סוכרת מסוג 2

סוכרת היא אחת המחלות הראשונות שפורטו בכתב יד מצרי משנת 1500 לפני הספירה, שם תוארה כ"התרוקנות גדולה מדי של השתן"^[18]. מאמינים שהמקרים הראשונים שתוארו הם של סוכרת מסוג 1. רופאים הודים זיהו את המחלה בערך באותו הזמן, וקראו לה בשם "השתן הדבשי", וציינו כי השתן מושך נמלים^[18]. בשנת 100 לפנה"ס ביוון העתיקה, אובחנה מחלה שכרוכה בהטלת שתן מוגברת וצמאון, מצב שבו המים זורמים בגוף ישר למוצא ומכאן שמה ביוונית Diabetes שפירושו "לעבור דרך" שניתן על ידי ארטאוס מקפדוקיה^[19]. מאוחר יותר הוסף המונח mellitus שפירושו "מתוק כדבש" אולם הגורם לה התגלה רק בסביבות תחילת המאה העשרים. גלנוס (Galen), רופא רומי שכתביו התקבלו בימי הביניים כאמת הרפואית שאין לערער על תקיפותה, התייחס לסוכרת כמחלה נדירה, וטען שנתקל רק בשני חולים בחייו^[18].

חלקו של הלבלב בסוכרת התגלה בשנת 1889 על ידי יוזף פון מרינג ואוסקר מינקובסקי, שגילו שכלבים שמגופם הוסר הלבלב פיתחו את תסמיני הסוכרת, ומתו תוך זמן קצר. ב-1910 העלה אדוארד אלברט שארפי-שפר את ההשערה שהסוכרת נגרמת ממחסור בגוף בחומר כימי יחיד. לחומר ההיפותטי הוא קרא "אינסולין"^[20].

את הטיפול באינסולין לחולי סוכרת פיתח צוות באוניברסיטת טורונטו שבקנדה, שכלל את פרדריק בנטינג, ג'ון מקלאוד, צ'ארלס בסט וג'יימס קוליפ. בנטינג ובסט חזרו על הניסוי של פון מרינג ומינקובסקי, אך הפעם טיפלו בכלבים חסרי הלבלב בעזרת אינסולין שהפיקו מתאי איי לנגרהנס בלבלב של כלבים בריאים^[18].

זריקת האינסולין הראשונה ניתנה לחולה בן 14 בשם לאונרד תומפסון ב-11 בינואר 1922^[21]. החומר שבזריקה הראשונה לא היה טהור מספיק, וגרם לתגובה אלרגית, אך תוך 12 יום הצליח הצוות לייצר אינסולין טהור מספיק, והטיפול הוכתר בהצלחה. בנטינג ומקלאוד זכו על כך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1923^[22]. החוקרים לא רשמו פטנט על הטיפול, ובכך הוא הפך לנחלת העולם תוך זמן קצר^[21].

ההבחנה בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת מסוג 2 נעשתה על ידי הרולד הימסוורת בשנת 1935^[18].

יום הסוכרת הבינלאומי מצוין ב-14 בנובמבר, יום הולדתו של פרדריק בנטינג^[21].

בשני העשורים האחרונים מדברים על מגפה של סוכרת מסוג 2. על פי הערכת המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), כ-18.2 מיליון תושבים בארצות הברית סובלים ממחלת הסוכרת (כ-90% מתוכם חולים בסוכרת מסוג 2), ורק כ-13 מיליון מתוכם אובחנו^[23]. אחד מכל שלושה אנשים שנולדו בארצות הברית בשנת 2000 יפתח סוכרת במהלך חייו. מספר החולים המשוער בעולם הוא כ-194 מיליון. מספר זה צפוי לגדול לכ-221 מיליון חולים עד סוף העשור, ול-333 מיליון בשנת 2025^[24].

מספר החולים המאובחנים עם סוכרת בישראל נאמד בכ-400 אלף^[25]. נתונים מתוך דו"ח רשם הסוכרת^[26] מראים כי הימצאות הסוכרת בישראל היא 6.2% בשנת 2012, ו-6.3% בשנת 2013. המצאות הסוכרת מסוג 2 עולה עם הגיל. עד גיל 34 שיעורי סוכרת זו נמוכים מ-1%. החל מגיל 35 השיעורים בגברים גבוהים מהשיעורים בנשים. בשני המינים השיעורים עולים בהדרגה עד גיל 84 ואז יורדים. היארעות המחלה נמצאת במגמת עלייה בכל חתכי האוכלוסייה, בשני המינים ובכל הגילאים. מה שמדאיג במיוחד הוא העלייה בשיעור ההיארעות בקרב צעירים (מגילאי העשרה ועד העשור השלישי והרביעי)^[27] ובני מיעוטים^[28][29]. עלייה זו מקבילה לעלייה המדאיגה בממדי ההשמנה במדינות העולם המפותחות, וגם במדינות המתפתחות^[23]. אחד הגורמים לה הוא השינויים הרבים באורח החיים המודרני אשר הובילו לאי-התאמה אבולוציונית: עלייה בצריכת מזון עתיר בקלוריות בקרב ילדים, מיעוט בפעילות גופנית, וגורמים רבים נוספים שטרם אותרו. קרוב לוודאי שבשלב מסוים, שיעור הסוכרת מסוג 2 ישתווה לזה של סוכרת מסוג 1 בגילאי הילדות.

