^[5] בפברואר 1989 נאסר הספר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית.^{[דרושה הבהרה]} ב-14 בפברואר 1989 הוציא המנהיג העליון של איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, פתווה הקוראת לרצח רושדי, בעקבות דמות בעל ביוגרפיה המזכירה את הביוגרפיה שלו־עצמו המוצגת בספר באופן שלילי. רושדי נכנס לעשור בו חי במחתרת והסתובב עם מאבטח צמוד. לפי דברי רדיו טהראן הובטח פרס של ארבעה מיליון דולר למי שירצח את רושדי.^[6] בפקיסטן ובהודו התנהלו הפגנות נגד הספר בהן השתתפו אלפים, ונהרגו שישה אנשים.^[7]

במרץ 1989 הגיע הספר לראש רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס.^[8] ב-1998 שוקמו יחסי ממשלות איראן ואנגליה בין השאר בתנאי שהפתווה לא תיאכף (מאחר שלא הסכימו לבטלה). עם זאת, מוסדות מוסלמיים לא ממשלתיים קבעו פרס כספי גבוה למי שיפגע בסופר, כך למשל ב-2012 קבעה קרן דתית איראנית פרס של 3.3 מיליוני דולר למי שיהרוג את רושדי. ב-2005 הודיע המנהיג הדתי של איראן עלי ח'אמנאי על החזרת אכיפת הפתווה מטעמו ומשמרות המהפכה האסלאמית אישרו זאת.

המשך הקריירה

ב-6 באוקטובר 2006 רושדי הצטרף למחלקה לספרות אנגלית של אוניברסיטת אמורי.

רושדי חבר באגודת הספרות המלכותית, ובעל עיטור מפקד מסדר האמנויות והספרות של צרפת.

בשנת 2015, הוציא רושדי ספר חדש העוסק בדמויות מהאסלאם בשם: "שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות". כחודש אחרי הוצאת הספר, הוא נאם בפתיחת יריד ספרים בפרנקפורט, ואמר שם, בין היתר: ”כשאידאולוגיה מייעדת עצמה להפוך לדת, עוינות כלפי נשים ויהודים מטואטאת מתחת לשטיח במערב”.

בשנת 2017 השתתף רושדי בעונה התשיעית של הסדרה "תרגיע", בתפקיד עצמו. בעונה זו לארי דייוויד נכשל בניסיונו להעלות מחזמר ביוגרפי על אודות חייו של רושדי בשם "פתווה".

הוקרה

בשנת 1993 קיבל הספר "ילדי חצות" את פרס "הבוקר של הבוקרים", לספר הטוב ביותר שזכה בפרס בעשרים וחמש השנים הראשונות לקיומו. בשנת 2008 זכה לרגל לציון 40 שנות הפרס.^[9]

בשנת 1995 זכה ספרו "האנחה האחרונה של המורי" בפרס ויטברד, וב-1996 זכה גם בפרס אריסטיון של האיחוד האירופי.

בשנת 2007 הוענק לרושדי תואר האצולה הבריטי "סר". בעקבות זאת פרצה סערה בעולם המוסלמי. איראן ופקיסטן ייחסו את ההחלטה לגישה אסלאמופובית בבריטניה ושל ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר.^[10]

התקיפה על במת מכון צ'וטקווה

ב-12 באוגוסט 2022 הגיע רושדי למכון צ'וטקווה בניו יורק כדי לשאת דברים במסגרת כנס שעסק במקלט שמעניקה ארצות הברית לאומנים שנמלטו מארצם, ועל היותה "בית לחופש ביטוי יצירתי".^[11] בעת שהיה על הבמה, הותקף רושדי ונדקר בצווארו. הוא הובהל במסוק לבית חולים במדינת פנסילבניה. הוא סבל מדקירות שגרמו נזקים לעצבים בידו, לכבד שלו ולאחת מעיניו. לפי הודעת סוכנו אנדרו ווילי, רושדי היה מחובר למכונות הנשמה וככל הנראה יאבד את אחת מעיניו.^[12]

התוקף זוהה כהאדי מטר, צעיר ממוצא לבנוני שהתגורר בניו ג'רזי^[13], שהביע תמיכה ברשתות החברתיות בממשלת איראן ובמשמרות המהפכה. הוא נתפס עם רישיון נהיגה מזויף על שם חסן מורנייה, שילוב בין שמו הפרטי של מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה, לבין שם משפחתו של סגנו לשעבר, עימאד מורנייה. להערכת משטרת ניו יורק, התוקף פעל לבדו.^[14]

ב-14 באוגוסט 2022 נותק רושדי ממכונת ההנשמה וחזר לדבר.

