הרי העפרה

כמקובל בשפות רבות, השם "הרי העפרה" הוא תרגום מילולי לעברית של שם הרכס מגרמנית ומצ'כית, אם כי בעברית אין שם מוסכם לרכס זה. הגאוגרף משה ברור למשל מכנה רכס זה בשם "הרי אֶרְץ",^[2] שם שהוא תרגום חלקי של שם הרכס בגרמנית "ארצגבירגה" (Erzgebirge). האנציקלופדיה העברית מכנה רכס זה בשם "קְרוּשְׁנֶה הוֹרִי", תעתיק של שם הרכס בצ'כית (Krušné hory),^[3] אם כי היסטורית הצ'כים מכנים את הרכס גם בשם "Rudohoří" (מילולית "הרים אדומים"). בדיאלקט הדרומי של סורבית, שפת מיעוט החי בסקסוניה, הרכס קרוי "Rudne horiny", שגם פירושו הוא "הרי העפרה". השם בגרמנית מקובל בחלק מהשפות האירופיות, הן משום שגרמניה שלטה תקופה ארוכה על כל הרכס, והן משום שחלק גדול מהרכס נמצא בשטחה.

מבחינה גאולוגית נחשבים הרי העפרה לאחד מרכסי ההרים הנחקרים ביותר בעולם. הרי העפרה הם גוש הרציניאני (אנ') המוטה כך שיציג פני מתלול תלול לכיוון בוהמיה ומדרון מתון בצד הגרמני. הם נוצרו במהלך תהליך ארוך.

במהלך הקימוט של האורוגנזה הווריסקנית (אנ'), התרחשה התמרה עמוק מתחת לאדמה, ויצרה לווחה וגנייס. בנוסף, מחדרים פלוטונים של גרניט חדרו לתוך הסלעים המותמרים. עד סוף עידן הפלאוזואיקון, ההרים נסחפו לגבעות מתפתלות (המסיב הפרמי), וחשפו את הסלעים הקשים.

בתור השלישון נחשפו שרידי הרים אלו ללחץ עז כתוצאה מתהליכים טקטוניים של לוחות שבמהלכם נוצרו הרי האלפים, והלוח הצפון-אמריקאי נפרד מהלוח האירואסייתי. מכיוון שהסלע של הרי העפרה היה שביר מכדי שיעבור קימוט, הוא נשבר לגוש מועתק (אנ') עצמאי שהורם והוטה לצפון-מערב. ניתן לראות זאת בבירור בגובה של 807 מטרים מעל פני הים בהר "קומז'י וישקה" (Komáří vížka, "כילה נגד יתושים") השוכן בצד הצ'כי, מזרחית לכפר "צינוואלד-גאורגנפלד" (Zinnwald-Georgenfeld), ממש בקצה הגוש המועתק.

כתוצאה מכך, זהו רכס הרים של גושים מועתקים, אשר נחצב על ידי שורה שלמה של עמקי נהרות המתנקזים דרומה אל האוהז'ה (אנ') וצפונה אל המולדה (אנ') או ישירות אל האלבה.

המאפיין הגאולוגי העיקרי בהרי העפר הוא המחדר הפלוטוני הגרניטי משלהי הפלאוזואיקון של "איבנשטוק" (Eibenstock), הנחשף לאורך 40 קילומטרים לאורך הציר הצפון-מערבי-דרום-מזרחי שלו ועד לרוחב של עד 24 קילומטרים. מחדר זה מוקף בהדרגה באזורים של התמרת מגע, שבהם הותמרו הלווחות והפייליטים (אנ') מהפלאוזואיקון להורנפלסים מנומרים, הורנפלסים אנדלוזיטיים וקוורציטים. שני מרכזי מינרלים מרכזיים חותכים את הפלוטון הזה ביואכימסטאל, אחד בכיוון צפון-מערב משניברג דרך יוהאנגאורגנשטאדט ליואכימסטאל, ושני בכיוון צפון-דרום מפרייברג דרך מרינברג, אנאברג, נידרשלאג, יואכימסטאל ושלאגנוולד. ההעתקים של שלהי השלישון והגעשיות יצרו דייקים של בזלת ופונוליט (אנ'). עורקים (אנ') של העפרה כוללים ברזל, נחושת, בדיל, טונגסטן, עופרת, כסף (יסוד), קובלט, ביסמוט, אורניום, בתוספת תחמוצות ברזל ומנגן.

הסלעים החשובים ביותר המופיעים בהרי העפר הם צפחה, פייליט (אנ') וגרניט עם אזורי התמרת מגע במערב, בזלת כשרידים בפלשיבץ' (אנ') (פלסברג), שייבנברג (אנ'), ברנשטיין (אנ'), פולברג (אנ'), ולקי שפיצק (אנ') (גרוסר שפיצברג או שמידברגר שפיצברג), ילני הורה (אנ') (הסברג) וגייזינגברג (אנ') כמו גם גנייס וריוליט (קלאברג (אנ') במזרח. הקרקעות דטריטיות בעלות יכולת חלחול גבוהה. באזורים המערביים והמרכזיים של ההרים היא נוצרה מגרניט שהתבלה. פייליט גורם לחמרה, מגנייס שהתבלה במהירות במזרח ההרים, המייצר אדמה קלה. כתוצאה מתת הקרקע המבוססת על גרניט וריוליט, האדמה מכוסה ברובה ביער; על אדמת הגנייס ניתן היה במאות הקודמות לגדל ולעבד פשתן, ולאחר מכן, שיפון, שיבולת-שועל ותפוחי אדמה עד לרמות הגבוהות. כיום הקרקע משמשת בעיקר למרעה, אך לא נדיר לראות כרי דשא הרריים כמעט טבעיים.

מצפון להרי העפרה, מערבית לקמניץ וסביב צוויקאו שוכן אגן הר העפרה (אנ') המזוהה בפועל רק מבחינה גאולוגית. כאן יש מרבצי פחם אבן שבהם הכרייה כבר ננטשה. אגן דומה אך קטן יותר עם מרבצי פחם נטושים, אגן דולן (אנ'), ממוקם דרומית-מערבית לדרזדן בקצה הצפוני של הרי העפרה. הוא מהווה את המעבר לאזור עמק האלבה.

פני השטח

בחלק המערבי של הרי העפרה נמצאות שתי הפסגות הגבוהות ביותר של הרכס: הר קלינובץ' (אנ'), השוכן בחלק הצ'כי, בגובה של 1,244 מטרים ופיכטלברג (אנ'), ההר הגבוה ביותר של מדינת סקסוניה בגרמניה, בגובה 1,214 מטרים. הרי העפרה הם חלק ממערכת הרים גדולה יותר וצמודים להרי פיכטל במערב ולהרי אבן החול אלבה (אנ') במזרח. מעבר לנהר האלבה, שרשרת ההרים ממשיכה כהרי לאוזיצר (אנ'). בעוד ההרים משתפלים בעדינות בחלק הצפוני (הגרמני), המדרונות הדרומיים (הצ'כיים) תלולים למדי.

