יורוליג

עידן פיב"א (1958-2001)

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.^[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.^[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965/1966 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטרלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטרלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966/1967. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לסגניות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974/1975 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטרלי. בעונת 1976/1977 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטרלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי פיינל פור ביורוליג בעונת 1987/1988) עד להרחבת המפעל בעונת תבנית:בספרט ומיתוגו בשם הליגה האירופית.

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות, ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת פיב"א יורוליג בשנת 1996.

פיב"א יורוליג, ממשיכתה של הליגה האירופית, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד.

עידן היורוליג (2001-הווה)

בשנת 2000 קמה חברת יורוליג בסקטבול, והתברר שפיב"א מעולם לא רשמה זכויות על השם "יורוליג", למרות שהיא השתמשה בשם זה לתחרות שלה משנת 1996. יורוליג בסקטבול פשוט הפקיע את השם, ומכיוון שלפיב"א לא הייתה סיבה חוקית לתבוע, היא נאלצה למצוא שם אחר עבור התחרות שלה. כך, עונת 2000/2001 הבאה החלה עם שתי תחרויות כדורסל מקצועיות מובילות באירופה: פיב"א סופרוליג (שנקראה לפני כן פיב"א יורוליג) והיורוליג.

הקרע בין מועדוני הכדורסל האירופיים לא הראה כל סימני הרפיה. המועדונים הבכירים באירופה נחלקו בין שני המפעלים: פנאתינייקוס, מכבי תל אביב, צסק"א מוסקבה ואפס פילזן נשארו עם פיב"א, ואילו אולימפיאקוס, קינדר בולוניה, ריאל מדריד, ברצלונה, טאו קרמיקה ובנטון טרוויזו הצטרפו ליורוליג.

במאי 2001, הוכתרו שתי אלופות אירופה, מכבי מהסופרוליג, וקינדר בולוניה מהיורוליג. ראשי שני הארגונים הבינו את הצורך להגיע לתחרות אחידה. למרות שהייתה רק בת שנה, יורוליג בסקטבול ניהלה משא ומתן מעמדת כוח והכתיבה את ההליכים. לפיב"א למעשה לא הייתה ברירה אלא להסכים לתנאים של יורוליג בסקטבול. כתוצאה מכך, האחריות על תחרויות לקבוצות באירופה עברה במלואה ליורוליג בסקטבול, קבוצות שהתחרו בסופרוליג במהלך עונת 2000/2001 הצטרפו גם הן ליורוליג.

בעיקרון, הרשות בכדורסל המקצועי האירופי חולקה לקבוצות ומדינות. פיב"א נשארה אחראית על תחרויות הנבחרות הלאומיות (כמו היורובאסקט, מונדובאסקט וטורניר הכדורסל האולימפי), בעוד יורוליג בסקטבול השתלטה על התחרויות המקצועיות לקבוצות באירופה. מנקודה זו ואילך, גביע קוראץ' וגביע ספורטה של פיב"א נמשכו רק עוד עונה אחת ואחר כך נסגרו, כשיורוליג בסקטבול השיקה את גביע יול"ב, הידוע כיום בשם יורוקאפ.

החל מעונת 2016/2017, היורוליג משוחק בשלב הראשון בשיטת ליגה. החל מעונת 2019/2020 משתתפות 18 קבוצות, וכל קבוצה משחקת נגד השנייה פעמיים, פעם בבית ופעם בחוץ, ובסך הכל יש בליגה הסדירה 34 מחזורים. 8 הקבוצות שסיימו בשמונת המקומות הראשונים בסוף העונה הסדירה מעפילות לפלייאוף, אשר משוחק בארבע סדרות של חמישה משחקים. הקבוצה הממוקמת גבוה יותר בטבלה של הליגה הסדירה, זוכה ביתרון ביתיות בפלייאוף, ושלושה מתוך חמשת המשחקים משוחקים בביתה. הקבוצה המנצחת בכל אחת מארבע סדרות הפלייאוף עולה לפיינל פור היורוליג, המתקיים בעיר שנקבעה מראש לארח אותו. הפיינל פור כולל שני משחקים בחצי הגמר, משחק על המקום השלישי, ואת משחק גמר היורוליג.

