גרינלנד

ערך מורחב – היסטוריה של גרינלנד

קיימים ממצאים המעידים על נוכחות אנושית בגרינלנד לסירוגין החל מ-2500 לפנה"ס בקירוב, כנראה מאוכלוסיית צפון אמריקה. במהלך מאות שנים הגיעו גלי הגירה אלה לאי, אך לא שרדו את התנאים הקשים בו.

מתיישבים מאיסלנד מצאו את דרום מערב האי שומם, כאשר הם הגיעו אליו בתחילת האלף השני.

במקביל, אל הקצה הצפון-מערבי של האי הגיע גל של שבטים ארקטיים מהמערב, המכונה "תרבות דורסט המאוחרת"; תרבות זו נעלמה בסביבות שנת 1300.

המתיישבים הסקנדינבים הקימו שלוש מושבות בדרום-מערב האי, אשר התפתחו במהלך מאות השנים הבאות. מקור השם "גרינלנד" מיוחס לאותם מתיישבים: באגדות העם הוויקינגיות^{[דרושה הבהרה]} מסופר, כי כאשר אריקר ראודי, המכונה אריק האדום, הוגלה מאיסלנד באשמת ביצוע רצח, הוא הפליג בכמה אוניות - יחד עם משפחתו ועבדיו - יצאו לחפש אי, שלפי השמועות היה קיים בכיוון צפון מערב לאיסלנד. כשהגיע אליו הוא קרא לו "גרינלנד" (ארץ ירוקה) כדי למשוך אליו מתיישבים נוספים. התרמית הצליחה, ובאי נוסדה התיישבות, שהחזיקה מעמד מאות שנים והגיעה בשיאה לאוכלוסייה של כ-2,500 נפשות. בהמשך בישוף נוצרי נשלח למקום.

ב-1386 הפכה גרינלנד לחלק מאיחוד קאלמאר משום שהייתה חלק מממלכת נורווגיה העתיקה, ולאחר מכן לחלק של המלוכה הכפולה דנמרק-נורווגיה.

לאחר כ-500 שנים נעלמו המושבות לחלוטין. סביר להניח כי היעלמות זו היא תוצאה של רעב ששרר במהלך המאה החמש עשרה, בתקופה הקרויה "תקופת הקרח הקטנה" שאופיינה בהידרדרות האקלים העולמי. ניתוח עצמות אדם מתקופה זו מראה תאימות גבוהה למצב של תת-תזונה.

אבותיהם של תושבי גרינלנד האינואיטים המודרניים, בני תרבות ת'ול (שהופיעה באלסקה כ-200 שנה לפני הגעתה לגרינלנד), הגיעו לאי בסביבות 1200 לספירה, והתיישבו בשטחים נרחבים בחופים המערביים והמזרחיים של האי. הם הסתגלו לתנאים הקשים, ואוכלוסייתם היא היחידה ששרדה בו ברציפות.

דנמרק שמרה על שליטתה באי בהסכם קיל שנחתם ב-1815.

באוגוסט 2019 הציע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לרכוש את האי, אולם הצעה זו נדחתה על ידי ראש ממשלת גרינלנד וגם על ידי ממשלת דנמרק (כמו שאר ההצעות לרכישת גרינלנד בידי ארצות הברית).^[8]

הפרלמנט של גרינלנד נקרא אִינַצִיסָרְטוּט. יש בו 31 מושבים, והנציגים בו נבחרים בבחירה ישירה, יחסית וארצית לארבע שנים. שני נציגים גם נבחרים לפרלמנט הדני, הפולקטינג. בבחירות שנערכו בשנת 2009 זכתה לראשונה זה 30 שנה מפלגת השמאל הגרינלנדית אינואיט אטקטיגיט.

