אגם מלאווי

אורכו של אגם מלאווי מתואר במקורות שונים בין 560 ל-579 ק"מ ורוחבו כ-75 ק"מ בנקודה הרחבה ביותר. שטחו הכולל כ-29,600 קמ"ר. על חופו המערבי שוכנת מלאווי, על חופו המזרחי שוכנת מוזמביק ואילו בצפונו מדינת טנזניה. הנהר העיקרי המזין את האגם הוא נהר רוהוהו. מוצא האגם הוא בנהר שייר, שהוא אחד ממקורות נהר זמבזי.

דייוויד ליווינגסטון היה האירופאי הראשון שהגיע לגדת אגם מלאווי בשנת 1859 וקרא לו "אגם ניאסה". מאוחר יותר תבעה האימפריה הבריטית חזקה על רוב השטח סביב האגם והקימה במקום את המושבה ניאסלנד. פורטוגל השתלטה על חופיו המזרחיים של האגם, אף שהאיים ליקומה וצ'יזומולו (השוכנים סמוך לחוף המזרחי) יושבו על ידי מיסיונרים סקוטים מניאסלנד. איים אלה נותרו עד היום בשליטת מלאווי, אף שהם שוכנים בתחום המים הטריטוריאליים של מוזמביק.

בשנת 1914 נערך באגם קרב ימי קצר לאחר שספינה בריטית שדבר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיע אליה, הטביעה ספינה גרמנית בצפונו של האגם, סמוך לטנזניה של היום, אשר הייתה אז מושבה גרמנית בשם טנגניקה.

חלקו הגדול של האגם נמצא בתחומה של מדינת מלאווי, בעוד שכרבע משטחו נמצא בתחום מוזמביק וכולל את המים הסובבים את האיים ליקומה וצ'יזומולו הנמצאים בשליטת מלאווי. שני איים אלה הם האיים המיושבים היחידים באגם. על שני האיים מספר גדול של עצי באובב והם מיושבים באלפי תושבים.

שמו של האגם נמצא במחלוקת בין המדינות השוכנות לחופיו. בעוד שמלאווי טוענת כי שמו הנכון הוא "אגם מלאווי", במפות בינלאומיות שונות ואף מדינות אחרות (הבולטת בהן טנזניה) טוענות כי שמו הנכון הוא "אגם ניאסה". מקור המחלוקת הוא במחלוקות גאוגרפיות ופוליטיות באזור זה שתחילתן עוד בטרם הכרזת עצמאותה של מלאווי בשנת 1964, אז נודעה בשם ניאסלנד.

מיקומו של הגבול בין המדינות מלאווי לטנזניה במימי האגם הוא נושא למחלוקת בינלאומית. טנזניה טוענת כי הגבול בין המדינות צריך לעבור על קווי הגבול שבין המושבה הגרמנית למושבה הבריטית קודם לשנת 1914, בעוד שמלאווי טוענת כי מלוא שטח האגם, עד לחופי טנזניה, להוציא את שטח המים הטריטוריאליים של מוזמביק, שייכים לה. מקורו של הסכסוך בעת שהבריטים תפסו את שטחה של טנגניקה מידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה וקבעו כי מלוא שטח האגם היא תחת שיפוטה של ניאסלנד ואילו טנגניקה לא תשלוט בכל חלק של המים. סכסוך זה הוביל בעבר לעימותים של ממש, אולם מזה שנים מלאווי אינה אוכפת את טענתה לשליטה במי החופים של טנזניה. לאחרונה התלקח הסכסוך בשנות ה-90 כאשר דייגים טנזניים הואשמו בדיג במים הטריטוריאליים של מלאווי.

אגם מלאווי היה מקור מזון עיקרי לתושבים שעל חופיו, בזכות המדגה העשיר שבו. עיקרו של המדגה בדגי הצ'מבו, אחד מארבעה מינים ממשפחת האמנוניים (Cichlidae) וכן בדג הגדול ביותר באגם - שפמנון הקמפנגו. דגים מהווים ענף יצוא ראשי במלאווי, אולם אוכלוסיות הדגים באגם נמצאות בסכנת הכחדה בגלל דיג-יתר וזיהום.

באגם אף אוכלוסיית חלזונות גדולה, חלקם נגועים במחלת הבילהרציה. במשך שנים ארוכות הכחישה ממשלת מלאווי כי חלזונות האגם נגועים בבילהרציה מחשש שמא הדבר יפגע בתנועת התיירות, אולם מאז הוחלף שלטונו של הדיקטטור הייסטינגס באנדה (1961-1994), קיימת הכרה בקיום בילהרציה לאורך חופי האגם. עקב דיג-יתר של אמנוניים הניזונים מן החלזונות, התרבתה אוכלוסיית החלזונות לרמה המהווה סכנה למתרחצים בחופיו הדרום מזרחיים של האגם.

הפארק הלאומי של אגם מלאווי נמצא בשטחה של מדינת מלאווי בקצהו הדרומי של האגם ושטחו 94 קמ"ר מהם 7 ק"מ באגם עצמו. הפארק הוכרז ב-24 בנובמבר 1980, והוא ידוע בדגה העשירה ההופכת אותו לדוגמה לאבולוציה המותאמת לסביבתה. מנימוק זה הפך הפארק לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1984.

הפארק הלאומי של אגם מלאווי כולל את חצי האי כף מקליר (Cape Maclear) שאורכה כ-30 ק"מ ואת שטחי היבשה הסמוכים לה, 12 איים ואת שטח הימה שבקרבתם של אזורים אלה עד לטווח של 100 מטר מהחוף. בפארק בתי גידול הכוללים חופים מסולעים וחוליים, ביצות ולגונות וכן גבעות מיוערות. בתי גידול אלה משתרעים בין חופי האגם בגובה של כ-500 מטר ועד לגובה של 1,140 מטר בנקודה הגבוהה ביותר בכף מקליר.

האקלים בפארק הוא סובטרופי שבו 7–8 חודשים יבשים והיתר גשומים. כמות המשקעים הממוצעת מגיעה ל-500 מ"מ בשנה, אך היא נתונה לתנודות קיצוניות, והטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 27°C. מימי האגם צלולים באופן יוצא דופן, והאגם הוא העשיר בעולם במספר מיני דגים שחיים בו. אלה מוערכים בכ-500 עד 1,000 מינים שונים של דגים ולכמחצית מהם נוכחות במימי הפארק הלאומי. ההערכה היא שכ-90% ממיני הדגים הם אנדמיים לפארק, ומאפיין זה נכון בעיקר למשפחת האמנוניים (Cichlidae) שמונה כ-350 מינים שונים באגם, 30% מכלל המינים המוכרים במשפחה זו, ורק 5 מהם מצויים גם במקומות אחרים. מבין אלה ידוע במיוחד הוא דג המבונה.

הפאונה באגם כוללת 28 מיני יונקים, ובהם ההיפופוטם, צביונים, הבבון, הקוף הירוק, חזיר היבלות המצוי, פילים ועוד. בעבר חיו בפארק מיני יונקים נוספים כמו הקודו המסורטט, הנמר והאימפלה. הפארק עשיר גם בציפורים והאיים שבתחומו הם אזורי קינון חשובים.

נוכחות אנושית התקיימה בפארק בתקופת הברזל במאה ה-4 וכף מקליר היה אתר חשוב בסחר בשנהב ובעבדים.

מדיה וקבצים בנושא אגם מלאווי בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא דגי אגם מלאווי בוויקישיתוף

• אגם מלאווי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אגם ניאסה, דף שער בספרייה הלאומית