במפעל משתתפות 18 קבוצות, העפלה למפעל מבוססת על פי שקלול של הישגים ספורטיביים בשנים החולפות, פוטנציאל כלכלי, גודל האצטדיון, חוזים הנחתמים עם חברת יורוליג בסקטבול, ועניין טלוויזיוני בזכויות השידור של הקבוצה.

התנאי להשתתפות קבוצה במפעל הוא שימוש ב"רישיון" מיוחד, אחד מהשלושה: רישיון A, רישיון B, ו-רישיון C.

• רישיון לטווח ארוך ניתן ל-13 קבוצות, והוא מעניק העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה. לקבוצות יש חוזה ארוך טווח עם חברת יורוליג בסקטבול, והן גם חברות בוועד המנהל של בעלי המניות. הקבוצות המחזיקות ברישיון זה הן:

• רישיון B מעניק עוד שלושה כרטיסים חופשיים - אחד לשנתיים, ושניים לשנה אחת.
• רישיון C ניתן לאלופת היורוקאפ ולסגניתה, והוא מקנה להן העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה לשנה אחת. אם האלופה העפילה ליורוליג בזכות רישיון אחר, הוא מוענק לקבוצה בעלת הדירוג הגבוה ביותר שלא העפילה ליורוליג, או שמוחלף בכרטיס חופשי

קריטריונים לאולמות

נכון לעונת 2012/2013, מועדוני היורוליג שהיו להם אז רישיון A חויבו לארח את משחקי היורוליג באולם בעל קיבולת של לפחות 10,000 צופים. אותו המינימום של קיבולת של לפחות 10,000 צופים, היום חל על כל מועדוני היורוליג עם רישיון לטווח ארוך.

בעבר, בשנת 2008, יורוליג בסקטבול החליטה במקור להגדיל את המינימום הדרוש של קיבולת האולם ל-10,000 מקומות ישיבה, בתוך פרק זמן של ארבע שנים, על מנת לאלץ את מועדוני היורוליג לעבור לאולמות גדולים יותר או לבנות אחד חדש. זה נעשה בתקווה להגדיל את ההכנסות באמצעות מכירת כרטיסים נוספים. לעומת זאת, היום מועדונים שאינם בעלי רישיון ארוך טווח, חייבים לשחק באולם המכיל לפחות 5,000 מושבים.

עד עונת 2015/2016 הונהגה שיטה זו:

• בשלב הבתים הראשון של היורוליג השתתפו 24 קבוצות. באמצעות הגרלה מתחלקות הקבוצות לארבעה בתים של 6 קבוצות. כל קבוצה שיחקה מול כל אחת מיריבותיה לבית שני משחקים - אחד בבית ואחד בחוץ (10 משחקים בסך הכל לכל קבוצה). בסיום עשרת המחזורים, 4 הקבוצות שדורגו בראשות הבית העפילו לשלב ה"טופ 16".
• 16 הקבוצות שהעפילו לשלב זה התחלקו לשני בתים בני 8 קבוצות. כל קבוצה משחקת שני משחקים מול כל אחת מיריבותיה לבית - אחד בבית ואחד בחוץ. (14 משחקים לקבוצה בסך הכל). ארבע הקבוצות שדורגו בראש הבית העפילו לשלב ההצלבה ("הפלייאוף").
• שמונה הקבוצות שהעפילו לשלב זה מתחלקות לארבע סדרות - כל קבוצה הוצלבה לסדרת משחקים מול קבוצה שהעפילה מהבית האחר של ה"טופ 16". הקבוצה שסיימה ראשונה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה שנייה בבית המקביל, והקבוצה שסיימה שנייה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה ראשונה בבית המקביל. הסדרות היו בשיטת "הטוב מחמישה משחקים" כאשר הקבוצה שמנצחת שלושה משחקים עלתה לשלב ה"פיינל פור". הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים בבית שלהן בטופ 16 נהנו מיתרון ביתיות בשלב ההצלבה על הקבוצה שהוצלבה מולן (שסיימה במקום השני בבית ה"טופ 16" המקביל), זה התבטא בכך שהן אירחו בביתן שניים או שלושה משחקים מתוך חמישה (אם הסדרה הגיע למשחק מכריע).
• ארבע הקבוצות שניצחו בסדרה שלהן העפילו לפיינל פור שנערך באולם נייטרלי שנקבע בטרם פתיחת העונה. ארבע הקבוצות התחלקו לשני חצאי גמר של משחק אחד בלבד, והמנצחות בחצאי הגמר העפילו לגמר שהתקיים יומיים לאחר מכן.