סוכרת בקבוצות אתניות בישראל

האוכלוסייה הערבית

ערבים, בעיקר מוסלמים, הם הקבוצה האתנית הגדולה בישראל, ומהווים כ-20% מכלל אוכלוסיית ישראל^[30]. הרוב הגדול של הערבים בישראל מתגוררים בכפרים ובערים, אשר קרובים ליישובים יהודיים ומושפעים מתרבות תזונה מערבית, ומיעוטם גרים ביישובים בהם מתגוררת אוכלוסייה יהודית וערבית יחדיו^[31]. האוכלוסייה הערבית היא חברה חקלאית המשמרת אורח-חיים מסורתי, אם כי נמצאת בתהליכי עיור מואץ. בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, האוכלוסייה הערבית מצויה במצב סוציו-אקונומי נמוך יותר, והיא בעלת מודעות בריאותית נמוכה יותר^[32]. תהליך העיור המואץ בחברה הערבית לווה בשינויים באורח החיים, ביניהם ירידה ברמת הפעילות הגופנית המבוצעת, וכן בהרגלי התזונה, אשר הובילו להמרה של מזון מסורתי עשיר בפחמימות מורכבות במזונות חדשים עשירים בפחמימות פשוטות^[31]. שינויים אלו מסבירים את השיעורים הגבוהים של השמנה באוכלוסייה הערבית.

על פי סקר בריאות לאומי, שהוא סקר טלפוני אשר נערך על ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות בין השנים 2013–2015 "INHIS-3" במדגם של האוכלוסייה הבוגרת בישראל, שיעורי הימצאות הסוכרת בקרב היהודים נמוכים מאשר בקרב הערבים, הן בגברים והן בנשים. בגברים יהודים שיעורי הסוכרת הם 8.5%, ובקרב הנשים היהודיות 6.8%. בקרב הערבים שיעורי הסוכרת הם 14% ו-14.5% בקרב גברים ונשים בהתאמה. שיעורי הסוכרת בישראל עולים עם הגיל בכל מוצא אתני ובכל מגדר. בקרב היהודים שיעורי הסוכרת גבוהים בגברים מאשר בנשים בכל קבוצות הגיל, ואילו בקרב ערבים שיעורי הסוכרת גבוהים בגברים עד גיל 55, ומעל גיל 55 השיעורים גבוהים יותר בנשים. אחוז הנענים לשאלון הטלפוני היה נמוך יחסית^[33].

במחקר עוקבה, אשר נערך בקרב מבוטחי קופת חולים כללית במחוז שרון שומרון בין השנים 2007–2011 שכלל 17,044 ערבים ו-16,012 יהודים גברים ונשים, נמצא כי שיעור ההימצאות המתוקנן לגיל של סוכרת בקרב הערבים היה גבוה בהשוואה ליהודים, 18.4% ו-10.3% בהתאמה. הבדלים אלו התמידו בכל קבוצת הגיל ובשני המגדרים. בקרב היהודים לא נמצא הבדל בשיעורי ההימצאות בין הגברים והנשים, אולם בקרב הנשים הערביות נמצאו שיעורים גבוהים מאלו של הגברים הערביים (20% לעומת 16.7% בהתאמה)^[31].ע"פ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור התמותה מסוכרת, בקרב ערביי ישראל, גדול פי 2.5 מהאוכלוסייה היהודית (נכון לשנת 2019)^[34].

עולים חדשים מאתיופיה וברית המועצות לשעבר

ישראל קלטה אוכלוסיות מהגרים רבות במהלך המאה ה-20, האחרונות מביניהן הן עליה מאתיופיה ומברית המועצות לשעבר. מצטברות עדויות שבעולים שאינם ממדינות אירופה, ישנה עליה תלולה בשיעור הימצאות של סוכרת – משיעורים נמוכים לשיעורים גבוהים, כפי שנפצה באוכלוסיית עולי תימן^[35][36]. בקרב היהודים האתיופים אשר שמרו על אורח חיים מסורתי באתיופיה, שיעור הסוכרת היה פחות מ־1% עד לעלייתם לישראל, אולם עליה בשכיחות ההשמנה בקרבם, הובילה לעליה בשיעורי הסוכרת.

במחקר חתך נמצא, כי העלייה בשיעורי הימצאות סוכרת ויתר לחץ דם בקרב העולים מאתיופיה מצויה בקורלציה למשך המגורים בישראל. הימצאות הסוכרת בקרב יוצאי ברית המועצות גבוהה מזו של ילידי הארץ (10.1% לעומת 6.7%)^[37].

בקרב המהגרים, מצויות קבוצות אוכלוסייה המועדות לשיעורים גבוהים של סוכרת, אשר מתפתחת עם שינויים באורחות חייהם המסורתיים, הכוללים פעילות גופנית ודפוס תזונה מסורתית.