טופוגרפיה

הכיוון הכללי של רכס הרי העפרה הוא דרום מערב–צפון מזרח ואורכם כ-150 קילומטרים ורוחבם בממוצע כ-40 קילומטרים. מנקודת מבט גאומורפולוגית הרכס מחולק להרי העפרה המערביים (אנ'), המרכזיים (אנ') והמזרחיים (אנ'), מופרדים על ידי העמקים של הנהרות שוורצווסר (אנ'), צוויקאואר מולדה (אנ') ופלוהה (אנ') ("קו פלוהה"), חלוקת הקטע המערבי לאורך נהר השוורצווסר נעשתה בתאריך מאוחר יותר משני האזורים האחרים. הרי העפרה המזרחיים כוללים בעיקר רמות גדולות מתרוממות במתינות, בניגוד לאזורים המערביים והמרכזיים התלולים והגבוהים יותר, והם מנותקים על ידי עמקי נהרות שמשנים כיוון תדיר. קו הרכס של ההרים עצמם יוצר, בכל שלושת האזורים, רצף של רמות ופסגות בודדות.

ממזרח הרכס צמוד להרי אבן החול אלבה (אנ') וממערב להרי אלסטר (אנ') וחלקים אחרים של סקסוניה של אזור הפוגטלנד (אנ'). דרומית (מזרחית) להרי העפרה המרכזיים והמזרחיים נמצא אגן צפון בוהמיה (אנ') ומיד מזרחה ממנו, הרמה המרכזית של בוהמיה (אנ') שמופרדים מהרי העפרה המזרחיים באצבעות צרות של האגן הנ"ל. מדרום (מזרח) להרי העפרה המערביים נמצאים אגן סוקולוב (אנ'), הגראבן של האגר (אנ') והרי דופוב (אנ'). מצפון הגבול מוגדר פחות בחדות מכיוון שהרי העפרה, דוגמה טיפוסית לגוש מועתק (אנ'), יורדים במתינות רבה.

המעבר הטופוגרפי מהרי העפרה המערביים והמרכזיים לארץ הלס מצפון בין צוויקאו לקמניץ מכונה אגן הרי העפרה (אנ'); וזה מהרי העפרה המזרחיים מכונה כחזית הרי העפרה (אנ'). בין פרייטאל לפירנה (אנ'), האזור נקרא חזית דרזדן של הרי העפרה (Dresdner Erzgebirgsvorland) או רמת באנביץ-פוסנדורף-בורקהרדסוולד (Bannewitz-Possendorf-Burkhardswalder Plateau). מבחינה גאולוגית מגיעים הרי העפרה לגבולות העיר דרזדן בגבעת וינדברג (אנ') ליד פרייטאל והעתק קרסדורף (אנ'). העמקים בצורת V של הרי העפרה פורצים דרך ההעתק הזה והכתף של אגן דרזדן (אנ').

הרי העפרה שייכים למסיב בוהמיה (אנ') בתוך הרמות המרכזיות של אירופה, מסיב שכולל גם את יער פפאלץ עילי (אנ'), יער בוהמיה, יער בוואריה (אנ'), הרי לאוזיצר (אנ'), הרי איזרה (אנ'), הרי הענק (אנ') והרמה המרכזית של בוהמיה (אנ'). במקביל הוא יוצר שרשרת הרים בצורת y, יחד עם יער פפאלץ עילי, יער בוהמיה, הרי פיכטל, יער פרנקוניה (אנ'), הרי הלווחה של תורינגיה (אנ') ויער תורינגיה (אנ'), שאין לה שם ייחודי אבל מאופיינת באקלים הומוגני למדי.

על פי המסורת התרבותית, נתפסת צוויקאו מבחינה היסטורית כחלק מהרי העפרה, קמניץ נתפסת מבחינה היסטורית כאילו שוכנת מחוץ להם, אבל פרייברג נכללת בהם. הגבול כביכול של הרי העפרה נמשך מדרום-מערב לדרזדן לעבר הרי אבן החול אלבה (אנ'). מנקודת מבט זו, המאפיינים העיקריים שלהם, כלומר, רמות משופעות במתינות המטפסות עד לקו הרכס החתוך על ידי עמקים בצורת V, הממשיכות עד לקצה הדרומי של אגן דרזדן (אנ'). מצפון להרי העפרה הנוף עובר בהדרגה אל שפלת סקסוניה (אנ') והאלבאלנד הסקסוני (אנ'). המעבר התרבותי-גאוגרפי שלו לשווייץ הסקסונית (אנ') באזור עמקי הנהרות מיגליץ' (אנ') וגוטלאובה (אנ') אינו מוגדר בצורה חדה.

פסגות בולטות

ההר הגבוה ביותר בהרי העפרה הוא הקלינובץ' (אנ') (בגרמנית: Keilberg), בגובה 1,244 מטרים, בחלק בוהמיה של הרכס. הפסגה הגבוהה ביותר בצד הסקסוני היא פיכטלברג (אנ') בגובה 1,215 מטרים, שהיה ההר הגבוה ביותר בגרמניה המזרחית. הרי העפרה כוללים כשלושים פסגות בגובה של למעלה מ-1,000 מטרים מעל גובה פני הים, אך לא כולם הרים מוגדרים בבירור. רובם שוכנים סביב הקלינובץ' והפיכטלברג. כשליש מהם ממוקמים בצד הסקסוני של הגבול.

מסיב פיכטלברג-קיילברג

חלוקה לאזורים בחלק הגרמני

בחלוקת גרמניה לאזורים טבעיים שהתבצעה ברחבי גרמניה בשנות ה-50 של המאה ה-20 היוו הרי העפרה קבוצת יחידות מרכזית מספר 42:

• 42 הרי העפרה (Erzgebirge)
  • 420 המדרונות הדרומיים של הרי העפרה (Südabdachung des Erzgebirges)
  • 421 הרי העפרה המערביים העליונים (Oberes Westerzgebirge)
  • 422 הרי העפרה המזרחיים העליונים (Oberes Osterzgebirge)
  • 423 הרי העפרה המערביים התחתונים (Unteres Westerzgebirge)
  • 424 הרי העפרה המזרחיים התחתונים (Unteres Osterzgebirge)

גם לאחר הסיווג מחדש של אזורים טבעיים על ידי הסוכנות הפדרלית לשימור הטבע (אנ') בשנת 1994, הרי העפרה, אזור D16, נותרו קבוצת יחידה מרכזית שגבולותיה כמעט ללא שינוי. עם זאת, בתחילת המאה ה-21, קבוצת העבודה Naturhaushalt und Gebietscharakter (איזון אקולוגי ואופי שטח) מהאקדמיה הסקסונית למדעים (אנ') (Sächsische Akademie der Wissenschaften) בלייפציג מיזגה את הרי העפרה עם קבוצת היחידות הראשית של אזור הפוגטלנד (אנ') ממערב ויחידות הנוף העיקריות של שווייץ הסקסונית (אנ'), רמת לוזיצר (אנ') והרי ציטאו (אנ') ממזרח ליחידה כוללת אחת, הרמות של סקסוניה (אנ'). בנוסף שונתה החלוקה הפנימית שלו. יחידה מרכזית 420 לשעבר קובצה עם החלק המערבי של היחידות הראשיות 421 ו-423 כדי ליצור יחידה מרכזית חדשה, הרי העפרה המערביים (Westerzgebirge), החלק המזרחי של היחידות הגדולות 421 ו-423 הפכו להרי העפרה המרכזיים (Mittelerzgebirge) והיחידות הגדולות 422 ו-424 הפכו להרי העפרה המזרחיים (Osterzgebirge).

לפיכך, החלוקה הנוכחית נראית כך:^[4]

• הרמות של סקסוניה (אנ') (Sächsisches Bergland und Mittelgebirge)
  • הרי העפרה המערביים (אנ') (Westerzgebirge)
  • הרי העפרה המרכזיים (אנ') (Mittelerzgebirge)
  • הרי העפרה המזרחיים (אנ') (Osterzgebirge)

היחידה הגאוגרפית של המדרונות הדרומיים של הרי העפרה נותרה ללא שינוי תחת הכותרת של הרי העפרה הדרומיים (Süderzgebirge).

אקלים

האקלים של האזורים הגבוהים של הרי העפרה מאופיין כקשה באופן מובהק. הטמפרטורות נמוכות במידה ניכרת בכל ימות השנה מאשר בשפלה, והקיץ קצר יותר באופן ניכר וימים קרירים מתרחשים תדיר. הטמפרטורות השנתיות הממוצעות מגיעות רק לערכים של 3 עד 5 מעלות צלזיוס. באוברוויזנטאל (אנ'), בגובה 922 מטרים מעל פני הים, נצפים בממוצע רק כ-140 ימים בשנה שהטמפרטורה לא יורדת מתחת לנקודת הקפאון. בהתבסס על דיווחים של כרוניקנים מוקדמים יותר, האקלים של הרי העפרה העליונים במאות השנים האחרונות בוודאי היה קשה עוד יותר מכפי שהוא היום. מקורות היסטוריים מתארים חורפים קשים שבהם הבקר קפא למוות ברפתות, ומדי פעם ירד שלג גם לאחר השלגים של אפריל. האוכלוסייה נותקה באופן קבוע מהעולם החיצון. הרי העפרה העליונים קיבלו אפוא את הכינוי סיביר הסקסונית (אנ') כבר במאה ה-18.

רכס ההרים של הגושים המועתקים המטפס מצפון-מערב לדרום-מזרח, ומאפשר ירידת גשם ממושכת כגשם אורוגרפי כאשר מערכות מזג אוויר נכנסות ממערב ומצפון-מערב, גורמות לכמות משקעים אטמוספיריים העולה על 1,100 מילימטרים בחלקים העליונים של ההרים, כפול מאשר בשפלה. מכיוון שחלק גדול מהמשקעים יורד כשלג, נותרת בשנים רבות שכבת שלג עבה וקבועה עד אפריל. הרכסים של הרי העפרה הם אחד האזורים המושלגים ביותר ברמות המרכזיות של גרמניה (אנ'). רוחות פן, וגם מה שכונה רוח בוהמית (אנ') עשויות לנשוב בתנאי מזג אוויר דרומיים מסוימים.

כתוצאה מהאקלים וכמויות השלג הרבות נמצא אזור אורן ההרים (אנ') (Pinus mugo) הטבעי ליד הכפר זאטצונג (אנ'), ליד הגבול עם בוהמיה בגובה של קצת פחות מ-900 מטרים מעל גובה פני הים. לשם השוואה, בהרי האלפים גדל מין אורנים זה בגובה שבין 1,600 עד 1,800 מטרים מעל גובה פני הים.

אטימולוגיה של השם

הכינוי Saltusbohemicus ("יער בוהמי") לאזור הופיע במאה ה-12. בשפה הגרמנית השתמשו בשמות Böhmischer Wald, Beheimer Wald, Behmerwald או Böhmerwald (כולם ואריאציה על "יער בוהמי"), בצ'כית בשם Český les ("יער צ'כי"). השמות האחרונים שהוזכרו משמשים כיום לרכס ההרים לאורך הגבול הדרום-מערבי של צ'כיה (ראו: יער בוהמיה).

ממחקר מוקדם יותר, שמות אחרים להרי העפרה הופיעו גם בכמה תיעודים ישנים יותר. עם זאת, השמות Hircanus Saltus ("יער הרציאני") או Fergunna ("פרגונה"), שהופיעו במאה ה-9, שימשו רק במובן כללי עבור היערות העצומים של הרמות המרכזיות. לעיתים קרובות משתמשים במונח מיריקידי (אנ') כדי להתייחס ישירות להרי העפרה, אך הוא צץ רק פעמיים במאה ה-10 ובתחילת המאה ה-11, ומקורות אלו אינם מאפשרים זיהוי ברור עם היער העתיק שכיסה בעבר את כל הרי העפרה והחזית שלהם.

בעקבות גילוי מרבצי עפרות גדולים (אנ') שונה שמו של האזור במאה ה-16. פטרוס אלבינוס (אנ') השתמש בשם Erzgebirge ("הרי העפרה") לראשונה בשנת 1589, בכרוניקה שלו. בתחילת המאה ה-17 נעשה שימוש זמנית בשם Meißener Berge ("הרי מייסן"). רבע מאה לאחר מכן התבססו השמות Erzgebirge בגרמנית ו-Rudohoří ("הרים אדומים") בצ'כית. השם הצ'כי כיום הוא Krušné hory (קְרוּשְׁנֶה הוֹרִי), שמקורו בביטוי צ'כי ישן krušec, שפירושו "עפרה".

ההרים מחולקים לעיתים להרי העפרה הסקסוניים והרי העפרה הבוהמיים. רכס בעל שם דומה בסלובקיה מכונה בדרך כלל הרי העפרה הסלובקיים (אנ').

היסטוריה כלכלית

נראה שמחוז הכרייה הקדום ביותר של אירופה נמצא בהרי העפרה, והוא מתוארך לשנת 2500 לפני הספירה. משם נשלח בדיל צפונה לים הבלטי ודרומה לים התיכון בעקבות דרך המסחר של דרך הענבר, שהייתה בעלת חשיבות רבה בתקופת הברונזה. הידע על כריית בדיל (אנ') התפשט למחוזות כריית בדיל אירופאים אחרים מהרי העפרה ועדויות לכריית בדיל מתחילות להופיע בברטאן, דבון וקורנוול, ובחצי האי האיברי בסביבות שנת 2000 לפני הספירה.^[5] מרבצים אלו זכו לניצול גדול יותר כאשר הרומאים השתלטו עליהם בין המאה השלישית לפני הספירה למאה הראשונה לספירה.^[6] הביקוש לבדיל יצר רשת גדולה ומשגשגת בקרב תרבויות ים תיכוניות מהתקופה הקלאסית. בתקופת ימי הביניים, המרבצים של איבריה וגרמניה איבדו חשיבות ונשכחו במידה רבה בזמן שדבון וקורנוול החלו לשלוט בשוק הבדיל האירופי.^[6]

מימי גל ההתיישבות הראשון, ההיסטוריה של הרי העפרה הושפעה רבות מהתפתחותם הכלכלית, בעיקר זו של תעשיית הכרייה.

ההתיישבות בהרי העפרה הייתה איטית מלכתחילה, במיוחד בצד של בוהמיה. האקלים הקשה ועונות הגידול הקצרות הקשו על גידול תוצרת חקלאית. אף על פי כן, היישובים נתמכו על ידי משפחת האצולה הרבישיץ' (אנ') והוקמו בעיקר למרגלות ההרים ולאורך פלגי הרים אל תוך היערות העמוקים.

בשנת 1168, כתוצאה מהתיישבות בתחילת המאה ה-12 בקצה הצפוני של הרי העפרה, התגלתה עפרת הכסף הראשונה בסביבת פרייברג של ימינו, וכתוצאה מכך אירע הברגגשרי (אנ'),^[א] או בהלת הכרייה הראשונה. כמעט במקביל, התגלתה עפרת הבדיל הראשונה בקצה הדרומי של ההרים בבוהמיה.

במאה ה-13, התיישבות ההרים התרחשה רק באופן ספוראדי לאורך הדרך הבוהמית (antiqua Bohemiae semita). כאן נבנתה סיידה (אנ'), תחנה על נתיב הסחר מפרייברג דרך איינסידל (אנ'), יונסדורף (אנ') ובריקס (אנ') לפראג. בסיידה הוא הצטרף לדרך המלח (אנ') שהתחילה בהאלה דרך אודראן (אנ') אל פראג. ייצור זכוכית הוכנס לאזור מהמחצית השנייה של המאה ה-13. הופעתו של ענף מסחר זה נהנתה משפע העצים העודפים להסקה, שנוצרו על ידי בירוא היערות ויישובים חדשים ואשר הצליח לענות על הביקוש הרב של מפעל הזכוכית. נזירים ממנזר ולדסאסן (אנ') הביאו ידע על ייצור הזכוכית להרי העפרה. רוב מפעלי הזכוכית היו ממוקמים בסביבת מולדאו (אנ'), ברנדאו (אנ') ועמק פראונבאך (אנ'). אתר מפעל הזכוכית העתיק ביותר הוא אולמבאך (Ulmbach). תעשייה זו, הרעבה לעצי הסקה, איבדה את חשיבותה, עם זאת, עם פריחת הכרייה, שגם נהנתה מחסות מלכותית.

הכרייה בצד הבוהמי של ההרים החלה כנראה במאה ה-14. אינדיקציה לכך היא חוזה בין בורש מריזנבורג (אנ') לבין אב המנזר של אוסג (אנ'), גרוויג (Gerwig), שבו סוכמה חלוקת ההכנסות שמקורן בעפרה. גרגרי בדיל (Zinnkörner או Graupen) הושגו באותה תקופה באזור הכרייה של זייפן (Seiffen) והעניקו את שמה לעיירת הכורים הבוהמית גראופן (אנ') (בצ'כית Krupka).

עם המשך ההתיישבות של הרי העפרה במאה ה-15, בסופו של דבר התגלו מרבצי עפרות חדשים, עשירים, סביב שניברג (אנ') אנאברג (אנ') וזנקט יואכימסטאל (אנ'). התחיל הברגגשרי (אנ')^[א] השני ועורר גל עצום של התיישבות. ברצף מהיר נבנו עיירות כורים חדשות, מתוכננות, על פני הרי העפרה, בקרבת מרבצי עפרות שהתגלו זמן קצר קודם לכן. דוגמאות אופייניות הן הערים מרינברג (אנ'), אוברוויזנטאל (אנ'), גוטסגב (אנ') (בוז'י דאר), זבסטיאנסברג (אנ') (הורה סווטאהו שבסיטיאנה) ופלאטן (אנ') (הורני בלאטנה). אולם מבחינה כלכלית, נעשה שימוש רק בעפרות כסף ובדיל. מאותה תקופה נבנה עושרה של סקסוניה על בסיס מכרות הכסף של הרי העפרה. כמתכת המשמשת למטבעות, המתכת כסף הוטבעה באתר בעיירות ההרים למטבעות. מטבעות יואכימסטאלר, שהוטבעו בעמק יואכימסטאל, התפרסמו והעניקו את שמם למטבע מימי הביניים המכונה טאלר שממנו נגזרת המילה "דולר".^[7] לאחר תום המלחמות ההוסיטיות התאוששה הכלכלה בבוהמיה, שהעימותים פגעו בה.

במאה ה-16 הפכו הרי העפרה ללב ליבה של תעשיית הכרייה במרכז אירופה. תגליות עפרות חדשות משכו עוד ועוד אנשים, ומספר התושבים בצד הסקסוני של ההרים המשיך לעלות במהירות. בוהמיה, בנוסף להגירה מתוך הארץ, קיבלה גם הגירה ממקומות אחרים, בעיקר של כורים גרמנים, שהתיישבו בכפרי ההרים ובערים בשולי ההרים.

תחת פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה החל מ-1624 עד 1626 מסע חסר תקדים בבוהמיה להמיר את התושבים לנצרות קתולית, ולאחר מכן נמלטו מספר רב של פרוטסטנטים מבוהמיה אל נסיכות הבוחר מסקסוניה השכנה. כתוצאה מכך, נהרסו כפרים רבים מבוהמיה והפכו שוממים, בעוד שבצד הסקסוני נוסדו מקומות חדשים על ידי המהגרים הללו, כמו עיירת הכורים יוהאנגאורגנשטאדט (אנ').

כריית העפרות נעצרה ברובה במאה ה-17, במיוחד לאחר מלחמת שלושים השנים. בשל הירידה החדה מאוד של תעשיית הכרייה ומשום שהחיפוש אחר מרבצי עפרות חדשים לא הניב תוצאות, נאלצה האוכלוסייה לפנות לעיסוקים אחרים. התפוקות החקלאיות דלות, עם זאת, וגם הביקוש לעץ הצטמצם בעקבות סגירת כורי ההיתוך. אנשים רבים כבר היו פעילים באותה תקופה בייצור טקסטיל. עם זאת, מכיוון שזה לא הספיק לקיום, התפתח ייצור מוצרי עץ וצעצועים, במיוחד בהרי העפרה המזרחיים. כאן, חויבו בעלי המלאכה בהוראת אוגוסט הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה על פי חוק העץ של 1560, לקנות את העצים שלהם בבוהמיה. עדיין היה צורך בעץ מהרי העפרה הסקסונים למכרות ולכורי היתוך בפרייברג. ייצוא עצים זה הוביל, בין היתר, לבניית תעלה חוצה גבולות להשטת גזעי עצים, נויגראבנפלוסה (אנ'), לאורך הנהר פלוהה (אנ'). בשל הירידה בייצור התעשייתי באותה תקופה, אנשים ללא כל קשרים היגרו אל פנים גרמניה או בוהמיה.

לאחר גילוי הפיגמנטים של כחול קובלט (אנ') חוותה תעשיית הכרייה התעוררות. כריית הקובלט נעשתה במיוחד בשניברג, והוא עובד במפעלי הצבע של המדינה לייצור צבעי כחול קובלט. הם הצליחו לשמור בסוד את שיטת הייצור לאורך זמן, כך שבמשך כ-100 שנים היה ליצירת הצבע הכחול (אנ') מונופול עולמי. משנת 1820 בערך ביוהאנגאורגנשטאדט, כרו גם אורניום שלאחר מכן שימש לצביעת זכוכית, בין היתר. בזנקט יואכימסטאל נמצאו מרבצים עשירים יותר של עפרות אורניום. מכרה האדמה הלבנה של זנקט אנדראס (Weißerdenzeche St. Andreas) באואה (Aue) סיפק קאולין למפעל החרסינה של מייסן (אנ') במייסן במשך כמעט 150 שנה. ייצוא שלו מהמדינה, לעומת זאת, נאסר על ידי הנסיכים הבוחרים תחת איום של עונש חמור או אפילו מוות.

לקראת סוף המאה ה-19, הכרייה שוב הלכה ודעכה. עלויות הניקוז גדלו מאמצע המאה ה-19, והובילו לירידה מתמדת בתפוקה, למרות העמקת פירי המכרות (Erbstollen) והרחבת מערכות התעלה והמנהרות (Rösche) לאספקת המים הדרושים לגלגלי המים מפסגות ההרים, כמו מערכת ניהול המים של מכרות פרייברג (אנ') או ה-Reitzenhainer Zeuggraben. רק כמה מכרות נותרו רווחיים לאורך תקופה ארוכה. ביניהם היה ה-Himmelsfürst Fundgrube (מילולית "אוצר הנסיך השמימי") שליד ארביסדורף (אנ'), ש-50 שנות פעילותו הרווחיות הרציפות הונצחו בשנת 1818 בהנפקת מטבע הנצחה (אנ') (Ausbeutetaler) ואשר המשיך להרוויח ברציפות עד 1848. הודות לתגליות של עפרות עשירות הוא הפך למכרה פרייברג היצרני ביותר של המאה ה-19.

אבל אפילו חפירת ה- Rothschönberger Stolln (מנהרת רוטשונברגר), פתח הניקוז הסקסוני הגדול והחשוב ביותר, שניקז את כל נפת פרייברג, לא הייתה יכולה לעצור את דעיכת הכרייה. מכיוון שעוד לפני השלמת ההישג הטכני הזה הכניסה האימפריה הגרמנית לשימוש את תקן הזהב ב-1871, מחיר המתכת כסף (אנ') ירד במהירות והוביל לחוסר רווחיות של כל תעשיית כריית הכסף בהר העפרה. מצב זה לא השתנה אפילו על ידי גילויים קצרי טווח של מרבצים עשירים במכרות שונים וגם לא רכישת כל מכרות פרייברג על ידי המדינה ושילובם במפעל הממשלתי, Oberdirektion der Königlichen Erzbergwerke (המשרד הראשי של מכרות העפרה המלכותיים), שנוסד בשנת 1886. בשנת 1913 נסגרו אחרוני מכרות כסף והחברה פורקה.

הכרייה בהרי העפרה קמה לחיים חדשים במהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה על מנת לספק חומרי גלם. גם גרמניה הנאצית דאגה לחידוש כריית הכסף. לאחר מכן חזרו האנשים לייצור מוצרי עץ וצעצועים, בעיקר בהרי העפרה המזרחיים. תעשיית השעונים התרכזה בגלאסהוטה (אנ'). בהרי העפרה המערביים הוצעו חלופות כלכליות באמצעות תעשיית ההנדסה והטקסטיל.

בשנת 1789 התגלה היסוד הכימי אורניום בזנקט יואכימסטאל; אז בפיצ'בלנדה (אנ') מאותו אזור, רדיום התגלה על ידי מארי קירי ב-1898. בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20, בעקבות גילוי הביקוע הגרעיני, הפכו עפרות האורניום לחשובות, במיוחד למטרות צבאיות. לאחר שילוב חבל הסודטים בגרמניה בשנת 1938 הופקעו כל מתקני ייצור האורניום לפיתוח נשק גרעיני. לאחר הטלת פצצת האטום האמריקנית על יפן ב-1945, חיפשו מומחים סובייטים עדויות לפרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית לתמיכה בפיתוח פצצת אטום סובייטית (אנ'). זמן קצר לאחר מכן, החל עיבוד עפרות האורניום עבור ברית המועצות בהרי העפרה תחת שם הקוד SAG Wismut (אנ'), כיסוי לכריית האורניום החשאית ביותר של הגוש המזרחי.^[8][9]

בפעם השלישית בהיסטוריה, אלפי אנשים זרמו להרי העפרה כדי לבנות חיים חדשים. אזורי הכרייה העיקריים היו ממוקמים סביב יוהאנגאורגנשטאדט (אנ'), באד שלמה (אנ') ואואה (אנ'). מרבצי עפרות אורניום נוצלו גם עבור ברית המועצות ביחימוב בבוהמיה (זנקט יואכימסטאל). עיבודו נקשר בהשלכות בריאותיות חמורות עבור הכורים. בנוסף, סכר נפרץ ב-1954 בלנגנפלד (אנ') באגם פסולת כריית אורניום; 50,000 מטרים מעוקבים של שפכים נשפכו 4 קילומטרים לתוך העמק.^[10] עד 1991 נכרו עפרות אורניום גם באואה-אלברודה (Aue-Alberoda) ובפולה (אנ').