החל מעונת 2016/2017 סוכם כי 11 קבוצות היורוליג בעלות רישיון A תשתתפנה במפעל במבנה ליגה שיאפשר שכל הקבוצות ישחקו אחת מול השנייה בעונת משחקים. על פי הפורמט, רק 16 קבוצות ישתתפו ביורוליג, 11 מתוכן יהיו מקומות מובטחים לקבוצות גדולות, כשגם אלופת היורוקאפ תשתתף, ארבע קבוצות נוספות מליגות מקומיות על פי הישגיהן. הקבוצות יתמודדו אחת מול השנייה במפגשים של בית-חוץ (כלומר 30 מחזורים) ושמונה הקבוצות הראשונות תעפלנה לרבע הגמר שייערך בשיטת הטוב מחמישה משחקים. ארבע המנצחות יעלו לפיינל פור.החל מעונת 2019/2020 הורחבה הליגה ל-18 קבוצות.

בעונת 23/24 השתנתה שיטת העלייה לפליי-אוף כאשר מקומות 1-6 עולים ישירות לפליי-אוף ואילו מקומות 7-10 מתחרות על 2 מקומות נוספים בפליי-אוף. משחקים אלה נקראים פליי-אין.

מכבי תל אביב

מכבי תל אביב מתמודדת קבועה במפעל על-פי הסכם בין הקבוצה ליורוליג, והיא בעלת רישיון A.

הקבוצה זכתה שש פעמים במפעל בשנים 1977, 1981 (גביע אירופה לאלופות), 2001 (סופרוליג), 2004, 2005 ו-2014 (יורוליג) והגיעה תשע פעמים נוספות לגמר, בשנים 1980, 1982, 1987, 1988, 1989 (גביע אירופה לאלופות), 2000 (פיב"א יורוליג), 2006, 2008 ו-2011 (יורוליג); מספר שיא של הפסדים במשחק הגמר.

הפועל תל אביב

הפועל תל אביב שיחקה פעמיים במפעל, בעונת 1960/1961 ואף הגיעה עד רבע הגמר שם הודחה על ידי א.ס.ק. ריגה שזכתה במפעל באותה עונה ובעונת 1961/1962 שם הגיעה עד שמינית הגמר. הפועל תל אביב שיחקה גם עוד שש פעמים במוקדמות המפעל בעונות 1965/1966, 1966/1967, 1969/1970, 1992/1993, 1993/1994 ו-1994/1995.

שאר הקבוצות

הפועל ירושלים שיחקה בעונת 1997/1998 במפעל לראשונה בתולדותיה אף על פי שלא הייתה אלופה והודחה בסיבוב הראשון. הפועל ירושלים גם שיחקה במוקדמות היורוליג בעונת 2001/2002 ובעונת 2014/2015.

בעונת 2000/01 התקיימו שתי ליגות, מכבי עירוני רעננה שיחקה בסופרוליג אף על פי שלא הייתה אלופה, ובדומה לכך שיחקה הפועל ירושלים ביורוליג על אף שלא הייתה אלופה. שתי הקבוצות הודחו בתום השלב הראשון.

