ממשלת ישראל העשרים ושמונה

תוצאות הבחירות לכנסת החמש עשרה:

תוצאות הבחירות לראשות הממשלה:

הבחירות לכנסת ה-15 בשנת 1999 כללו גם בחירות אישיות לראשות הממשלה, בנוסף לבחירות לכנסת. בבחירות האישיות ניצח ברק ברוב קולות ונבחר להקים את הממשלה העשרים ושמונה. עם זאת, בעקבות שיטת 2 הפתקים, ניזוקו שתי המפלגות הגדולות, ישראל אחת והליכוד, אשר זכו יחד ל-45 מנדטים בלבד, בהשוואה לכ-65–80 מנדטים בכנסות הקודמות לה. מצב זה יצר תלות גבוהה יותר מבעבר של מפלגת השלטון במפלגות הקטנות, ואילץ את ברק להקים קואליציית שמאל-דתיים בעייתית, עובדה שגרמה לקשיים רבים בהתנהלות הממשלה והביאה בהמשך לנפילתה. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בשנת 2001, בוטלה שיטת הבחירה הישירה.

אירועים מרכזיים

האירועים מסודרים בסדר כרונולוגי.

• ועידת שפרדסטאון - ועידת פסגה שנערכה בעיר שפרדסטאון במערב וירג'יניה שבארצות הברית. הוועידה נפתחה ב-3 בינואר 2000. אהוד ברק עמד בראש המשלחת הישראלית, שר החוץ הסורי פארוק א-שרע בראש המשלחת הסורית, וכן השתתפו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ומזכירת המדינה האמריקנית מדליין אולברייט. השיחות הגיעו למבוי סתום וב-11 בינואר נפסקו בכוונה לחדשן במועד מאוחר יותר. הוועדה נכשלה עקב דרישת הסורים לנסיגת ישראל לגבול טרום מלחמת ששת הימים, שהיה מספק להם גישה ישירה למי הכנרת, בעוד ישראל דרשה לבסס את ההסכם על הגבול הבינלאומי ברמת הגולן, הממוקם כמה מאות מטרים ממזרח לגבול שהיה עד יוני 1967.
• נסיגת צה"ל מלבנון - ראש הממשלה ברק הבטיח במערכת הבחירות שלו כי בתוך שנה מיום היבחרו יצא צה"ל מרצועת הביטחון. אף על פי שישראל הייתה מעוניינת שהיציאה מלבנון תהיה בהסכמה עם סוריה ולבנון, השיחות עם סוריה נכשלו והיה ברור כי נסתמו הדרכים לשלום עם לבנון. ברק החליט לקחת את הסיכון ולהמשיך בתוכניתו להוצאת צה"ל, גם ללא הסדר, וזאת למרות דאגת הדרג הצבאי מהמצב שייווצר לאחר מכן. התאריך המיועד לנסיגה היה 6 ביולי 2000, אך לבסוף נסוג צה"ל ב-24 במאי 2000, שישה שבועות לפני המתוכנן, עקב התפוררות צד"ל, שרבים מאנשיו הבינו כי ישראל נסוגה והעדיפו לברוח לישראל מאשר לסכן את חייהם בלבנון.
• ועידת קמפ דייוויד - ועידה שכינס נשיא ארצות הברית דאז קלינטון במחנה הנופש הנשיאותי. הוועידה כונסה ביולי 2000. בראש המשלחת הישראלית עמד ראש הממשלה אהוד ברק, בראש המשלחת הפלסטינית עמד יאסר ערפאת יו"ר הרשות הפלסטינית, ואילו נשיא ארצות הברית קלינטון ייצג את ארצות הברית. ראש הממשלה ברק הציע לוותר על למעלה מ-90% מהגדה המערבית, למסור את שכונות מזרח ירושלים לריבונות פלסטינית, להקים משטר מיוחד בעיר העתיקה, ואף להגיע לפתרון בינלאומי בשאלת זכות השיבה, שבמסגרתו יורשו חלק מהפליטים להיכנס לישראל. הפלסטינים דחו את כל ההצעות של ישראל, ובסוף הוועידה האשים ברק את ערפאת בטרפוד המגעים המדיניים, בסירוב לכל הצעה ובכך שלא הציע הצעות נגדיות להצעותיו שלו ושל קלינטון. גרסת ברק גובתה על ידי קלינטון והנסיך הסעודי בנדר.
• האינתיפאדה השנייה - מהומות וגל טרור שהפלסטינים עוררו לאחר ועידת קמפ-דייוויד. העילה הפלסטינית הרשמית למהומות הייתה עליית אריאל שרון להר הבית. היו שטענו שהמהומות תוכננו מראש כאמצעי לסחוט ויתורים מישראל. המהומות והטרור יצאו מכלל שליטה בעקבות פרשת מוחמד א-דורה והלינץ' ברמאללה.
• מהומות אוקטובר 2000 - מהומות אלימות שערביי ישראל בגליל ובמשולש עוררו, במקביל לפריצת האינתיפאדה בשטחים, לאור היחס המפלה שקיבלו, לטענתם, ממדינת ישראל, וכישלון המגעים המדיניים עם הפלסטינים. במהומות נהרגו 12 ערבים ישראלים ופלסטיני אחד, תושב השטחים, כמו גם יהודי ישראלי אחד. בעקבות המהומות איבד ברק את תמיכתו בקרב הציבור הערבי והוקמה ועדת אור שחקרה את האירועים האלה.
• חטיפת שלושת החיילים וחטיפת אלחנן טננבוים - ב-7 באוקטובר 2000 נחטפו שלושה חיילי צה"ל - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוועד מגבול ישראל-לבנון. בהמשך נחטף גם קצין המילואים אלחנן טננבאום.
• ועידת טאבה - ועידה שכינס נשיא מצרים חוסני מובארכ בטאבה בינואר 2001, בניסיון להציל את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. כמו קודמתה, גם ועידה זו הסתיימה ללא תוצאות.
• בועת ההיי־טק העולמית, ופריחת ההיי־טק בישראל, גרמו לצמיחה כלכלית מהירה בישראל, תוך יציאה מהמיתון שישראל הייתה מצויה בו מאז 1996. גם חגיגות שנת 2000 סייעו לכלכלה תוך שהן גורמות לצליינים רבים להגיע לישראל. שנת 2000 הייתה שנת התיירות הטובה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל עד אז; בשנה זו ביקרו בישראל כ-2.5 מיליון תיירים.