גרינלנד הייתה אחת ממושבות הכתר הנורווגי עד 1814. בשנה זו עבר האי לרשות דנמרק והוא הפך לחלק אינטגרלי מממלכת דנמרק ב־1953. ב־1 במאי 1979 קיבלה גרינלנד אוטונומיה (יֶמסטוּרה, Hjemmestyre בדנית) מידי הפרלמנט הדני; ההחלטה נכנסה לתוקף בשנה שלאחר מכן. בנובמבר 2008, 75.54% מתושבי האי הצביעו בעד הרחבת האוטונומיה מדנמרק במסגרת משאל עם שנערך באי; ההחלטה נכנסה לתוקף ב־21 ביוני 2009,^[9][10] ומלכת דנמרק מרגרטה השנייה נשארה ראש המדינה של גרינלנד.^[11][12]

גרינלנד הוא האי הגדול ביותר בעולם.^[6] 84% משטחו מכוסה קרח.

החלק הצפוני ביותר של גרינלנד אינו מכוסה על ידי קרחון משום שהאוויר באזור זה יבש מכדי שייווצר שלג, שהכרחי ליצירתו ולשימורו של קרחון. אם כל הקרח שבגרינלנד יימס לגמרי האי יהפוך לארכיפלג. מבחינה גאוגרפית, גרינלנד שייכת ליבשת צפון אמריקה, אך מהבחינה הפוליטית והתרבותית היא משתייכת ליבשת אירופה.

עיקר ההתיישבות האנושית בגרינלנד היא בדרום-מערב האי, באזור החוף.

נוק, הבירה, נמצאת בדרום חופה המערבי של גרינלנד. בשנת 2016 התגלו באזור העיר, בחגורת האבן הירוקה של איסואה, בעקבות הפשרת שלגים, סטרומטוליטים בני 3.8 מיליארד שנים - המאובנים העתיקים ביותר שהתגלו בכדור הארץ, בהפרש של מאות מיליוני שנים מהמאובנים העתיקים ביותר שעליהם נודע קודם לכן. מהגילוי של סטרומטוליטים מורכבים בחגורת האבן הירוקה של איסואה, סטרומטוליטים שנוצרו מהצטברות שכבות של ביופילם בשלב כה מוקדם בהיסטוריה של כדור הארץ, עולה האפשרות שהחיים התפתחו לראשונה על כדור הארץ לפני למעלה מ-4 מיליארד שנים.

קאנק היא העיר הצפונית ביותר בגרינלנד, ומספר קילומטרים צפונית לה שוכן סיאורלפוק שהוא היישוב הצפוני ביותר באי.

פיורדים מצויים לכל אורך חופי גרינלנד. במזרחו של האי משתרע הפיורד הארוך בתבל, קנגרטיטיווק, שאורכו 350 ק"מ.

אקלים

בשל מיקומו של האי בחוג הארקטי, וקרבתו הרבה לקוטב הצפוני, האקלים ברוב שטחי האי קר מאוד. החורף ארוך ונמשך כמעט חצי שנה, ובמהלכו הטמפרטורות נמוכות באופן קיצוני מתחת לאפס, ומשקעים הופכים לקרח שנותר על פני האדמה. הקיץ חמים אך קצר ביותר, ונמשך כחודשיים.

גרינלנד סבלה מצמיחה שלילית בתחילת שנות ה-90, אך מ-1993 המצב הכלכלי השתפר. ממשלת גרינלנד אימצה מדיניות כלכלית נוקשה מאז שנות ה-80 המאוחרות וכך יצרה עודף בתקציב ואינפלציה נמוכה. מ-1990 רשמה גרינלנד גירעון בסחר הבינלאומי לאחר סגירת מכרות העופרת והאבץ האחרונים באי. כיום גרינלנד תלויה מאוד בדיג ויצוא דגים. הענף הרווחי ביותר הוא דיג החסילונים. נעשים חיפושים למציאת מינרלים ונפט, אך יעברו כמה שנים לפני שניתן יהיה להפיק מהם תועלת כלכלית. התיירות באי היא הענף היחיד המציע פוטנציאל בטווח הקצר וגם הוא מוגבל עקב העונה הקצרה והעלויות הגבוהות הכרוכות בתיירות לאי. המגזר הציבורי הוא הדומיננטי ביותר בכלכלת גרינלנד. כחצי מתקציבה השנתי של גרינלנד, כ-600 מיליון דולר, מגיעים ממענקים מממשלת דנמרק, חלק חשוב של התמ"ג.^[13]

שידורי רדיו החלו בשנת 1958 על ידי KNR ובשנת 1982 החלו שידורי טלוויזיה.