כמו כן, השתתפו במוקדמות מכבי ראשון לציון (בעונת 1991/1992), הפועל גליל עליון (בעונת 1993/1994) והפועל גלבוע גליל (בעונת 2010/2011).אלופות הליגה הישראלית אינן מקבלות מקום אוטומטי במפעל מאז החל עידן היורוליג, והן תלויות בדירוג שניתן לליגה על ידי יול"ב. הפועל ירושלים בחרה שלא להשתתף ביורוליג מטעמים כלכליים^[2] אחרי שזכתה בגביע יול"ב בשנת 2004, ואילו הפועל חולון שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2008 רצתה לשחק ביורוליג^[3] אך הדבר לא התאפשר לה עקב חוקי המפעל והנציגה הבודדת שנקבעה לישראל במפעל שאותו תופסת מכבי תל אביב, מכבי חיפה שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2013 לא הוזמנה למשחקי המוקדמות בשל דירוגה הנמוך של הליגה הישראלית בעונת 2013/14.

ערך מורחב – פיינל פור היורוליג

עונה	העיר המארחת		גמר				מקומות שלישי ורביעי
			אלופה	תוצאה	סגנית		מקום שלישי	תוצאה	מקום רביעי
1958	משחק בית וחוץ		ברית המועצות (1955–1980) א.ס.ק. ריגה	170–152 (86–81 / 71–84)	בולגריה (1946–1967) אקדמיק סופיה		הונגריה בודפשט הונבד & ספרד (1945–1977) ריאל מדריד
1958/1959	משחק בית וחוץ		ברית המועצות (1955–1980) א.ס.ק. ריגה	148–125 (79–58 / 67–69)	בולגריה (1946–1967) אקדמיק סופיה		פולין לך פוזנן & יוגוסלביה אוקק בלגרד
1959/1960	משחק בית וחוץ		ברית המועצות (1955–1980) א.ס.ק. ריגה	130–113 (51–61 / 69–62)	ברית המועצות (1955–1980) דינמו טביליסי		פולין פולוניה ורשה & צ'כוסלובקיה סלובן אורביס
1960/1961	משחק בית וחוץ		ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה	148–128 (87–62 / 66–61)	ברית המועצות (1955–1980) א.ס.ק. ריגה		ספרד (1945–1977) ריאל מדריד & רומניה (1952–1965) סטיאווה בוקרשט
1961/1962	שווייץ פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה		ברית המועצות (1955–1980) דינמו טביליסי	90–83	ספרד (1945–1977) ריאל מדריד		יוגוסלביה אולימפיה ליובליאנה & ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה
1962/1963	משחק בית וחוץ (נערך משחק שלישי עקב שוויון בנקודות)		ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה	259–240 (86–69 / 91–74 / 99–80)	ספרד (1945–1977) ריאל מדריד		ברית המועצות (1955–1980) דינמו טביליסי & צ'כוסלובקיה ספרטק ברנו
1963/1964	משחק בית וחוץ		ספרד (1945–1977) ריאל מדריד	183–174 (110–99 / 84–64)	צ'כוסלובקיה ספרטק ברנו		יוגוסלביה אוקק בלגרד & איטליה זימנטל מילאנו
1964/1965	משחק בית וחוץ		ספרד (1945–1977) ריאל מדריד	157–150 (88–81 / 76–62)	ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה		איטליה איניס וארזה & יוגוסלביה אוקק בלגרד
1965/1966	איטליה היכל פלאדוצה, בולוניה		איטליה זימנטל מילאנו	77–72	צ'כוסלובקיה סלביה פראג		ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה	85–62	יוון 1828 א.א.ק. אתונה
1966/1967	ספרד (1945–1977) פבליון סיאודד דפורטיבה, מדריד		ספרד (1945–1977) ריאל מדריד	91–83	איטליה זימנטל מילאנו		יוגוסלביה אולימפיה ליובליאנה	88–83	צ'כוסלובקיה סלביה פראג
1967/1968	צרפת היכל הספורט גרלנד, ליון		ספרד (1945–1977) ריאל מדריד	98–95	צ'כוסלובקיה ספרטק ברנו		איטליה זימנטל מילאנו & יוגוסלביה זאדאר
1968/1969	ספרד (1945–1977) פאלאו דלס אספורטס דל ברצלונה, ברצלונה		ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה	103–99 (שתי הארכות)	ספרד (1945–1977) ריאל מדריד		צ'כוסלובקיה ספרטק ברנו & בלגיה סטנדרד לייז'
1969/1970	יוגוסלביה היכל סמראנש, סרייבו		איטליה איניס וארזה	79–74	ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה		ספרד (1945–1977) ריאל מדריד & צ'כוסלובקיה סלביה פראג
1970/1971	בלגיה ספורטהול ארנה, אנטוורפן		ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה	67–53	איטליה איניס וארזה		ספרד (1945–1977) ריאל מדריד & צ'כוסלובקיה סלביה פראג
1971/1972	ישראל היכל הספורט יד אליהו, תל אביב		איטליה איניס וארזה	70–69	יוגוסלביה יוגופלסטיקה ספליט		ספרד (1945–1977) ריאל מדריד & יוון פנאתינאיקוס
1972/1973	בלגיה קאנטרי הול סארט טילמן, לייז'		איטליה איניס וארזה	71–66	ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה		יוגוסלביה הכוכב האדום & איטליה זימנטל מילאנו
1973/1974	צרפת היכל הספורט בוליו, נאנט		ספרד (1945–1977) ריאל מדריד	84–82	איטליה איניס וארזה		צרפת בארק & יוגוסלביה רדניצ'קי בלגרד
1974/1975	בלגיה ספורטהול ארנה, אנטוורפן		איטליה איניס וארזה	79–66	ספרד (1945–1977) ריאל מדריד		צרפת בארק & יוגוסלביה זאדאר
1975/1976	שווייץ פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה		איטליה מובילג'ירג'י וארזה	81–74	ספרד (1945–1977) ריאל מדריד		צרפת אסוול ליון-וילרבאן & איטליה פורסט קאנטו
1976/1977	יוגוסלביה היכל פיוניר, בלגרד		ישראל מכבי תל אביב	78–77	איטליה מובילג'ירג'י וארזה		ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ספרד (1977) ריאל מדריד
1977/1978	גרמניה המערבית ההיכל האולימפי מינכן, מינכן		ספרד (1977) ריאל מדריד	75–67	איטליה מובילג'ירג'י וארזה		צרפת אסוול ליון-וילרבאן	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ישראל מכבי תל אביב
1978/1979	צרפת היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל		יוגוסלביה בוסנה סרייבו	75–67	איטליה אמרסון וארזה		ישראל מכבי תל אביב	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ספרד (1977) ריאל מדריד
1979/1980	גרמניה המערבית דוטשלנדהלה, ברלין המערבית		ספרד (1977) ריאל מדריד	89–85	ישראל מכבי תל אביב		יוגוסלביה בוסנה סרייבו	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	איטליה סינודינה בולוניה
1980/1981	צרפת רנוס ספורט, שטרסבורג		ישראל מכבי תל אביב	80–79	איטליה סינודינה בולוניה		הולנד דן בוס	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	יוגוסלביה בוסנה סרייבו
1981/1982	גרמניה המערבית ספורטהייל, קלן		איטליה סקוויב קאנטו	86–80	ישראל מכבי תל אביב		יוגוסלביה פרטיזן בלגרד	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ספרד ברצלונה
1982/1983	צרפת היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל		איטליה פורד קאנטו	69–68	איטליה בילי מילאנו		ספרד ריאל מדריד	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ברית המועצות צסק"א מוסקבה
1983/1984	שווייץ פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה		איטליה בנקו די רומא	79–73	ספרד ברצלונה		איטליה ג'וליקומבני קאנטו	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	יוגוסלביה בוסנה סרייבו
1984/1985	יוון היכל השלום והאחווה, פיראוס		יוגוסלביה ציבונה זאגרב	87–78	ספרד ריאל מדריד		ישראל מכבי תל אביב	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ברית המועצות צסק"א מוסקבה
1985/1986	הונגריה בודפשט ספורטצ'רנוק, בודפשט		יוגוסלביה ציבונה זאגרב	94–82	ברית המועצות ז'לגיריס קובנה		איטליה סימאק מילאנו	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ספרד ריאל מדריד
1986/1987	שווייץ CIG דה מאליי, לוזאן		איטליה טרסר מילאנו	71–69	ישראל מכבי תל אביב		צרפת פו אורטז	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	יוגוסלביה זאדאר
1987/1988	בלגיה פלנדריה אקפו, גנט		איטליה טרסר מילאנו	90–84	ישראל מכבי תל אביב		יוגוסלביה פרטיזן בלגרד	105–93	יוון אריס סלוניקי
1988/1989	גרמניה המערבית ההיכל האולימפי מינכן, מינכן		יוגוסלביה יוגופלסטיקה ספליט	75–69	ישראל מכבי תל אביב		יוון אריס סלוניקי	88–71	ספרד ברצלונה
1989/1990	ספרד פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה		יוגוסלביה יוגופלסטיקה ספליט	72–67	ספרד ברצלונה		צרפת לימוז'	103–91	יוון אריס סלוניקי
1990/1991	צרפת היכל הספורט פריז-ברסי, פריז		יוגוסלביה פופ 84 ספליט	70–65	ספרד ברצלונה		ישראל מכבי תל אביב	83–81	איטליה סקאבוליני פזארו
1991/1992	טורקיה אבדי איפקצ'י ארנה, איסטנבול		סרביה ומונטנגרו פרטיזן בלגרד	71–70	ספרד מונטיגאלה חובנטוד		איטליה פיליפס מילאנו	99–81	ספרד אסטודיאנטס מדריד
1992/1993	יוון היכל השלום והאחווה, פיראוס		צרפת לימוז'	59–55	איטליה בנטון טרוויזו		יוון פאוק סלוניקי	76–70	ספרד ריאל מדריד
1993/1994	ישראל היכל הספורט יד אליהו, תל אביב		ספרד 7UP חובנטוד	59–57	יוון אולימפיאקוס		יוון פנאתינאיקוס	100–83	ספרד ברצלונה
1994/1995	ספרד פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה		ספרד ריאל מדריד	73–61	יוון אולימפיאקוס		יוון פנאתינאיקוס	91–77	צרפת לימוז'
1995/1996	צרפת היכל הספורט פריז-ברסי, פריז		יוון פנאתינאיקוס	67–66	ספרד ברצלונה		רוסיה צסק"א מוסקבה	74–73	ספרד ריאל מדריד
1996/1997	איטליה פאלאזו דלו ספורט, רומא		יוון אולימפיאקוס	73–58	ספרד ברצלונה		סלובניה אולימפיה ליובליאנה	86–79	צרפת אסוול ליון-וילרבאן
1997/1998	ספרד פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה		איטליה קינדר בולוניה	58–44	יוון א.א.ק. אתונה		איטליה בנטון טרוויזו	96–89	סרביה ומונטנגרו פרטיזן בלגרד
1998/1999	גרמניה ההיכל האולימפי מינכן, מינכן		ליטא ז'לגיריס קובנה	82–74	איטליה קינדר בולוניה		יוון אולימפיאקוס	74–63	איטליה טימסטיים בולוניה
1999/2000	יוון פאוק ספורטס ארנה, סלוניקי		יוון פנאתינאיקוס	73–67	ישראל מכבי תל אביב		טורקיה אפס פילזן	75–69	ספרד ברצלונה
2000/2001 סופרוליג (פיב"א)	צרפת היכל הספורט פריז-ברסי, פריז		ישראל מכבי תל אביב	81–67	יוון פנאתינאיקוס		טורקיה אפס פילזן	91–85	רוסיה צסק"א מוסקבה
2000/2001 יורוליג (יורוליג בסקטבול)	סדרה של הטוב מחמישה משחקים		איטליה קינדר בולוניה	3–2 (בסדרה)	ספרד טאו קרמיקה		יוון א.א.ק. אתונה & איטליה פאט וונינגטון בולוניה