במחקר עוקבה, שנערך בקרב מבוטחי קופת חולים כללית במחוז שרון שומרון, אשר כלל 8398 עולים מאתיופיה, 1,541 עולים מברית המועצות לשעבר ו-15,977 ילידי ישראל, נמצאה הימצאות גבוהה ביותר של סוכרת בקרב עולים צעירים (עד גיל 50) מאתיופיה לעומת ילדי הארץ (17.1% לעומת 15% בהתאמה). הבדל זה לא נמצא בהשוואה בין עולים מברית המועצות וילידי הארץ^[36].

בעולם

בעולם, נכון לשנת 2015, ההערכה היא כי יש 392 מיליון אנשים אשר חולים במחלת הסוכרת מסוג 2, והם מהווים כ-90% ממקרי הסוכרת^[10][1]. זה משתווה לכ-6% מאוכלוסיית העולם^[1]. סוכרת מסוג 2 נפוצה הן בעולם המפותח והן בעולם המתפתח^[10]. עם זאת, היא אינה שכיחה במדינות הפחות מפותחות^[38].

נראה כי נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר, כמו גם קבוצות אתניות מסוימות^[10][39], כגון אנשים מדרום אסיה, מהאיים באוקיינוס השקט, ממוצא לטיני וילידים אמריקאים^[40]. ממצא זה יכול להיות קשור לרגישות מוגברת לאורח החיים המערבי אצל קבוצות אתניות מסוימות^[41]. על אף שבאופן מסורתי נחשבת מחלת הסוכרת מסוג 2 כמחלה של מבוגרים, היא מאובחנת יותר ויותר בקרב ילדים, במקביל לעלייה בשיעורי השמנת היתר^[10]. יתר על כן, סוכרת מסוג 2 מאובחנת בתדירות גבוהה כמו סוכרת מסוג 1, אצל בני נוער בארצות הברית^[38].

שיעורי הסוכרת בשנת 1985 נאמדו בכ-30 מיליון, עלו ל-135 מיליון בשנת 1995 ואף ל-217 מיליון בשנת 2005^[42]. עלייה זו ככל הנראה נגרמה בעיקר בשל הזדקנות האוכלוסייה העולמית, ירידה בביצוע פעילות גופנית ועלייה בשיעורי השמנת היתר^[42]. חמש המדינות עם המספר הגדול ביותר של אנשים עם סוכרת, נכון לשנת 2017, הן סין עם 114.4 מיליון, הודו עם 72.9 מיליון, ארצות הברית עם 30.2 מיליון, ברזיל עם 12.5 מיליון ומקסיקו עם 12 מיליון^[43]. ארגון הבריאות העולמי הכריז על מחלת הסוכרת כמגפה עולמית^[6].

סוכרת מסוג 2 נגרמת על ידי הפרעה בשני מנגנונים עיקריים - פגיעה בייצור ובהפרשת האינסולין מתאי בטא בלבלב מחד^[38], והפרעה בפעילות האינסולין על איברי המטרה - כבד, שריר ושומן (תנגודת לאינסולין) מאידך. במצב זה התאים אינם מצליחים להגיב בצורה מתאימה לכמויות הנורמליות של האינסולין, מה שקורה בעיקר בשרירים, בכבד וברקמות השומן^[44]. השמנה וחוסר בפעילות גופנית גורמים לעלייה בתנגודת לאינסולין, שהיא ההפרעה העיקרית הגורמת להתפתחות של מצב טרום-סוכרת ולבסוף לסוכרת מסוג 2. סוכרת תופיע רק כאשר בנוסף לתנגודת לאינסולין תהיה גם הפרעה בהפרשת האינסולין^[45]. בכבד, אינסולין בדרך כלל מדכא שחרור של גלוקוז. עם זאת, במצב של תנגודת לאינסולין, הכבד משחרר גלוקוז לדם באופן לא סדיר^[10]. היחסים בין תנגודת לאינסולין לפגיעה בתפקוד של תאי הבטא שונים מאדם לאדם, שמיעוטם סובלים בעיקר מתנגודת לאינסולין ורק מעט חוסר בהפרשת האינסולין, והשאר להפך^[38].

התפתחות מחלת הסוכרת מסוג 2 נגרמת על ידי שילוב של אורח חיים וגורמים גנטיים^[46][2]. בעוד שחלק מגורמים אלו ניתנים לשליטה, כגון תזונה והשמנת יתר, על גורמים אחרים, כגון מגדר, גנטיקה ועלייה בגיל^[10], לא ניתן לשלוט. מחסור בשינה הוא גורם נוסף שנקשר לסוכרת מסוג 2. הקשר הוא ככל הנראה על ידי השפעת מחסור בשינה על חילוף החומרים של האדם^[47]. סוכרת הריונית מגדילה את הסיכוי של האישה ללקות לאחר הלידה בסוכרת מסוג 2, וכן היא מגדילה את הסיכון של ילדיה לסבול עם התבגרותם מהשמנה ומסוכרת מסוג 2^[15]. גורמי סיכון נוספים הם שחלות פוליציסטיות, לחץ דם גבוה, ובנוסף קיים קשר הדוק בין סוכרת להיפרליפידמיה (רמות גבוהות של שומני הדם: טריגליצרידים וכולסטרול), אף שמומחים חלוקים ביניהם אם סוכרת היא תוצאה של היפרליפידמיה או שהיא הגורמת לכך^[15].