האוכלוסייה מונה 57,695 תושבים (לפי הערכה מ-2012). מתוכם 88% אינואיטים מלאים או חלקיים. שאר 12 האחוזים הם ממוצא אירופאי, בעיקר דנים.

תוחלת החיים נמוכה במושגים מערביים, ועומדת על 70.07 שנים בכלל האוכלוסייה (לגברים: 67.44 שנים, לנשים: 72.85 שנים).

התפלגות לפי גיל: 23% בגילאי 0 עד 14, 70.1% בגילאי 15 עד 64, 6.9% בגילאי 65 ומעלה.

דת: 95% מהתושבים הם נוצרים פרוטסטנטים המשתייכים לכנסיית דנמרק הלותרנית-אוונגלית. הברית החדשה תורגמה לשפה המקומית במהלך מחצית המאה ה-18 בעזרת מלומד דני ואישה מקומית, ארנארסאק. כ-2% הם אתאיסטים ואגנוסטים. היתר הם נוצרים אחרים או מאמינים בדת השמאנית האינואיטית.

גרינלנד מהווה מאז 1993 דיוקסיה נפרדת עם בישוף משלה.

אחוז ההתאבדויות באי הוא הגבוה ביותר בעולם: כ-58.28 תושבים לכל 100,000 איש. לצורך השוואה, הבאה אחריה היא ליטא, עם 24.4 מתוך 100,000 איש.

• מוזיקה של גרינלנד

• 
  קרחונים בגרינלנד
• 
  הלווייתן בלנה גרינלנדית
• 
  חווה בגרינלנד

• ג'ארד דיימונד, התמוטטות, פרקים 7–8
• מארק ג'נקינס, כל צבעי הקרח, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 145, יוני 2010
• טים פולג'ר, האי הירוק, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 145, יוני 2010

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: גרינלנד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גרינלנד

• אתר האינטרנט הרשמי של גרינלנד (בגרינלנדית)
• אלון עפרוני, סוף העולם, הדבר האמיתי, באתר ישראל היום, 19 באוקטובר 2011
• אתי ואוריאל ישיב, ‏הפלגה בפיורדים של גרינלנד, באתר GoTravel
• סוכנויות הידיעות, גרינלנד: הסודות שמתחת לקרחונים הנמסים, באתר ynet, 28 בספטמבר 2012
• פרדריק פלייטגן, לחשוף את הסודות בקרח של גרינלנד, באתר nrg‏, 9 בדצמבר 2012
• אפרת נקש‏, תקופת הקרח: שיט בין קרחונים שניתקים לים בגרינלנד, באתר וואלה!‏, 14 בספטמבר 2017
• דני ענק - סיפורו של מגלה הארצות וחוקר גרינלנד פיטר פרויקן בפודקאסט מינהר הזמן, תאגיד השידור הישראלי
• גליה גוטמן, ‏לפני שהקרחונים נמסים. גרינלנד ולא לפלנד היא הדבר האמיתי. יומן מסע, באתר גלובס, 13 ביולי 2019
• גרינלנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מה יקרה אם כל הקרח בגרינלנד יימס?, סרטון באתר יוטיוב, 3 ביולי 2019
• גרינלנד - עולם קפוא וקסום, סרטון באתר יוטיוב, 15 בספטמבר 2021
• גרינלנד, דף שער בספרייה הלאומית