2001/2002	איטליה פלאלמגוטי ארנה, בולוניה		יוון פנאתינאיקוס	89–83	איטליה קינדר בולוניה		איטליה בנטון טרוויזו & ישראל מכבי תל אביב
2002/2003	ספרד פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה		ספרד ברצלונה	76–65	איטליה בנטון טרוויזו		איטליה מונטפסקי סיינה	79–78	רוסיה צסק"א מוסקבה
2003/2004	ישראל היכל נוקיה, תל אביב		ישראל מכבי תל אביב	118–74	איטליה סקיפר בולוניה		רוסיה צסק"א מוסקבה	97–94	איטליה מונטפסקי סיינה
2004/2005	רוסיה אולימפיסקי, מוסקבה		ישראל מכבי תל אביב	90–78	ספרד טאו קרמיקה		יוון פנאתינאיקוס	94–91	רוסיה צסק"א מוסקבה
2005/2006	צ'כיה סאזקה ארנה, פראג		רוסיה צסק"א מוסקבה	73–69	ישראל מכבי תל אביב		ספרד טאו קרמיקה	87–82	ספרד ברצלונה
2006/2007	יוון ההיכל האולימפי אתונה, אתונה		יוון פנאתינאיקוס	93–91	רוסיה צסק"א מוסקבה		ספרד אוניקאחה מאלגה	76–74	ספרד טאו קרמיקה
2007/2008	ספרד פלאסיו דה דפורטס, מדריד		רוסיה צסק"א מוסקבה	91–77	ישראל מכבי תל אביב		איטליה מונטפסקי סיינה	97–93	ספרד טאו קרמיקה
2008/2009	גרמניה O2 וורלד, ברלין		יוון פנאתינאיקוס	73–71	רוסיה צסק"א מוסקבה		ספרד ברצלונה	95–79	יוון אולימפיאקוס
2009/2010	צרפת היכל הספורט פריז-ברסי, פריז		ספרד ברצלונה	86–68	יוון אולימפיאקוס		רוסיה צסק"א מוסקבה	90–88 (הארכה)	סרביה פרטיזן בלגרד
2010/2011	ספרד פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה		יוון פנאתינאיקוס	78–70	ישראל מכבי תל אביב		איטליה מונטפסקי סיינה	80–62	ספרד ריאל מדריד
2011/2012	טורקיה היכל סינאן ארדם, איסטנבול		יוון אולימפיאקוס	62–61	רוסיה צסק"א מוסקבה		ספרד ברצלונה	74–69	יוון פנאתינאיקוס
2012/2013	בריטניה O2 ארנה, לונדון		יוון אולימפיאקוס	100–88	ספרד ריאל מדריד		רוסיה צסק"א מוסקבה	74–73	ספרד ברצלונה
2013/2014	איטליה מדיולאנום פורום, מילאנו		ישראל מכבי תל אביב	98–86 (הארכה)	ספרד ריאל מדריד		ספרד ברצלונה	93–78	רוסיה צסק"א מוסקבה
2014/2015	ספרד פלאסיו דה דפורטס, מדריד		ספרד ריאל מדריד	78–59	יוון אולימפיאקוס		רוסיה צסק"א מוסקבה	86–80	טורקיה פנרבחצ'ה אולקר
2015/2016	גרמניה מרצדס-בנץ ארנה, ברלין		רוסיה צסק"א מוסקבה	101–96 (הארכה)	טורקיה פנרבחצ'ה		רוסיה לוקומוטיב קובאן	85–75	ספרד לבורל קוצ'ה
2016/2017	טורקיה היכל סינאן ארדם, איסטנבול		טורקיה פנרבחצ'ה	80–64	יוון אולימפיאקוס		רוסיה צסק"א מוסקבה	94–70	ספרד ריאל מדריד
2017/2018	סרביה בלגרד ארנה, בלגרד		ספרד ריאל מדריד	85–80	טורקיה פנרבחצ'ה דוגוס		ליטא ז'לגיריס קובנה	79–77	רוסיה צסק"א מוסקבה
2018/2019	ספרד פרננדו בואסה ארנה, ויטוריה		רוסיה צסק"א מוסקבה	91–83	טורקיה אנאדולו אפס		ספרד ריאל מדריד	94–75	טורקיה פנרבחצ'ה בקו
2019/2020	העונה בוטלה עקב מגפת הקורונה
2020/2021	גרמניה לנקסס ארנה, קלן		טורקיה אנאדולו אפס	86–81	ספרד ברצלונה		איטליה ארמאני מילאנו	83–73	רוסיה צסק"א מוסקבה
2021ֿ/2022	סרביה בלגרד ארנה, בלגרד		טורקיה אנאדולו אפס	58–57	ספרד ריאל מדריד		ספרד ברצלונה	84–74	יוון אולימפיאקוס
2022/2023	ליטא ז'לגיריס ארנה, קובנה		ספרד ריאל מדריד	79–78	יוון אולימפיאקוס		צרפת מונקו	78–66	ספרד ברצלונה