אורח חיים

אורח החיים ממלא תפקיד חשוב בהתפתחות מחלת הסוכרת מסוג 2. הגורמים הנכללים באורח חיים הם השמנת יתר (מוגדר כ-BMI מעל 25), חוסר בפעילות גופנית, תזונה לא נכונה, לחץ נפשי ומגורים בעיר המודרנית^[48][10]. השמנה קשורה ל-30% מהמקרים אצל אנשים ממוצא סיני ויפני, ל-60%-80% מהמקרים אצל אנשים ממוצא אירופאי ואפריקאי ו-100% מהמקרים באנשים ממוצא פימה ואיי האוקיינוס השקט^[38]. בקרב אלה שאינם בהשמנת יתר, יחס גבוה בין המותן לירך הוא גורם נוסף^[38]. יתר על כן, נראה כי עישון נמצא כגורם סיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2^[49].

התזונה היא גורם משמעותי המשפיע על הסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2. צריכת משקאות ממותקים קשורה לעלייה בסיכון^[50][51]. סוג השומנים הנצרכים בתזונה הוא חשוב, שומן רווי ושומן טרנס מגדילים את הסיכון לחלות, ומנגד שומן בלתי רווי ושומן חד-רווי מקטין את הסיכוי^[46]. בנוסף, נראה כי אכילה מרובה של אורז לבן גם היא מגדילה את הסיכון לחלות במחלה^[52].

חוסר בפעילות גופנית גורם ל-7% מהמקרים של התפתחות מחלת הסוכרת מסוג 2^[53]. יתר על כן, פסולת אורגנית שאינה מתכלה עלולה לשחק תפקיד בתחלואה זו^[54].

גנטיקה

רוב מקרי הסוכרת מערבים גנים רבים, כאשר כל אחד מהם הוא תורם קטן להסתברות הגדלה להפוך לסוכרתי מסוג 2^[10]. אם לאחד מתאומים זהים יש סוכרת, הסיכוי שהתאום השני יפתח סוכרת במהלך חייו גדול מ-90%, בזמן שאצל תאומים לא זהים הסיכוי הוא 25-50%^[38]. נכון לשנת 2011, התגלו יותר מ-36 גנים שמגדילים את הסיכוי לחלות בסוכרת מסוג 2^[55]. כל הגנים האלו יחד מהווים עדיין רק 10% מהמרכיב התורשתי הכולל של המחלה^[55]. האלל TCF7L2, לדוגמה, מגדיל את הסיכון לפתח סוכרת פי 1.5, והוא הסיכון הגדול ביותר לגרסאות הגנטיות הנפוצות^[38]. רוב הגנים הקשורים לסוכרת מעורבים בפעילות תאי הבטא^[38].

ישנם מקרים נדירים של סוכרת הנגרמים עקב חריגה בגן יחיד (ידוע בתור צורות מונוגניות של סוכרת או "סוגים ספציפיים אחרים של סוכרת")^[38][10]. מקרים אלה כוללים את סוכרת מבוגרים התוקפת צעירים (באנגלית: (maturity onset diabetes of the young (MODY), סינדרום דונוהיו (אנ'), וסינדרום רבסון-מנדנהל (אנ'), בין היתר^[10]. סוכרת מבוגרים התוקפת צעירים (MODY) מהווה 1-5% ממקרי הסוכרת באנשים צעירים^[56].

מצבים רפואיים

ישנן מספר תרופות ובעיות בריאותיות העלולות לגרום לסוכרת^[57]. חלק מהתרופות העלולות לגרום לתחלואה הן הורמונים גלוקוקורטיקואידים, תיאזידים, חוסמי בטא, תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסית^[58] וסטטינים^[59]. נשים שסבלו בעבר מסוכרת היריון נמצאות בסיכון גבוה לפתח סוכרת מסוג 2^[40]. חלק מהבעיות הבריאותיות הקשורות לסיכוי מוגבר לסוכרת הן אקרומגליה, תסמונת קושינג, יתר פעילות של בלוטת התריס, פאוכרומוציטומה, וסוגים מסוימים של סרטן, כגון גלוקגנומות^[57]. יתר על כן, מחסור בטסטוסטרון קשור גם הוא לסיכוי לחלות בסוכרת מסוג 2^[60][61].

התסמינים הקלאסיים של סוכרת מסוג 2 הם השתנה תכופה, צמא מוגבר, רעב מוגבר וירידה במשקל^[62]. תסמינים נוספים אשר חולים במחלה מדווחים עליהם הם היסטוריה של ראייה מטושטשת, גירוד, נוירופתיה, עייפות, זיהומים חוזרים בנרתיק לנשים^[63] ופצעים קשי-ריפוי^[4]. עם זאת, אנשים רבים לא חווים תסמינים בשנים הראשונות, ומאובחנים על ידי בדיקות שגרתיות^[63]. לעיתים רחוקות חולים במחלה עלולים לפתח מצב היפרגליקמי היפראוסמולרי, מצב זה הוא סיבוך של המחלה שמתבטא ברמות גלוקוז חריגות בדם, ירידה במצב ההכרה ולחץ דם נמוך^[63].

