ירגזי כחול

הירגזי הכחול תואר על ידי קארולוס ליניאוס ב-1758 בגרסה העשירית של Systema Naturae, תחת השם המדעי Parus caeruleus.^[4] כש-Parus היא המילה הלטינית הקלאסית לסוג ירגזי ו-caeruleus היא המילה הלטינית לכחול עמוק.^[5] שתי מאות לפני כן, לפני אימוץ השם המדעי השתמש החוקר השווייצרי קונרד גסנר באותו השם כשתיאר את הירגזי-הכחול ביצירתו Historiae animalium בשנת 1555.^[6]

בשנת 2005, ניתוחי דגימות DNA של ירגזיים מצאו כי Cyanistes התפצל בשלב מוקדם משאר הירגזיים ויהיה יותר מדויק להחשיבו כסוג יותר מאשר כמין של Parus.^[7] מקורו של השם הנוכחי ירגזי כחול^[8] (Cyanistes) מיוונית עתיקה κύανος שמשמעותו כחול עמוק.^[5] הירגזי הקנרי נחשב כמין נוסף בסוג זה. הירגזי התכול יכול להתרבות עם מין זה. הצאצא בן הכלאיים (Cyanistes × pleskei) הוא בעל גוף לבן עם גוונים כחולים ובעל כיפה תכולה לראשו (בניגוד לכיפה הלבנה של הירגזי התכול).^[9]

תת-מינים

ישנם לפחות 9 תת-מינים מוכרים של ירגזי כחול.^[10]

• Cyanistes caeruleus balearicus - פון יורדנס, 1913, אנדמי לאי מיורקה
• Cyanistes caeruleus caeruleus - לינאוס, 1758, מצוי באירופה היבשתית, סיציליה, צפון טורקיה והרי אורל
• Cyanistes caeruleus calamensis - פארוט, 1908, מצוי בדרום יוון
• Cyanistes caeruleus obscurus - פראז'אק, 1894, מצוי באיים הבריטיים
• Cyanistes caeruleus ogliastrae - הארטט, 1905, מצוי בחצי האי האיברי, קורסיקה וסרדיניה
• Cyanistes caeruleus orientalis - זרודני ולודון, 1905, מצוי בין נהר הוולגה והרי אורל
• Cyanistes caeruleus persicus - בלנפורד, 1873, מצוי בהרי זגרוס
• Cyanistes caeruleus raddei - זרודני, 1908, מצוי בצפון איראן
• Cyanistes caeruleus satunini - זרודני, 1908, מצוי בחצי האי קרים, הקווקז, צפון איראן וטורקיה^[11]

אורכו של הירגזי הכחול הוא כ-12 ס"מ, מוטת כנפיו כ-18 ס"מ ומשקלו כ-11 גרם. אין הבדלים בין הזוויגים ^[12][13] לירגזי טיפוסי ממין זה יש כיפה כחולה ופסים כחולים כהים העוברים את העיניים ומקיפים את הלחיים אל הסנטר, הנותנים לו מראה ייחודי. המצח ופס על הכנף הם לבנים. העורף, הכנפיים והזנב כחולים והגב צהבהב-ירוק. החלקים התחתונים בצבע צהוב גופריתי עם פס כהה לאורך הבטן. מידת הצהבהבות מעידה על כמות הזחלים הצהובים שנאכלו, היוצרת ריכוז גבוה של פיגמנטי קרוטן. המקור שחור, הרגליים אפרפרות-כחולות והעפעפיים חומים כהים. שני הזוויגים נראים דומה, אך תחת אור על-סגול לזכרים כתר כחול בהיר יותר.^[14] הצעירים הם צהובים יותר באופן נראה לעין.

ההערכה היא שיש בין 20 ל-44 מיליון זוגות באירופה.^[15]

הירגזים הכחולים נחשבים מינים מקומיים ברחבי אירופה בעיקר באקלים ממוזג ואקלים ים תיכוני, וגם בחלקים מהמזרח התיכון. אזורים אלו כוללים את אירלנד, הממלכה המאוחדת ורוב האיחוד האירופי וברחבי מדינות איגוד הסחר החופשי האירופי (להוציא את מלטה, שם נחשבים "תועים" ואיסלנד שם אינם נמצאים). בנוסף: אלבניה, אלג'יריה, אנדורה, ארמניה, אזרבייג'ן, בלארוס, בוסניה והרצגובינה, גאורגיה, איראן, עיראק, ירדן, קזחסטן, לבנון, לוב, מקדוניה, מולדובה, מונטנגרו, מרוקו, רוסיה, סן מרינו, סרביה, סוריה, תוניסיה, טורקיה, הותיקן ואוקראינה.^[16]

ירגזים כחולים וירגזים מצויים יוצרים להקות חורף מעורבות. ירגזי כחול יעלה לעיתים קרובות על גזע בקפיצות קצרות, כמו טפס עצים. הירגזי ילון בעיקר בקיסוס או עצים ירוקי עד, אך בחורפים קשים ילון כמעט בכל מקום שבו חור קטן מתאים - עץ או תיבת קינון. הוא זריז מאד ומסוגל להיתלות כמעט מכל מקום. הוא נפוץ ופופולרי בגנים אירופאיים רבים בשל מופעיו האקרובטיים תוך כדי אכילת אגוזים או חֵלֶב.

רבייה

ירגזים כחולים יקננו כמעט בכל חור מתאים על עץ, קיר, או גדם, או תיבת קן מלאכותי. לעיתים קרובות מתחרים עם דרור הבית או ירגזים מצויים על אתר הקינון. אל מקום הקינון יחזרו שנה אחר שנה וכשזוג מת תופס את מקומו זוג אחר. הוערך שיש כשלושה וחצי מיליון זוגות מקננים ברחבי הממלכה המאוחדת. הביצים הן באורך 14–18 מ"מ ו 13.5-10.7 מ"מ רוחב. גודל הביצה תלוי בעיקר בגודל הנקבה ובאופן משני בבית הגידול, עם ביצים קטנות יותר בגובה רב יותר. משקל הביצים יכול להגיע לפי אחד וחצי ממשקל הנקבה.

ציפור זו שומרת על הביצים מקרוב ותשרוק ותנשוך אצבע פולשת. בזמן שהוא מגן על הביצים הירגזי מעלה את החזה אך זהו סימן של התרגשות, יותר מאשר סימן של כעס, סימן זה מופיע גם בזמן תצוגת חיזור. חומר הקינון הוא בדרך כלל אזוב, צמר, שיער ונוצות. הביצים מוטלות באפריל או במאי. מספר הביצים הוא בדרך כלל גדול מאוד, כש-7 או 8 ביצים הוא המצב הנפוץ ומספר גדול יותר בדרך כלל מוטל על ידי שתי ציפורים או יותר.^[13] לא יוצא דופן שציפור יחידה תאכיל את הגוזלים בשיעור של האכלה כל 90 שניות, בשיא עונת ההאכלה.

בניתוח ממצאי טיבוע ציפורים שנעשה בבריטניה שיעור ההישרדות של צעירים בשנתם הראשונה הוא כ-38 אחוזים, כשאחוזי ההישרדות של המבוגרים הוא 53 אחוזים. על פי ממצאים אלו תוחלת החיים הממוצעת היא כ-3 שנים. הפרט הבוגר ביותר שנמצא בבריטניה היה בן 10 שנים ו-3 חודשים.^[13] הגיל המקסימלי בצ'כיה לעומת זאת, עומד על 11 שנים ו-7 חודשים.^[17]

תזונה

הירגזי הכחול אוכל מינים רבים של מזיקים, הוא מחבב גם ניצנים צעירים, במיוחד כאשר חרקים אינם מצויים בשפע. אף מין אינו אוכל יותר כנימות ממין זה. זרעים נאכלים בכל משפחת הירגזיים. בבריטניה, הירגזים למדו לפתוח את מכסה האלומיניום של בקבוקי החלב שנהגו החלבנים להשאיר ליד דלתות הצרכנים, ולאכול את השמנת שהצטברה בהם.^[18] התנהגות זו נמצאת בדעיכה עקב שינויים בהרגלי התזונה האנושיים.^[19]

איומים וטורפים

גודלו הקטן של הירגזי הופך אותו לפגיע למינים רבים של ציפורים גדולות יותר כגון עורבנים, שטורפים את הגוזלים הפגיעים כשהם עוזבים את הקן. הטורף המרכזי שלהם הוא הנץ המצוי, ולאחריו חתול הבית. קינים עלולים להישדד על ידי סמורים וסנאים אדומים ואפורים.

על מנת לגדל את הגוזלים בהצלחה צריכים להיות מספיק זחלים ירוקים ומזג אוויר מתאים. הרבייה נפגעת מאוד אם מזג האוויר קר ורטוב בין מאי ליולי, במיוחד אם הדבר גורם למספר זחלים נמוך, מהם הגוזלים ניזונים.

מצב שימור:הערכות גודל האוכלוסייה ושטח התפוצה של הירגזי הכחול (16,600,000 קמ"ר) גבוהות מאד, והוא אינו נמצא בסכנת הכחדה. יותר מכך, לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה אוכלוסייתו נמצאת בעלייה. לכן מצב השימור שלו מוגדר ללא חשש.^[20]

• ירגזי תכול

מדיה וקבצים בנושא ירגזי כחול בוויקישיתוף

• ירגזי כחול, באתר ITIS (באנגלית)
• ירגזי כחול, באתר NCBI (באנגלית)
• ירגזי כחול, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
• ירגזי כחול, באתר GBIF (באנגלית)