פעולות הכרייה בפרייברג שהחלו ב-1168 פסקו לבסוף ב-1968 לאחר 800 שנה. באלטנברג (אנ') ובארנפרידרסדורף (אנ') נמשכה כריית הבדיל עד 1991. ההתכה של עפרות אלו התרחשה בעיקר במולדנהיטן (Muldenhütten) עד תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. בזנקט אגידיאן (אנ') ובאואה (אנ') היו אתרי התכת ניקל חשובים. בפולה (אנ') שבהרי העפרה המערביים, במהלך עבודת מחקר עבור SAG Wismut (אנ') התגלו המון עפרות בדיל חדשות ועשירות בשנות ה-80. פעולות הבדיקה של אז גילו את עתודות הבדיל הגדולות באירופה. מקום ידוע נוסף לייצור בדיל היה זייפן (אנ'). הכפר בהרי העפרה המזרחיים הפך למרכז מוביל של ייצור עץ וצעצועים. כאן מכינים כלי קטורת דמויי אנשים מעשנים (אנ') מעץ, מפצחי אגוזים, עצים מגולפים ביד (Spanbaum (אנ')), פמוטים דמוי קשת (Schwibbogen (אנ')), פירמידות חג המולד (אנ') ותיבות נגינה. עד לשליש האחרון של המאה ה-20 כרו פחם ליד צוויקאו עד 1978, סביב לוגאו (אנ') ואולסניץ' (אנ') עד 1971 ובאגן דולן (אנ') ליד פרייטאל עד 1989.

ההרים שעד סוף המאה ה-11 (ותחילת המאה ה-12) היו מכוסים ביערות עבותים הפכו כמעט לחלוטין לנוף תרבותי (אנ') על ידי תעשיית הכרייה ועל ידי ההתיישבות. צפיפות האוכלוסין גבוהה ממש עד לאזורים העליונים של ההרים. כך למשל, אוברוויזנטאל (אנ'), העיירה הגבוהה ביותר בגרמניה, שוכנת בהרי העפרה, ובוז'י דאר (אנ') (בגרמנית: Gottesgab) השכנה בצד הצ'כי, היא למעשה העיר הגבוהה ביותר במרכז אירופה. רק ברכסים הבלתי נגישים יחסית, הפחות נוחים מבחינה אקלימית, יש עדיין יערות גדולים רצופים, אבל מאז המאה ה-18 הם מנוהלים כלכלית. בשל הביקוש הרב לעצים מצד תעשיות הכרייה וההתכה, שם היה צורך במתקנים למכרות ולהסקה, התרחש בירוא יערות בקנה מידה גדול מהמאה ה-12 ואילך, ואפילו היערות שבבעלות האצולה לא יכלו לענות על הביקוש הגובר לעץ. במאה ה-18 עודדו תעשיות להשתמש בפחם כדלק במקום בעץ על מנת לשמר את היערות, והדבר נאכף במאה ה-19. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 נראו סימנים ראשונים מות יערות בהרי העפרה המזרחיים ליד אלטנברג והכפר רייצנהאיין (Reitzenhain), לאחר שהתברר שהנזק מקומי ליערות מאז המאה ה-19 התרחש כתוצאה מעשן כורי ההיתוך (Hüttenrauch). האוכלוסייה הגרמנית של החלק בבוהמיה של הרי העפרה גורשה ב-1945 בהתאם לצווי בנש (אנ').

החלק המערבי העליון של הרי העפר, המכונה בגרמנית Erzgebirge, שייך לפארק הטבע הרי העפרה/פוגטלנד. החלק המזרחי, הנקרא הרי העפרה המזרחיים (Osterzgebirge), הוא נוף מוגן. שטחים קטנים נוספים הם שמורות טבע ומונומנטים טבעיים, ומוגנים על ידי המדינה.

שמורות טבע

• גרמניה (מבחר)
  • אזור מוגן מיוחד של הרי העפרה המערביים (SPA Westerzgebirge)
  • אזור שימור מיוחד עמק גרוסה בוקאאו (FFH-Gebiet Tal der Großen Bockau)
  • פרויקט מרכזי לשימור הטבע כרי דשא בהרי העפרה המזרחיים (Naturschutzgroßprojekt Bergwiesen im Osterzgebirge)
  • שמורת הטבע גייסינגברג (Geisingberg), 3,140 דונם
  • שמורת הטבע גאורגנפלדר הוכמור, 124.5 דונם
  • שמורת הטבע פירסטנאור היידה (Fürstenauer Heide) (אזור שימור השכווי השחור ליד פירסטנאו) 72.4 דונם
  • שמורת הטבע קליינר קרניכזה (Kleiner Kranichsee)‏, 289.7 דונם
  • שמורת הטבע גרוסר קרניכזה ( Großer Kranichsee)‏, 6,110 דונם
  • שמורת הטבע כרי דשא הרמנסדורף ( Hermannsdorfer Wiesen)‏, 1,850 דונם
• צ'כיה (מבחר)
  • שמורת הטבע הלאומית Božídarské rašeliniště‏, 9,295.7 דונם (1965)
  • שמורת הטבע הלאומית Velké jeřábí jezero‏, 269 דונם (1938)
  • שמורת הטבע הלאומית Velký močál‏, 502.7 דונם (1969)
  • שמורת הטבע הלאומית Novodomské rašeliniště‏, 2,300 דונם (1967)
  • שמורת הטבע Černý rybník‏, 325.6 דונם (1993)
  • שמורת הטבע Malé jeřábí jezero‏, 60.2 דונם (1962)
  • שמורת הטבע Ryžovna‏, 200 דונם

כרייה וזיהום

מאז ההתיישבות בימי הביניים עבדו בהרי העפר באופן אינטנסיבי. זה הוביל לבירוא נרחב של היער הצפוף במקור, גם כדי לעמוד בקצב הצורך העצום בעץ בכרייה ובמטלורגיה. כרייה, לרבות בניית אתרי פסולת, סוללות ותעלות במקומות רבים, גם עיצבה ישירות את הנוף ואת בתי הגידול של צמחים ובעלי חיים.

עדות למוות של עצי היער (אנ') עקב עשן מתנורי התכה צוין לראשונה במאה ה-19. במאה ה-20 נעלמו כמה יערות מקו הרכס בגלל מיקומם החשוף מבחינה אקלימית. כך, במאה ה-21 נוטעים יערות מעורבים עמידים יותר לפגעי מזג האוויר ולמזיקים מאשר המונוקולטורה המסורתיות של אשוחיות.

הרי העפרה/פארק הטבע פוגטלנד

התערבויות אנושיות יצרו נוף תרבותי ייחודי עם מספר רב של בתי גידול אופייניים הראויים להגנה כמו כרי דשא הרריים ואדמות ביצות. כיום, אפילו ערמות פסולת כרייה ישנות מציעות סביבת מחיה למגוון צמחים ובעלי חיים. 61% מהשטח של פארק הטבע הרי העפרה/פוגטלנד (אנ') מכוסה ביער. במיוחד בהרי העפרה המערביים, חורשות עצומות רצופות פרושות כל הדרך לגבהים הגבוהים ביותר ומשמשות לייעור. יתרה מכך, באזור זה נמצאות כמה ביצות כבול המוזנות במי גשמים. רבים מהאזורים המוגנים הללו מציעים מפלט למינים נדירים עם התאמות סביבתיות מיוחדות כמו מינים שונים של סחלבים וגנציאנה, ינשוף ננסי אירואסייתי (אנ') ושלדגים. כמה מינים אלפיניים של צמחים ובעלי חיים שנמצאו בגבהים גבוהים יותר של הרי העפרה מוכרים רק ממקומות רחוקים יותר בהרי הסודטים או בהרי האלפים. לאחר שיפור בתנאים, מינים שנעלמו מהרכס בעבר כמו אוח וחסידות שחורות חזרו בתחילת המאה ה-21.

החלק הגרמני של הרי העפרה הוא אחד ממרכזי העסקים בסקסוניה. באזור יש צפיפות גבוהה של פעולות תעשייתיות. מאז שנת 2000, מספר עובדי התעשייה עלה לעומת המגמה הכללי בגרמניה בכ-20 אחוזים. אופייני להרי העפרה הם בעיקר עסקים קטנים, לרוב בניהול עצמי.

החוזקות הכלכליות של הרי העפרה הן בעיקר בייצור. 63 אחוזים מכוח העבודה בתעשייה מועסקים בתעשיית המתכת והחשמל.

לתעשיית הטקסטיל וההלבשה, הדומיננטית בעבר, יש רק חשיבות שולית (5 אחוזים מהתוצר הנקי התעשייתי), כמו גם לתעשיית המזון. תעשיות הכימיה, העור והפלסטיק החדשות שהוקמו והתעשיות המבוססות באופן מסורתי בהרי העפרה - עץ, נייר, רהיטים, זכוכית וקרמיקה - תורמות כל אחת כ-14% מהתוצר הנקי האזורי.

הכרייה, הבסיס ההיסטורי החיוני לפיתוח תעשייתי בהרי העפרה, ממלאת כיום רק תפקיד כלכלי שולי בצד הסקסוני של הגבול. לדוגמה, בהרמסדורף (Hermsdorf) בהרי העפרה המזרחיים כורים קלציט, וליד לנגפלד (אנ') בהרי העפרה המרכזיים חוצבים שיש דולומיטי. לראשונה מזה שני עשורים, נפתח מכרה עפרות בניידרשלג (Niederschlag) ליד אוברוויזנטאל (אנ') ב-28 באוקטובר 2010. צפוי כי יחצבו בו 50,000–130,000 טון פלואוריט בשנה.

בחלק הצ'כי של הרי העפרה, התיירות משחקת תפקיד חשוב, אף על פי שהרי הענק (אנ') חשובים יותר לתיירות הפנים. בנוסף, הכרייה עדיין משחקת תפקיד גדול יותר, במיוחד כריית הפחם בחזיתות הדרומיות של הרי העפרה. המרבצים הגדולים ביותר באירופה של נציץ צינוולדיט המכיל ליתיום נמצאים בצ'ינובץ' (Cínovec), לשעבר צינוולד (Zinnwald), כפר צ'כי השוכן בין העיירה דובי (אנ') לגבול עם גרמניה, שהעניק למינרל את שמו. כריית המינרל תוכננה, נכון ליוני 2017, להתחיל ב-2019.^[11][12]

כאשר שודרגו כמה מעברי הרים להרי העפרה במאה ה-19, והחלק העליון של הרי העפרה הפך נגיש באמצעות הרכבת, החלה התיירות להתפתח. אחד ממקדמי התיירות המוקדמים בהרי העפר היה אוטו דליטש (Otto Delitsch). בשנת 1907 הוקמה לו אנדרטה בווילדנטאל (אנ'). במקומות רבים הוקמו אכסניות הרים ומגדלי תצפית על הפסגות הגבוהות ביותר. באותה תקופה, השתמשו גולשי סקי ברכסים שבהם היה מובטח שתמיד יהיה שלג. כיום, רכבות הנעות על מסילות צרות והנמשכות על ידי קטר קיטור המתוארכות לאותה תקופה, כמו רכבת עמק פרסניץ' (אנ'), הן אטרקציות תיירותיות פופולריות.

בשנת 1924 הפך רכבל פיכטלברג (אנ') לרכבל הראשון בגרמניה, והוא עדיין לוקח את המבקרים אל ההר הגבוה ביותר בסקסוניה. "שביל קו הרכס" (Kammweg (אנ')) היה אחד השבילים הראשונים למרחקים ארוכים שנסללו. הוא התחיל פעם מהיינסברג (אנ') ליד אש (אנ') על הרי העפרה, שווייץ הבוהמית (אנ') והרי לאוזיצר (אנ') ועד סנז'קה (אנ') שבהרי הענק (אנ'). כיום ישנה לא רק רשת צפופה של מסלולים, אלא גם רשת סקי קרוס קאנטרי נרחבת ומדרונות סקי לספורט חורף. אתר הסקי החשוב ביותר הוא אוברוויזנטאל (אנ') שעל הר פיכטלברג. ומסלול הסקי של הרי העפרה (אנ') הוא מסלול סקי גרמני-צ'כי לאורך כל קו הרכס של הרי העפרה.