הסברים לגבי התסמינים^[64]:

• צמא מוגבר והשתנה תכופה - כאשר רמת הסוכר בדם עולה, הכליות אינן מצליחות לסנן את כל הסוכר וחלק ממנו מגיע לשתן. הסוכר מושך אחריו נוזלים, מה שגורם להתייבשות ותחושת צמא. שתיית מים תכופה יותר בשילוב עם עודף הנוזלים בשתן גורמים להטלת שתן תכופה יותר^[65].
• רעב מוגבר ועייפות - הסיבה לתחושות האלה היא הפגיעה ביכולתו של הגוף להעביר את הסוכר בדם אל התאים ולהשתמש בו ליצירת אנרגיה.
• ירידה במשקל - לעיתים יש ירידה במשקל למרות צריכה מספקת של מזון. הסיבה לירידה במשקל היא שהגוף מנצל את שכבות השומן שלו במקום את הסוכרים שאותם אין הוא יכול לנצל.
• ראייה מטושטשת - אם רמת הסוכר בדם גבוהה מדי, נוזלים עלולים לצאת מעדשת העין לזרם הדם ולגרום לשינוי בצורת העדשה^[66]. מצב זה עלול לפגוע ביכולת של העין להתמקד.

סוכרת מסוג 2 היא מחלה כרונית שלרוב מקטינה את תוחלת החיים ב-10 שנים^[10]. זה קשור באופן חלקי למספר הסיבוכים האפשריים של מחלת הסוכרת, שרבים מהם נובעים מהרס של כלי הדם בגלל הצטברות של הגלוקוז בהם:

• מחלות קרדיווסקולריות - בהשוואה לכלל האוכלוסייה, נמצאים חולי הסוכרת בסיכון גבוה פי 2–4 לחלות בטרשת עורקים שעלולה להוביל למחלת לב או ללקות באירוע מוחי^[10]. רמת סוכר גבוהה בדם לאורך זמן מגבירה את הסיכון לטרשת עורקים, שגורמת להצרות של כלי הדם ולפגיעה באספקת הדם לאברי הגוף. כאשר נפגעת אספקת הדם ללב, נגרמת מחלת לב איסכמית. בנוסף, גובר הסיכון לחסימה מוחלטת של כלי דם בלב או במוח, וגרימת התקף לב או אירוע מוחי (שבץ). כ-70% ממקרי המוות של חולי סוכרת קשורים למחלת לב^[9]. חולי סוכרת נמצאים גם בסיכון לפתח יתר לחץ דם. לפיכך חשוב שהם יקפידו על ניטור תקופתי סדיר של לחץ הדם. חשוב להדגיש כי טיפול נכון עשוי להאריך משמעותית את תוחלת חייהם של חולי הסוכרת^[9].
• פגיעה בכפות הרגליים וכיבים ברגליים - נזק עצבי פוגע בהולכת התחושות בין הגפיים למוח. דבר זה גורם לכך שתתכנה תחושות של עקצוץ ונמלול בקצות הגפיים ואף אובדן תחושה מלא, בעיקר ברגליים. נזק לעצבי הרגליים מביא לכך ששריטות או חתכים אינם מורגשים, ועלולים להתפתח לכיבים ברגליים. מאחר שחולי סוכרת סובלים לעיתים גם מבעיה בזרימת הדם, הפצעים הללו אינם נרפאים בקלות. סימני האזהרה כוללים פצעים וחתכים שאינם נרפאים, נפיחות ועור חם למגע. כ-10% מחולי הסוכרת סובלים מכיבים ברגליים שעלולים לגרום לזיהומים קשים. ברגל של חולה סוכרת, כל זיהום או כיב שאינו מטופל כיאות, יכול להתפתח לנמק שעלול לחייב קטיעה של הגפה^[9].

  

• פגיעה בעיניים ועיוורון - סוכרת מסוג 2 היא הגורם מספר אחת לעיוורון בעולם המערבי^[2]. כ-85% מחולי הסוכרת סובלים מסיבוכים בדרגות חומרה שונות אשר נוגעים לעיניים. אלו עלולים להתבטא תחילה בשינויים קטנים ולא מסוכנים, אולם ללא טיפול, עלולים להתדרדר עד כדי עיוורון. הפגיעה השכיחה ביותר היא ברשתית העין, שמכונה רטינופתיה סוכרתית. זוהי הפרעה במבנה התקין של כלי הדם ברשתית העין, שעלולים להיחסם, לדלוף או לגדול באופן אקראי. תהליך זה מונע מעבר אור דרך הרשתית, באופן שפוגע ביכולת הראייה התקינה של העין. ככל שהאיזון של רמת הסוכר בדם נשמר טוב יותר, כך יורד הסיכון לפגיעה בעיניים^[9].
• מחלת כליות - הפגיעה הכלייתית אשר מתלווה לסוכרת נקראת נפרופתיה סוכרתית. היא מאופיינת בהידרדרות איטית וממושכת של תפקודי הכליה. כ-20% - 40% מחולי הסוכרת סובלים מדרגת חומרה זו או אחרת של נפרופתיה סוכרתית. עודף סוכר בדם עלול לגרום לכלי הדם הקטנים בכליה להיחסם ולדלוף. במצב זה חלה עליה בלחץ הדם התוך-כלייתי שגורמת לנזק מתמשך לכליה. ללא טיפול, עלול נזק ממושך לגרום לאי ספיקת כליות, עד כדי צורך בדיאליזה והשתלת כליה. הביטוי הראשון לנזק כלייתי הוא הופעה של החלבון אלבומין בשתן. לפיכך מומלץ שכל חולה סוכרת יבצע בדיקת שתן לגילוי חלבון בשתן לפחות אחת לשנה. אבחון וטיפול בנזק כלייתי כבר בשלביו המוקדמים, עשוי להאט ואף למנוע החמרה של המצב. סוכרת מסוג 2 היא הגורם מספר אחת לאי-ספיקה סופנית של כליות בעולם המערבי^[2].
• נזק לעצבים (נוירופתיה) - פגיעה עצבית היא סיבוך שכיח של מחלת הסוכרת. לאחר כעשר שנות סוכרת כ־50% מהחולים לוקים בפגיעה עצבית, בחומרה זו או אחרת. רמה גבוהה של גלוקוז בדם גורמת לפגיעה בהולכה העצבית, ומתבטאת בחוסר יכולת להעביר תחושות מהגוף למוח ובחזרה. נזק לעצבים יכול להתבטא בדרכים שונות, כגון: איבוד יכולת לחוש חום, קור, כאב ורטט, חולשת שרירי הגפיים, ופגיעה בעצבים בלתי רצוניים, כגון בכלי הדם, שמצב זה עלול לגרום להפרעות בקצב הלב, ושינויים בלתי רצויים בערכי לחץ הדם. נזק לעצבים עלול לגרום למחלות קשות, ולפגיעה חמורה בשגרת ואיכות החיים. עם זאת, איזון קפדני של מחלת הסוכרת מקטין את הנזק לעצבים בצורה משמעותית^[9].