בשנת 2023 הופיע ברשימה השנתית טיים 100 של מגזין טיים.^[15]

סיפורת:

• ילדי חצות (1981), תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגום נוסף: ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
• בושה (1983), תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגום נוסף: ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
• פסוקי השטן (1988),^[16] תרגם משה הנעמי (זינגר),^[17] הוצאת כתר, 1989.
• הרון וים הסיפורים (1990), תרגמו גדעון בן-ישראל ודינה בן ישראל, הוצאת כתר, 1993.
• מזרח-מערב (1994), תרגם עודד פלד, הוצאת כתר, 1996.
• האנחה האחרונה של המורי (1995), תרגם יורם מלצר, הוצאת כתר, 1999.
• האדמה מתחת לרגליה (1999), תרגמו אמנון כץ ושהם סמיט, הוצאת משכל, 2002.
• שאלימר הליצן (2005), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2007.
• הקוסמת מפירנצה (2008), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2009.
• לוקה ואש החיים (2010), תרגמה איריס ברעם, הוצאת כתר, 2011.
• שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות (2015), תרגמה קטיה בנוביץ', הוצאת זמורה-ביתן, 2015.
• בית גולדן (2017), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2020.

עיון:

• חיוך היגואר (1987), תרגם משה זינגר, הוצאת כרם, 1987.
• הקוסם מארץ עוץ (1992), תרגם יניב פרקש, הוצאת רסלינג, 2008.
• חצה את הקו הזה (2002), תרגם בועז וייס, הוצאת מודן, 2005.

• קובי נסים, אולם נשף גדוש בחלילים ונחשים, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ח באייר תשנ"ט, 14 במאי 1999, (עמ' 45), על: סלמאן רושדי (בתרגום יורם מלצר) האנחה האחרונה של המורי / סלמאן רושדי (ירושלים: כתר, 1999).
• יהודה אטלס, "סלמאן רושדי: מלחמת בני אור בבני חושך", בספר ילדים גדולים (כרך 3, עמ' 206-201), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.

מדיה וקבצים בנושא סלמאן רושדי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של סלמאן רושדי (באנגלית)

• סלמאן רושדי, ברשת החברתית פייסבוק
• סלמאן רושדי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• סלמאן רושדי, ברשת החברתית Goodreads
• רשימת הפרסומים של סלמאן רושדי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אלי שאלתיאל, יש בושה נושאת פרס, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983
• ניר ברעם, הנפילה מגן עדן, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2007
• אריאנה מלמד, מי כאן הליצן?, באתר ynet, 7 בנובמבר 2007
• לילך וולך, אקרובטיקה, באתר nana10‏, 1 בנובמבר 2007
• פטרישיה כהן, עכבר העיר אונליין, הצד הכי מוצלח שלי, באתר הארץ, 8 ביוני 2008
• גילי בר-הלל סמו, שלום לדרך האבנים הצהובות, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2008
• אנדרו אנתוני, אובזרבר, כיצד השתיק הפחד מאלימות את חופש הביטוי, באתר nrg‏, 17 בינואר 2009
• סלמאן רושדי, עכבר העיר אונליין, איך הופכים ספר לסרט?, באתר הארץ, 13 במרץ 2009
• אפרת אסקירה, הודו במבוך המראות, באתר הארץ, 8 ביוני 2009
• גידי וייץ, נביא בניו יורק, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011
• מה מציע סלמן רושדי למערב לעשות מול זעם האסלאם?, באתר TheMarker‏, 25 באוקטובר 2012
• ציפי שמילוביץ, סלמן רושדי: "משהו רע קרה באיסלאם בשנים האחרונות", באתר "ידיעות אחרונות", 26 במאי 2017
• אריק גלסנר, על "שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות", של סלמאן רושדי, המדור לספרות ב-"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", יולי 2017
• סלמאן רושדי: "אנחנו חיים בעולם שבו השקר ניצח", ריאיון רדיו לגואל פינטו בכאן תרבות, 18 בפברואר 2020
• קרן דותן, "לפני 30 שנה הצנזורה הגיעה מהימין. היום היא מגיעה מהשמאל. עצוב שדווקא הקולות הצעירים הם הצנזורים", באתר ישראל היום, 8 באפריל 2020
• גרדיאן, סלמן רושדי בראיון ראשון מאז נדקר ב-2022, באתר הארץ, 6 בפברואר 2023
• סלמאן רושדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סלמאן רושדי (1947-), דף שער בספרייה הלאומית