מדיניות כלכלית

עם תחילת כהונת הממשלה נראה היה כי מצבה הכלכלי של ישראל איתן, ומגזר ההיי טק הישראלי המתפתח תרם רבות לשגשוג, אך המשבר הכלכלי העולמי והתפוצצות בועת ההיי-טק, לצד פריצת האינתיפאדה, גרמו להתפתחות של מיתון כלכלי. הצעת הממשלה לרפורמה רדיקלית במיסוי, הכוללת מס על רווחי הון מתוכניות חיסכון והשקעות בבורסה ומיסוי על עיזבונות, לא אושרה והופעלה רק בגרסה מצומצמת.

התפוררות הקואליציה

יהדות התורה פרשה מן הממשלה בספטמבר 1999 בעקבות סכסוך סביב שינוע משחן (אנ') (חלק ממערכת מחזור הקיטור בתחנת כוח) בשבת. מרצ פרשה כשנה לאחר מכן, ביוני 2000, לאחר סכסוך בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו מטעם ש"ס, משולם נהרי, ותמיכת ראש הממשלה ברק בעמדת ש"ס. על אף פרישתה מן הממשלה המשיכה מרצ לתמוך בה. כחודש לאחר מכן, עם יציאת ברק לוועידת קמפ-דייוויד, פרשו מן הממשלה גם ישראל בעלייה, המפד"ל וש"ס, כשהן מותירות את הממשלה עם 32 חברי כנסת בקואליציה.

מפלגת המרכז היא השותפה הקואליציונית היחידה שלא הכריזה על פרישה מהקואליציה (למעט מימד, אשר הייתה חלק מסיעת ישראל אחת), אם כי יו"ר המפלגה, סגן ראש הממשלה ושר התחבורה, יצחק מרדכי, הסתבך בפרשת הטרדות מיניות ונאלץ להתפטר ב-30 במאי 2000. מאז, החלה מפלגת המרכז להתפורר כאשר רבים מנציגיה בכנסת התפטרו וחברים אחרים מהסיעה פרשו. עוד בשלב מסוים הפסיקו חברי כנסת רבים מהקואליציה, בכללם חברים מסיעת ישראל אחת, להצביע בהתאם להחלטות הנהלת הקואליציה ובפועל הפרו את המשמעת הקואליציונית והחלו להצביע לפי מצפונם.

בדצמבר 2000 הודיע ראש הממשלה ברק בנאום בכנסת על מוכנותו לבחירות כלליות לכנסת השש עשרה ולראשות הממשלה: "אתם רוצים בחירות? אני מוכן לבחירות!", אולם, מאוחר יותר התפטר מתפקידו, דבר שהביא לבחירות מיוחדות לראשות הממשלה תוך 60 יום, ללא פיזור הכנסת, בהתאם לסעיף מיוחד בחוק יסוד: הממשלה שהיה אז בתוקף. בבחירות ניצח אריאל שרון, והממשלה סיימה כהונתה עם השבעת ממשלת ישראל העשרים ותשע.

מספר הח"כים החברים בקואליציה

• 75 ח"כים לפני פרישת סיעת יהדות התורה (6 ביולי 1999 - 5 בספטמבר 1999).
• 70 ח"כים לפני פרישת סיעת מרצ (5 בספטמבר 1999 - 24 ביוני 2000).
• 60 ח"כים לפני פרישת סיעת ישראל בעליה (24 ביוני 2000 - 11 ביולי 2000), ש"ס ומפד"ל (11 ביולי 2000 - 12 ביולי 2000).
• 32 ח"כים לאחר מכן (12 ביולי 2000 - 7 במרץ 2001).

עם הקמתה, כללה הממשלה 18 שרים, בהתאם למגבלה החוקית שחלה אז. באוגוסט 1999, לאחר שהוסרה המגבלה החוקית, צורפו לממשלה עוד חמישה שרים והיא מנתה 23 שרים. בין מאי ליולי 2000 החלה נטישה המונית מהממשלה. תחילה פרש יצחק מרדכי שהועמד לדין ואחר כך שלושת שרי מרצ. ביולי 2000 עזבו ארבעת שרי ש"ס, יצחק לוי מהמפד"ל, ונתן שרנסקי מישראל בעלייה. בתחילת אוגוסט 2000 עזב גם דוד לוי ובממשלה נותרו 12 שרים. באותו חודש צורפו שני שרים לממשלה ומספר השרים עמד על 14 עד תום כהונת הממשלה.

מבין 25 השרים, 14 כיהנו בעבר בממשלה (ברק, פרס, מרדכי, דוד לוי, בן-אליעזר, רמון, שוחט, יצחק לוי, מילוא, שריד, ביילין, ישי, שרנסקי וסויסה) ו-11 שרים כיהנו לראשונה בממשלה כלשהי (ליפקין-שחק, דליה איציק, אורון, תמיר, יצחק כהן, מלכיאור, וילנאי, רן כהן, רענן כהן, בן-עמי ובניזרי)

ממשלת ישראל העשרים ושמונה
כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א | 6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001

משרד	שם		סיעה		כהונה
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה		ראש הממשלה אהוד ברק		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד הביטחון
משרד האוצר		אברהם בייגה שוחט		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
המשרד לאיכות הסביבה		דליה איציק		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
המשרד לביטחון הפנים		שלמה בן עמי		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד הבינוי והשיכון		יצחק לוי		מפד"ל	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
		בנימין בן אליעזר		ישראל אחת העבודה	י"ב בתשרי ה'תשס"א - ט' בתמוז ה'תש"ס	11 באוקטובר 2000 - 12 ביולי 2000
משרד הבריאות		שלמה בניזרי		ש"ס	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		רוני מילוא		מפלגת המרכז	י"ד באב ה'תש"ס - כ"א בטבת ה'תשס"א	15 באוגוסט 2000 - 16 בינואר 2001
משרד החוץ		סגן ראש הממשלה דוד לוי		ישראל אחת גשר	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - ג' באב ה'תש"ס	6 ביולי 1999 - 4 באוגוסט 2000
		שלמה בן עמי		ישראל אחת העבודה	ד' בחשוון ה'תש"ס - י"ב באדר ה'תשס"א	2 בנובמבר 2000 - 7 במרץ 2001
משרד החינוך		יוסי שריד		מרצ	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - כ"א בסיוון ה'תש"ס	6 ביולי 1999 - 24 ביוני 2000
משרד החקלאות ופיתוח הכפר		חיים אורון		מרצ	כ"ג באב ה'תשנ"ט - כ"א בסיוון ה'תש"ס	5 באוגוסט 1999 - 24 ביוני 2000
משרד המדע ← משרד המדע, התרבות והספורט		מתן וילנאי		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד המשפטים		יוסי ביילין		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד העבודה והרווחה		אלי ישי		ש"ס	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		רענן כהן		ישראל אחת העבודה	י"ד באב ה'תש"ס - י"ב באדר ה'תשס"א	15 באוגוסט 2000 - 7 במרץ 2001
המשרד לענייני דתות		יצחק כהן		ש"ס	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		יוסי ביילין		ישראל אחת העבודה	י"ב בתשרי ה'תשס"א - י"ב באדר ה'תשס"א	11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
משרד הפנים		נתן שרנסקי		ישראל בעליה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		חיים רמון		ישראל אחת העבודה	י"ב בתשרי ה'תשס"א - י"ב באדר ה'תשס"א	11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
המשרד לקליטת עלייה		יולי תמיר		ישראל אחת לא כיהנה בכנסת	כ"ג באב ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
המשרד לשיתוף פעולה אזורי		שמעון פרס		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד התחבורה		סגן ראש הממשלה יצחק מרדכי		מפלגת המרכז	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - כ"ה באייר ה'תש"ס	6 ביולי 1999 - 30 במאי 2000
		אמנון ליפקין-שחק		מפלגת המרכז	כ"ב בסיוון ה'תש"ס - י"ב באדר ה'תשס"א	25 ביוני 2000 - 7 במרץ 2001
משרד התיירות					כ"ג באב ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
משרד התעשייה והמסחר		רן כהן		מרצ	כ"ג באב ה'תשנ"ט - כ"א בסיוון ה'תש"ס	5 באוגוסט 1999 - 24 ביוני 2000
משרד התקשורת		סגן ראש הממשלה בנימין בן אליעזר		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד התשתיות הלאומיות		אליהו סויסה		ש"ס	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		אברהם בייגה שוחט		ישראל אחת העבודה	י"ב בתשרי ה'תשס"א - י"ב באדר ה'תשס"א	11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
ללא תיק		מיכאל מלכיאור		ישראל אחת העבודה	כ"ג באב ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
		חיים רמון		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
סגני השרים
משרד האוצר		נסים דהן		ש"ס	כ"ג באב ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
משרד הביטחון		אפרים סנה		ישראל אחת	כ"ג באב ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
משרד החוץ		נואף מסאלחה		ישראל אחת	כ"ג באב ה'תשנ"ט - י"ב באדר ה'תשס"א	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
משרד החינוך		שאול יהלום		מפד"ל	כ"ג באב ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
		משולם נהרי		ש"ס	כ"ג באב ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
המשרד לענייני דתות		יגאל ביבי		מפד"ל	כ"ג באב ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
המשרד לקליטת עלייה		מרינה סולודקין		ישראל בעליה	כ"ג באב ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
משרד התקשורת		יצחק וקנין		ש"ס	כ"ג באב ה'תשנ"ט - ח' בתמוז ה'תש"ס	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000

• מזכיר הממשלה: יצחק הרצוג

חילופי תפקידים בממשלה

• עופר קניג, עשר שנים לממשלת המיעוט של אהוד ברק, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, אוגוסט 2010
• ממשלת ישראל העשרים ושמונה באתר משרד ראש הממשלה
• ממשלת ישראל העשרים ושמונה באתר הכנסת