יתר על כן, סיבוכים נוספים אפשריים לסוכרת מסוג 2 הם פגיעה בבריאות הפה והשיניים, פגיעה בתפקוד המיני והפרעות במערכת העיכול^[40].

חשוב לאבחן סוכרת מוקדם ככל האפשר, כדי להתחיל בטיפול. אם המחלה מאובחנת בשלב מוקדם ומטופלת בהתאם, ניתן לקיים שגרת חיים תקינה ופעילה, ולהקטין את הסיכון לסיבוכים^[9].

ישנם כמה מדדים שעל פיהם ניתן לקבוע שהנבדק חולה בסוכרת:

• בדיקת גלוקוז בשתן = בדיקה זו נועדה לברר אם יש סוכר בשתן. אצל אדם בריא השתן אינו מכיל סוכר, אולם כשרמת הסוכר בדם גבוהה, עובר הסוכר דרך הכליה ומגיע לשתן^[9].
• בדיקת רמת הסוכר בדם = בבדיקה זו נמדדת רמת הסוכר בדם, בשעות הבוקר, לאחר צום של 8 שעות, על ידי נטילת דם ורידי. רמת הסוכר בדם לאחר 8 שעות צום מסווגת באופן הבא^[9]:
  • עד 100 מיליגרם לדציליטר אצל אדם בריא.
  • בטווח של 100–125 מיליגרם לדציליטר במקרים של סוכרת גבולית.
  • גבוהה מ-126 מיליגרם לדציליטר אצל חולה סוכרת. בדרך כלל אם יצאה תוצאה גבוהה מ-126 מיליגרם לדציליטר, יש לבצע בדיקה נוספת לאישוש התוצאה^[15].
• בדיקת העמסת סוכר (GTT - Oral Glucose Tolerance Test) - מבחן זה נועד לבדוק את סבילות המטופל להעמסת סוכר בשתייה (75 גרם גלוקוז). באופן תקין עולה רמת הסוכר בדם מיד לאחר שתייה או אכילת מוצרים המכילים סוכר וחוזרת לנורמה לאחר מספר שעות. חולי סוכרת אינם מסוגלים להתמודד באופן תקין עם העמסת סוכר היות שפעילות האינסולין בגופם חסרה או לקויה. מבחן זה נעשה כאשר קיים חשד למחלת הסוכרת וכאשר תוצאת בדיקת סוכר בצום תקינה או גבולית. ערכי הסוכר בדם שעתיים לאחר העמסת סוכר מסווגים באופן הבא^[9]:
  • עד 140 מיליגרם לדציליטר אצל אדם בריא.
  • בטווח שבין 140–199 מיליגרם לדציליטר במקרים של סוכרת גבולית.
  • מעל 200 מיליגרם לדציליטר אצל חולה סוכרת.
• בדיקת דם של המוגלובין מסוכרר (HEMOGLOBIN A1C) - בדיקה זו בודקת את רמת הגלוקוז הממוצעת בדם במשך שלושת החודשים שקדמו לבדיקה. המוגלובין הוא חלבון שנמצא בתאי הדם האדומים. לאחר שהסוכר שבדם נקשר להמוגלובין, הם הופכים להמוגלובין מסוכרר. ככל שרמת הסוכר בדם גבוהה יותר, עולה גם כמות הסוכר שנקשרת להמוגלובין. תאי הדם האדומים בגוף מתחדשים כל שלושה חודשים בערך, ולכן רמת המוגלובין המסוכרר בתאי הדם, משקפת את רמת הסוכר בדם ב־3 החודשים האחרונים^[67]. ערכים גבוהים מהנורמה בבדיקה זו, עלולים להצביע על מצבים של טרום-סוכרת או סוכרת. בדיקה זו נעשית גם לאבחון סוכרת מסוג 2, וגם לצורך מעקב אחר חולי סוכרת. לאנשים שחיים עם מחלת הסוכרת מומלץ לעשות את הבדיקה לפחות פעם בשנה, מכיוון שבדיקה זו מסייעת לעקוב אחר המחלה והטיפול בה^[68][67].
• בדיקת דם שגרתית - רמת גלוקוז של 200 מיליגרם לדציליטר או יותר בבדיקה אקראית. אך במקרה זה דרושה בדיקה חוזרת - במיוחד אם הבדיקה הראשונה נעשתה במצב של דחק (סטרס) - למשל באשפוז^[15].

