ירגזיים

ירגזיים^[1] (שם מדעי: Paridae; באנגלית הם קרויים "tit" או "titmice") הם משפחת ציפורי שיר קטנה, והם חיים בחצי הכדור הצפוני וגם בחלקים הטרופיים של אפריקה ושל אסיה. הירגזיים הם עופות קטנים באורך 10–20 ס"מ בממוצע, עם מקור קצר, "כיפה" שחורה לראשם וחלקם גם בעלי ציצה. הם חיים ביערות ברחבי העולם, אוכלים חרקים וזרעים ואף מגיעים לתחנות האכלה אנושיות. המינים הגדולים במשפחה זו הם ירגזי סולטני (אורך מקסימלי – 21 ס"מ, מסה מקסימלית – 49 גרם)^[2] וירגזי קרקעי (אורך מקסימלי – 20 ס"מ, מסה מקסימלית – 48.5 גרם).^[3] המינים הקטנים במשפחה זו הם ירגזי צהוב־גבה (אורך מקסימלי – 10 ס"מ, מסה מקסימלית – 5.9 גרם)^[4] וירגזי כיפת־אש (אורך מקסימלי – 10 ס"מ, מסה מקסימלית – 7 גרם).^[5]

ירגזיים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	ירגזיים
שם מדעי
Paridae ‏ויגורס, 1825
תחום תפוצה

את שמם העברי טבע מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ') בספרו תולדות הטבע^[6], ומקורו במילה 'רוגז', בגלל תוקפנותם כאשר הם מאוימים או מחפשים מזון. ירגזים אף מגרשים ציפורים אחרות, אפילו גדולות יותר, ממתקני האכלה קבועים. הם מהנפוצים בין ציפורי השיר באירופה וחלקם גם מגיעים לישראל.

בישראל מצויים המינים הבאים^[7]:

• ירגזי מצוי (Parus major) - נפוץ בכל אזורי הארץ למעט מרכז הנגב ודרום הנגב, בעיקר בסמוך למשכנות האדם.^[8]
• ירגזי חרמון (Poecile lugubris) - מצוי בחרמון מגובה 1,200 מ' עד סוף קו העצים, בגובה 1,800 מ' לערך.^[9]
• ירגזי שחור (Periparus ater) - מזדמן נדיר.^[10]

רביית כלאיים בין ירגזיים תועדה פעמים רבות באסיה, אירופה, אפריקה ואמריקה הצפונית, לרוב בין ירגזים מאותו סוג, אם כי תועדה גם רביית כלאיים בין ירגזים מסוגים שונים, ואף קיים תיעוד ישן (Stresemann, 1919; Suchetet, 1897) של רביית כלאיים בין-משפחתית בין ירגזי תכול (Cyanistes cyanus) וגנובתן אירופי (Aegithalos caudatus).^[11] ניתוח משנת 2020 של נתונים פנוטיפיים מצביע על כך שרביית כלאיים מתרחשת ב-0.19% מכלל הירגזים בטבע ושמבין ציפורי השיר, תדירות רביית הכלאיים בירגזיים היא הגבוהה ביותר.^[12][13]