על בסיס דרך הכסף (אנ') ההיסטורית נוצר בשנת 1990 כביש תיירותי העובר מצוויקאו לדרזדן החוצה את כל הרי העפרה ומקשר בין האטרקציות המרכזיות שלהם. אלה כוללים ביקור במכרות, שבילי כרייה, מוזיאונים טכניים והיסטוריים מקומיים ועוד מספר רב של אטרקציות קטנות יותר, במיוחד מרכזי העיירות מימי הביניים בעיירות הכרייה (אנ') העתיקות והכנסיות הגדולות שלהן, כגון קתדרלת פרייברג (אנ'), כנסיית זנקט אנה (אנ') באנאברג-בוכהולץ (אנ') או כנסיית זנקט וולפגנגס (אנ') בשניברג (אנ'). בצד הבוהמי והסקסוני של הגבול ישנן גם טירות רבות, הבנויות בסגנונות אדריכליים שונים, בהן ניתן לבקר. אחת הדוגמאות הידועות ביותר היא טירת הציד אוגוסטוסבורג (אנ').

בעונת הציפייה וחג המולד, הרי העפרה, עם מסורותיו הייחודיות, שווקי חג המולד ומצעדי כורים (אנ') גם הם יעד פופולרי לחופשות קצרות.

עם 960,963 תיירים ששהו במשך 2,937,204 לילות בשנת 2007 הרי העפרה ומערב סקסוניה הם יעד הנופש הסקסוני החשוב ביותר אחרי הערים, והתיירות היא גורם כלכלי חשוב באזור. מאז 2004 אגודת התיירים של הרי העפרה (Tourismusverband Erzgebirge) מציעה את כרטיס הרי העפרה (ErzgebirgsCard) שבאמצעותו ניתן לבקר ללא תשלום נוסף במעל 100 מוזיאונים, טירות, רכבות מורשת ואתרים אחרים.

אתר מורשת עולמית של אונסק"ן

ב-2019 הוכרז בשטח הרכס אתר המורשת העולמית אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י הכולל 22 חלקות בשטח כולל 67.66 קילומטרים רבועים המוקפים באזור חיץ בשטח של 130.17 קילומטרים רבועים. ההחלטה מה לכלול בכול חלקה התבססה על ההחלטה לכלול אתרי כרייה, ואזורי תפעול נלווים, אתרי עיבוד העפרות, תשתית תומכת במכרות, אתרי המגורים של הכורים, היבטים של ההתיישבות שמקורה בכרייה (למשל אזורי חקלאות) ושינויים בנוף עקב הכרייה. סך כול החלקות נועדו לתרום לביטוי המלא של הערך האוניברסלי יוצא הדופן של אתר המורשת, שלמותו והאותנטיות שלו. בין החלקות:

התרבות של הרי העפרה עוצבה בעיקר על ידי כרייה שמקורה בימי הביניים. האמרה הישנה, שהוטבעה כאן, לפיה "הכל בא מהמכרה" (Alles kommt vom Bergwerk her!) מתייחסת לתחומי חיים רבים באזור, מהנוף שלו, ועד למלאכת היד, התעשייה, המסורות החיות והאמנות העממית שלו. המבקר עשוי לזהות זאת בבואו מהברכה היומיומית הרגילה Glück auf (אנ') שנמצאת בשימוש באזור.

לתושבים בהרי העפרה יש ניב משלהם Erzgebirgisch (אנ'), שיושב על הגבול בין גרמנית עילית (אנ') לגרמנית מרכזית (אנ') ולכן אינו אחיד.

המשורר הראשון שכתב בניב המקומי של הרי העפרה היה כריסטיאן גוטלוב וילד (Christian Gottlob Wild) בתחילת המאה ה-19. בתחילת המאה ה-20 היו פעילים הנס זוף (Hans Soph), סטפן דיטריך (Stephan Dietrich) ובעיקר אנטון גינתר (Anton Günther); ליצירותיהם יש השפעה מתמשכת עד היום בשירים ובכתבים של הר העפרה. שירי Erzgebirgisch זכו מאוחר יותר לפופולריות על ידי קבוצות מקומיות שונות. המפורסמות ביותר כוללות את Preßnitzer Musikanten‏, Geschwister Caldarelli‏, Zschorlauer Nachtigallen‏, Erzgebirgsensemble Aue ו-Joachim Süß והאנסמבל שלו. היום זה בעיקר De Randfichten, אבל גם קבוצות כמו Wind‏, Sand und Sterne‏De Ranzn‏, De Krippelkiefern‏De Erbschleicher‏ ו-Schluckauf ששרות בניב ה-Erzgebirgisch.

הרי העפרה ידועים בגרמניה בשל מגוון המנהגים שלהם במהלך הציפייה ובזמן חג המולד. זה מתבטא באמנות עממית מסורתית של הרי העפרה (אנ'), בצורה של דמויות מעשנות (אנ'), פירמידות חג המולד (אנ'), קשתות נרות (אנ'), מפצחי אגוזים ודמויות כורים ומלאכים (אנ'), שכולם משמשים כקישוטים לחג המולד. מעל לכל, מקומות בהרי העפרה העליונים מקשטים את חלונותיהם במהלך עונת חג המולד בצורה כזו שהם הופכים ל"ים של אור". בנוסף, חגיגות כריית חג המולד המסורתיות כגון Mettenschicht (אנ') ו-Hutzenabende מושכות מבקרים רבים וגרמו להרי העפרה להיות ידועים כ"ארץ חג המולד" (Weihnachtsland).

בנוסף לשווקי חג המולד ופסטיבלים קטנים יותר עממיים מסורתיים ומודרניים אחרים, ה-Annaberger Kät (אנ') הוא הפסטיבל העממי המפורסם והגדול ביותר בהרי העפרה. הוא התחיל בשנת 1520 על ידי הדוכס גאורג המזוקן, הוא מתקיים מדי שנה מאז.

מעניין גם המטבח של הר העפרה (אנ'), שהוא פשוט, אבל עשיר במסורת.

בשנת 2019, הוכרזו חלקים מהאזור כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו בשם אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י.^[1]

• 
  הר שטורמר במרץ 2008
• 
  עיריית יחימוב
• 
  קרלובי וארי (קרלסבד בגרמנית) הוא אחד ממרחצאות הספא המפורסמים בעולם. הם ממוקמים מתחת להרי העפרה על הנהר אוהז'ה (אנ')
• 
  הר קלינובץ'
• 
  פיצ'בלנדה מהרי העפרה
• 
  מבצר קרופקה (צ'כיה)
• 
  פתח ניקוז מכרה ישן ליד יוהאנגאורגשטאדט

תצפית פנורמית מהר אאורסברג

מדיה וקבצים בנושא הרי העפרה בוויקישיתוף

הרי העפרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Erzgebirge/Krušnohoří Mining Region – באתר אונסק"ו