אנדרה פרדש

החל משנת 1000 לפנה"ס חיו בדרום הודו בני האנדרה, מתוכם התפתחה שושלת שאטאבאהאנה ששלטה באזור עד המאה הראשונה לספירה.

במאה השלישית לפנה"ס, בעקבות כיבושי האימפריה המאורית ואשוקה הבודהיסט, אימצו בני המקום את הדת הבודהיסטית. בין המאה השביעית למאה העשירית לספירה ביססו הצ'אלוקים את סגנון הבנייה הדראווידיאני שלהם, בעיקר לאורך החוף. במאה ה-11 לספירה התמזגו שושלות צ'אלוקיה וצ'ולה והודחו על ידי הקאקאטים. הקאקאטים הם שהפיצו באדריכלות המקדשים הדתיים בדרום הודו את מבנה המקדש עם העמודים.

לאחר שלטונם של הקאקאטים שלטה באזור אימפריית ויג'איאנגר שקמה במאה ה-14 והייתה אחת האימפריות הגדולות בהודו כולה. ברית בין סולטניות הדאקן הביסה את האימפריה ב-1956, ואזורי אנדרה עברו לשלטון מוסלמי. במאה ה-16 נוסדה בהיידראבד שושלת קוטאבּ שאהי. שושלת זו החזיקה ברמת הדקאן עד לכיבושים של אורנגזב המוגולי.

מכיוון שהמוגולים מוצאם מאוזבקיסטן, מצביאים רבים בצבאם היו ממוצא אוזבקי. המצביא שכבש את רמת הדקאן עבור אאורנגזב קיבל לאחריותו שטח זה, והפך ל"ניזאם" (שליט) של היידראבד כשבפועל ייסד שושלת אוזבקית תורשתית ששמרה על עצמאות יחסית. במהלך המאה ה-17 מסרו שליטי היידראבד את אזורי החוף של אנדרה לידי חברת הודו המזרחית הבריטית, שהכלילו אותם בנשיאות מדראס. שליטי היידארבאד המשיכו לשלוט בטלנגאנה, חבל דובר טלוגו פנימי יותר.

לאחר עצמאות הודו ב-1947, הפכה נשיאות מדראס למדינת מדארס. באוקטובר 1953, לאחר מהומות של דוברי טלוגו, נפרד החלק דובר הטלוגו של מדארס והפך למדינת אנדרה, ובשנת 1956, תחת חוק ארגון מחדש של המדינות, אוחדו האזורים דוברי טלוגו של מדינת היידראבד עם מדינת אנדרה למדינת אנדרה פרדש.

ב-1959 נערך שינוי בגבולות אנדרה פרדש ומדראס, בו יושבו מחלוקות גבול בין שני המדינות. 319 כפרים ואזור חורש הועבר מאנדרה פרדש למדראס, ו-148 כםרים הועברו לאנדרה פרדש.^[1][2]

ב-10 בדצמבר 2009, לאחר מאבק של כ-50 שנה להשגת העצמאות, החליט הפרלמנט ההודי כי טלנגאנה תחל תהליך שבסופו תהפוך למדינה נפרדת בהודו. עקב ההתנגדות המידית והחריפה לכך בשני חבלי אנדרה פרדש האחרים, "אנדרה החופית" (Coastal Andhra) ו"ראיאלאסימה" (Rayalaseema), ולאחר מהומות נרחבות בת שבועיים בחבלים אלה, הוחלט ב-23 לחודש להשהות ביצוע החלטה זו.

הפיצול בוצע לבסוף ב-2 ביוני 2014.^[3]

המדינה גובלת בארבעה מדינות הודיות: אודישה בצפון, טלנגאנה בצפון־מערב, קרנאטקה במערב וטמיל נאדו בדרום. בנוסף, קיימת מובלעת של ינאם בצפון רצועת החוף של המדינה, המשתייכת לטריטוריית האיחוד פודוצ'רי.

המדינה שוכנת בחלקה ברמת דקאן ומרביתה ברצועת החוף המזרחית של הודו. זורמים בה הנהרות קרישנה וגודבארי, הנשפכים למפרץ בנגל.

תקופת הקיץ נמשכת בין החודשים מרץ ליוני. תקופת המונסונים נמשכת מיולי ועד אוקטובר, בעיקר באזור החוף, כשבאוקטובר ונובמבר מגיעות סופות הציקלון. מנובמבר עד פברואר נמשך החורף, שהוא העונה הנוחה ביותר במדינה.

נכון ל-2011, כ-30% מהאוכלוסייה שמעל גיל שבע הם אנאלפביתים אולם יש בה תעשיית היי-טק מפותחת. עיר הבירה גדולה משאר ערי המדינה, אך העיר ויג'יאוואדה היא המרכז המסחרי של אנדרה פרדש.

נכון למפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2011, מתגוררים במדינה כ-49,386,799 תושבים, והצפיפות היא 308 נפש לקמ"ר. 70.4% מהאוכלוסייה היא כפרית, לעומת 29.6% עירוניים. שיעור האוריינות במדינה עומד על 67.41%. אנדרה פרדש היא המדינה העשירית בהודו במדד הפיתוח האנושי שלה, עם ציון של 0.416. כ-88% מאוכלוסיית האנדרה פרדש דוברי טלוגו.

במדינה ישנם מספר ערים עם אוכלוסיית מעל מיליון תושבים:

• היידראבד - כשבעה מיליון.
• וישקהפטנאם - 1.7 מיליון.
• ויג'יאוואדה - 1.5 מיליון.

דת

נכון לשנת 2011

• הינדואיזם- 90.87%
• אסלאם- 7.32%
• נצרות- 1.38%
• אחר- 0.43%

המדינה שולחת 25 נציגים הנבחרים על ידי הציבור ללוק סבהה (הבית התחתון של הפרלמנט ההודי ו-11 נציגים הנבחרים על ידי הפרלמנט המקומי לרג'יה סבהה (הבית העליון של הפרלמנט ההודי). הפרלמנט של אנדרה פרדש הוא פרלמנט דו-ביתי, כאשר באספה המחוקקת של אנדרה פרדש מכהנים 175 נציגים, ובמועצה המחוקקת של אנדרה פרדש מכהנים 58 חברים.

מחוזות

המדינה מחולקת ל-13 מחוזות.

ערך מורחב – בני אפרים

• ספרות טלוגו

מדיה וקבצים בנושא אנדרה פרדש בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אנדרה פרדש (באנגלית)
• אנדרה פרדש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)