אטאלנטה (כדורגל)

מועדון הכדורגל נוסד בשנת 1907 על ידי מהגרים שווייצרים, ובתחילת דרכו שונה שמו מספר פעמים. שמו הנוכחי ייחודי, שכן נהוג שקבוצה נקראת על שם העיר ממנה היא מגיעה, אך אטאלנטה נקראת על שם דמותה של אטאלנטה מהמיתולוגיה היוונית. סמל הקבוצה עוצב אף הוא לפי אותה דמות.

אטאלנטה הצטרפה לליגה האיטלקית ב-1929, ובשנת 1937 העפילה לראשונה לסרייה א', אך ירדה לאחר עונה אחת בלבד. בשנת 1940 חזרה אטאלנטה לליגה הבכירה ושיחקה בה במשך 19 שנים רצופות. אחרי עונה בודדת בליגת המשנה שבה אטאלנטה לסריה א', ושוב הצליחה להישאר בה לאורך זמן, עד לשנת 1973. מאז התנדנדה הקבוצה בין שתי הליגות הבכירות. ההישג הבולט ביותר של הקבוצה הוא הזכייה בגביע האיטלקי ב-1963. הישגים נוספים של אטאלנטה היו בשנת 1988, בה הצליחה הקבוצה להעפיל עד לחצי גמר גביע המחזיקות של אירופה, ורבע גמר גביע אופ"א בעונת 1991. בין השחקנים המפורסמים ביותר ששיחקו באטאלנטה ניתן למצוא את פיליפו אינזאגי (בעונת 1996/1997) וכריסטיאן ויירי (בעונת 2008/2009).

בעונת 2011/2012 חזרה אטאלנטה לליגה הבכירה ומאז משחקת בה ברציפות.

בעונת 2018/19 סיימה הקבוצה במקום השלישי בסרייה א' והעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה.

עידן גספריני

בעונת 2019/20 שיחקה הקבוצה לראשונה בתולדותיה בליגת האלופות לאחר שסיימה שלישית בעונה הקודמת. במהלך עונה זו העפילה עד לרבע גמר ליגת האלופות, בו הודחה על ידי פריז סן-ז'רמן כשהפסידה בתוצאה 1–2 לאחר שהובילה 1–0 עד לדקה ה-90. בסריה א', סיימה הקבוצה את אותה העונה, עונת 2019/2020, במקום השלישי כשהיא כובשת הכי הרבה שערים בליגה - תשעים ושמונה. כמו כן, הבטיחה עונה נוספת בליגת האלופות.

בסיום עונת 2020/2021 סיימה אטאלנטה שוב במקום השלישי והבטיחה את מקומה שנה שלישית ברציפות בליגת האלופות, ואף העפילה לגמר הגביע בו הפסידה ליובנטוס.

לאחר שלוש שנים בהן השתתפה הקבוצה בליגת האלופות ובמפעלים האירופיים, בעונת 2021/2022 הציגה הקבוצה יכולת פושרת בסרייה א' וסיימה במקום השמיני. בליגת האלופות באותה העונה הודחה הקבוצה בשלב הבתים, כשמנצ'סטר יונייטד וויאריאל מקדימות אותה. לאחר שהודחה, ירדה לשחק בליגה האירופית, וגם שם הודחה ברבע הגמר על ידי ר.ב. לייפציג, לאחר שהדיחה בשמינית בגמר את באייר לברקוזן.

את עונת 2022/2023 סיימה אטאלנטה במקום החמישי, מקום המקנה כרטיס לליגה האירופית בעונת 2023/2024. את שלב הבתים סיימה הקבוצה במקום הראשון, המקנה עליה לשמינית הגמר של המפעל.

נכון ל-15 בפברואר 2024 ^[1]

מס' עמדה שם 1 ארגנטינה שוער חואן מוסו 2 איטליה בלם רפאל טולוי (קפטן) 3 שוודיה מגן אמיל הולם 4 שוודיה בלם איסאק היין 6 ארגנטינה בלם חוסה לואיס פאלומינו 7 הולנד קשר טון קופמיינרס 8 קרואטיה קשר מריו פשאליץ' 10 מאלי חלוץ אל-בילאל טורה 11 ניגריה חלוץ אדמולה לוקמן 13 ברזיל קשר אדרסון 15 הולנד קשר מארטן דה רון (קפטן שני) 17 בלגיה קשר שארל דה קטלארה (בהשאלה ממילאן)

מס' עמדה שם 19 אלבניה בלם בראט ג'ימסיטי 20 הולנד מגן מיטשל באקר 22 איטליה מגן מטאו רוגארי 23 בוסניה והרצגובינה מגן סיאד קולאשינאץ 25 צרפת קשר מישל אנדרי אדופו 29 איטליה שוער מרקו קרנזקי 31 איטליה שוער פרנצ'סקו רוסי 33 הולנד מגן הנס האטבור 42 איטליה מגן ג'ורג'ו סקלוויני 59 רוסיה חלוץ אלכסיי מירנצ'וק 77 איטליה מגן דוידה זפאקוסטה 90 איטליה קשר ג'אנלוקה סקמאקה

הגביע האיטלקי

• זכייה (1): 1962/1963
• סגנות (4): 1986/1987, 1995/1996, 2018/2019, 2020/2021

סרייה ב'

• זכייה (6): 1927/1928, 1939/1940, 1958/1959, 1983/1984, 2005/2006, 2010/2011
• סגנות (4): 1936/1937, 1970/1971, 1976/1977, 1999/2000

• לרשימה המלאה ראו: כדורגלני אטלנטה

מדיה וקבצים בנושא אטאלנטה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אטאלנטה

• אטאלנטה, ברשת החברתית פייסבוק
• אטאלנטה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אטאלנטה, ברשת החברתית אינסטגרם
• אטאלנטה, ברשת החברתית טיקטוק
• אטאלנטה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu