שפות מלאיו-פולינזיות
השפות המלאיו-פולינזיות הן ענף של משפחת השפות האוסטרונזיות. ענף זה כולל כ-385.5 מיליון דוברים. דוברי השפות המלאיו-פולינזיות הם עמים אוסטרונזים, מחוץ לטאיוואן, במדינות האיים של דרום-מזרח אסיה והאוקיינוס השקט. מספר קטן של דוברים נמצאים ביבשת אסיה באזורים הסמוכים לחצי האי המלאי, קמבודיה, וייטנאם והאי הסיני האינאן. יוצאת דופן במשפחה זו היא המלגשית השפה הרשמית של מדגסקר הנמצאת באפריקה.
| קבוצה אתנית | עמים אוסטרונזיים |
|---|---|
| תפוצה גאוגרפית | דרום מזרח אסיה , מזרח אסיה , האוקיינוס השקט, מדגסקר |
| סיווג שפה | אוסטרונזית
|
| מזהים | |
| קוד גלוטולוג | mala1545 |
| מפת תפוצה | |
 | |
| השפות המלאיו-פולינזיות | |
  | |
ישנן למעלה מ-1,000 שפות במשפחה זו וכל השפות האוסטרונזיות העיקריות והרשמיות שייכות לתת-קבוצה זו. עם השפות שבהן יש למעלה מחמישה מיליון דוברים נמצאות: אינדונזית, ג'אווה, סונדנית, טאגאלוג, מלגשית, מלאית, סבואנו, מדורסית, אילוקנו, היליגנון ומיננגקבאו. כמו כן, לחלק מהן יש מעמד של שפה רשמית למשל: טונגנית, סמואית, מאורית, גילברטית, פיג'ית, הוואית, פלאואית וצ'מורו.
בחלק מהשפות המלאיו-פולינזיות ניכרת השפעה של סנסקריט וערבית, זאת בשל העובדה שבאזורים הללו התבססו דתות הבודהיזם וההינדואיזם ובהמשך גם האסלאם.
את השם "מלאיו-פולינזיות" טבע לראשונה הבלשן הגרמני פרנץ בופ בשנת 1841 (גרמנית: malayisch-polynesisch)[1]. השימוש הנוכחי במינוח "מלאיו-פולינזיות" כולל את כל השפות האוסטרונזיות מחוץ לטייוואן והוא החל בשנות ה-70 ומאז הפך למינוח הרשמי למחקרים העוסקים בשפות העמים האוסטרונזים.[2]