הערה: בעונת 2000/2001 שוחקו שתי ליגות, הסופרוליג שבו זכתה מכבי תל אביב שניצחה בגמר הפיינל פור את פנאתינאיקוס, והיורוליג שבו זכתה קינדר בולוניה שניצחה בסדרת הגמר את טאו ויטוריה.

מקום	קבוצה	זכיות	סגנויות	שנות זכייה	סגנויות	הערות
1	ספרד ריאל מדריד	11	9	1964, 1965, 1967, 1968, 1974, 1978, 1980, 1995, 2015, 2018, 2023	1962, 1963, 1969, 1975, 1976, 1985, 2013, 2014, 2022
2	רוסיה צסק"א מוסקבה	8	6	1961, 1963, 1969, 1971, 2006, 2008, 2016, 2019	1965, 1970, 1973, 2007, 2009, 2012
3	ישראל מכבי תל אביב	6	9	1977, 1981, 2001, 2004, 2005, 2014	1980, 1982, 1987, 1988, 1989, 2000, 2006, 2008, 2011	בשנת 2001 זכתה בסופרוליג
4	יוון פנאתינאיקוס		1	1996, 2000, 2002, 2007, 2009, 2011	2001	בשנת 2001 העפילה לגמר הסופרוליג
5	איטליה פלקנסטרו וארזה	5	5	1970, 1972, 1973, 1975, 1976	1971, 1974, 1977, 1978, 1979
6	יוון אולימפיאקוס	3	6	1997, 2012, 2013	1994, 1995, 2010, 2015, 2017, 2023
7	איטליה אולימפיה מילאנו		2	1966, 1987, 1988	1967, 1983
8	לטביה א.ס.ק. ריגה		1	1958, 1959, 1960	1961
-	קרואטיה ק.ק ספליט			1989, 1990, 1991	1972
10	ספרד ברצלונה	2	6	2003, 2010	1984, 1990, 1991, 1996, 1997, 2021
11	איטליה וירטוס בולוניה		3	1998, 2001	1981, 1999, 2002
12	טורקיה אנאדולו אפס		1	2021, 2022	2019
13	איטליה פלקנסטרו קאנטו		0	1982, 1983
-	קרואטיה ציבונה זאגרב			1985, 1986
15	טורקיה פנרבחצ'ה	1	2	2017	2016, 2018
16	גאורגיה דינמו טביליסי		1	1962	1960
-	ספרד חובנטוד בדאלונה		1	1994	1992
-	ליטא ז'לגיריס קובנה		1	1999	1986
19	בוסניה והרצגובינה בוסנה סרייבו		0	1979
-	איטליה וירטוס רומא		0	1984
-	סרביה פרטיזן בלגרד		0	1992
-	צרפת לימוז'		0	1993
23	בולגריה אקדמיק סופיה	0	2		1958, 1959
-	צ'כוסלובקיה ספרטק ברנו				1964, 1968
-	איטליה בנטון טרוויזו				1993, 2003
-	ספרד סאסקי בסקוניה				2001, 2005
27	צ'כוסלובקיה סלביה פראג		1		1966
-	יוון א.א.ק. אתונה				1998
-	איטליה פורטיטודו בולוניה				2004

מדיה וקבצים בנושא יורוליג בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של יורוליג

• יורוליג, ברשת החברתית פייסבוק
• יורוליג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• יורוליג, ברשת החברתית אינסטגרם
• יורוליג, ברשת החברתית טיקטוק
• יורוליג, סרטונים בערוץ היוטיוב