הבחנה בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת מסוג 2

כאשר התקבלה אבחנה שמדובר בסוכרת, במרבית המקרים גיל החולה, התסמינים, מצבו הגופני וההיסטוריה הרפואית שלו מכוונים באופן די ברור להבחנה בין סוכרת מסוג 1 לבין סוכרת מסוג 2. עם זאת, לעיתים יהיה צורך בבדיקות נוספות על מנת לקבוע באיזה סוג סוכרת מדובר^[9].

אבחנה של סוכרת סוג 1 מתקבלת אם בדם נמצאים נוגדנים שתוקפים את התאים המייצרים אינסולין, או כשקיימות חומצות בשתן^[9].

לא קיימות בדיקות ספציפיות לצורך אבחנה של סוכרת סוג 2. אבחנה זו מתקבלת על דרך השלילה, היינו, נובעת מכך שתוצאות הבדיקות לסוכרת סוג 1 הן שליליות^[9].

מילת המפתח בטיפול בסוכרת לאחר פריצתה היא איזון. במחקר בריטי רחב היקף בשם "UKPDS" על סוכרת מסוג 2, הוכיחו שאיזון של רמות הסוכר מקטין באופן דרמטי את הסיכון לסיבוכים השונים של המחלה. בייחוד נכון הדבר בנוגע לסיבוכים הנובעים מפגיעה בכלי דם קטנים כמו פגיעות ברשתית^[15]. ניתן לשלוט במחלה באמצעות שינויים בתזונה, ירידה במשקל (במקרה של משקל עודף) וביצוע פעילות גופנית סדירה. מרבית החולים בסוכרת מסוג 2 מטופלים באמצעים תרופתיים שכוללים טבליות או זריקות^[9].

אורח חיים

תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה הם היסודות לטיפול בסוכרת^[40], וככל שעוסקים ביותר פעילות גופנית, כך התוצאות בטיפול יותר טובות^[69]. אימון גופני משפר את איזון רמת הסוכר בדם, מוריד את אחוזי השומן ואת רמות השומנים בדם. השפעות אלה באותו לידי ביטוי גם ללא הורדה במשקל הגוף^[70]. אימון אירובי מוביל לירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) בדם, ומשפר את הרגישות לאינסולין^[71]. אימוני תנגודת (אנ') גם נחשבים יעילים, ושילוב של שני סוגי האימונים משיג את התוצאות הטובות ביותר^[71].

תזונה שמעודדת ירידה במשקל היא חשובה, מחקרים שונים חוזרים ומראים שאפילו הפחתה צנועה במשקל בשילוב עם פעילות גופנית מתונה, מביאה לתוצאות דרמטיות באיזון הסוכרת^[72]. על אף שאין הסכמה ברורה לגבי סוג התזונה הטוב ביותר להשגת מטרה זו^[72], תזונה דלת פחמימות (אנ') נמצאה כמשפרת את איזון רמת הסוכר בדם^[73][74]. תזונה דלת פחמימות היא תזונה בה מגבילים את צריכת הפחמימות (לדוגמה: סוכר, לחם לבן, פסטה מקמח חיטה. פירות נצרכים במתינות עקב הסוכר בהם), ומחליפים במזונות עם ערכי שומן גבוהים וערכי פחמימה נמוכים, וצורכים חלבון במתינות (לדוגמה: בשר, דגים, ביצים, גבינות בעלות אחוז שומן גבוה, ירקות לא פחממתיים, אגוזים, שקדים וזרעי פשתן). התחלת תזונת דלת קלוריות קיצונית זמן קצר לאחר פריצת המחלה, יכולה להביא לנסיגה של הסוכרת^[75], אך אינה מומלצת לטווח הארוך.

תזונה צמחונית באופן כללי נחשבת קשורה להורדת הסיכון לחלות בסוכרת, אך לא נחשבת טובה יותר מתזונות שבהן מותר לצרוך באופן מתון מוצרים מן החי^[76]. נטען כי קינמון עשוי לשפר את רמות הסוכר בדם בחולים בסוכרת מסוג 2, אך עד כה אין מספיק הוכחות על מנת לאשש את ההנחה^[77].

חינוך לאורח חיים בריא אשר מותאם לתרבות בה חי חולה הסוכרת מסוג 2, עשוי לעזור לו לשלוט ברמת הסוכר בדם, עד ל-24 חודשים^[78]. אם שינויים באורח החיים לא עזרו לשפר את רמות הסוכר בדם אצל חולי סוכרת מתונים תוך 6 חודשים, יש לשקול מתן תרופות^[40]. יתר על כן, הפסקת עישון מקטינה את הסיכון לסיבוכים במערכת הלב וכלי הדם^[9].

תרופות

ערך מורחב – טיפול תרופתי בסוכרת

המחקרים בנושא הסוכרת התפתחו והתגלו מנגנונים שונים שקשורים לאיזון הסוכר בדם, להפרשת האינסולין ולניצול האינסולין בתאים. ככל שהמחקרים מתקדמים, כך יוצאות לשוק עוד ועוד תרופות חדשות שפועלות על המנגנונים השונים של המחלה^[79].

מטרת הטיפול היא לאזן את רמות הסוכר בדם ולמנוע את סיבוכי הסוכרת. רוב סיבוכי המחלה נובעים מפגיעה מתמשכת של הסוכר בכלי הדם, ולכן מניעת הנזק לכל הדם באמצעות איזון הסוכר בדם, הפסקת עישון, איזון לחץ הדם, איזון הפרופיל של שומני הדם, הקפדה על תזונה מתאימה וביצוע פעילות גופנית, היא חלק בלתי נפרד מהטיפול הכולל בסוכרת מסוג 2^[79].

מטפורמין - היא תרופה המשפרת את היכולת של התאים לקלוט סוכר לתוכם ואף עשויה לעיתים לסייע בהפחתת המשקל. ממחקרים עולה שמטפורמין מסייעת להפחית את סיבוכי הסוכרת כמו התקפי לב, ולכן במקרים רבים היא תרופת הבחירה הראשונה לטיפול בסוכרת. מטפורמין משפרת את הרגישות של תאי הגוף, ובהם הכבד והשרירים, לאינסולין, מפחיתה ייצור גלוקוז בכבד ומונעת ספיגת סוכר ממערכת העיכול ובכך מאזנת את רמות הסוכר בדם^[5][2][80]. התרופה אומנם מסייעת למנוע את סיבוכי הסוכרת, אך אינה מומלצת במקרים של ירידה בתפקוד הכליות^[40]. מטפורמין קיימת גם בתכשירים משולבים עם תרופות אחרות לטיפול בסוכרת^[79].

אם תרופת המטפורמין לא שיפרה את המצב תוך 3 חודשים, תרופות אחרות יהיו הבחירה השנייה לטיפול^[81]:

משפחת התרופות של מעכבי DPP4 = כשמזון עובר במעיים, האינקרטינים (סוג של הורמונים), ובהם GLP1, פועלים על הלבלב וגורמים לו להגביר את הפרשת האינסולין. GLP1 מתפרק מהר מאוד בגוף, ורמתו נמוכה אצל סוכרתיים. התרופות מהמשפחה של מעכבי DPP4 מעכבות את הפירוק של GLP1 הטבעי, ובכך מאריכות את זמן פעילותו. התוצאה היא כמות מוגדלת של אינסולין שמופרשת מהלבלב בתגובה להימצאות מזון במעיים. התרופות מהמשפחה של מעכבי DPP4 גורמות ללבלב להפריש אינסולין רק בתגובה להימצאות מזון במעי ועקב כך אינן גורמות לנפילות סוכר. הן גם אינן גורמות לעלייה במשקל, ולכן נחשבות לבטוחות ולנוחות לשימוש^[79].

משפחת התרופות של מעכבי SGLT2 = זוהי משפחה חדשה של תרופות הגורמות להפרשת סוכר בשתן ופועלות ללא תלות באינסולין. התרופות האלה מעכבות חלבון־נשא שאחראי לספיגה מחדש של סוכר מהשתן, וכתוצאה מכך ישנה הפרשה מוגברת של סוכר בשתן. תרופות מהמשפחה הזאת עוזרות גם להפחית את משקל הגוף ולאזן את ערכי לחץ הדם. קיימים גם תכשירים משולבים: תרופה מהמשפחה של מעכבי SGLT2 עם מטפורמין או עם תרופה מהמשפחה של מעכבי DPP4^[79].

אקרבוז = מונעת את פירוק הסוכרים המורכבים במעי (כמו לחם, פסטה, תפוחי אדמה ואורז) ובכך מפחיתה ספיגה של סוכר מהמעיים למחזור הדם. באופן הזה מפחיתה אקרבוז את רמות הסוכר בדם. עם זאת, השפעתה של אקרבוז על איזון הסוכרת היא בדרך כלל מזערית, ולכן היא ניתנת כמעט תמיד בשילוב עם תרופות אחרות. תופעות הלוואי השכיחות שלה כוללות שלשולים, כאבי בטן וגזים במערכת העיכול^[79].

אינסולין = בעבר היה מקובל לתת אינסולין לטיפול בסוכרת מסוג 2 רק כאשר תרופות אחרות נכשלו^[38], אולם היום נחשב אינסולין לטיפול מקובל ויעיל כבר עם אבחון המחלה. כמו כן נותנים טיפול באינסולין בסוכרת ותיקה, שקיימת כבר כמה שנים, במקרים שבהם פעילות הלבלב נחלשת וכתוצאה מכך הפרשת האינסולין מהלבלב פוחתת. סיבה נוספת למתן אינסולין בסוכרת מסוג 2 היא רמות גבוהות של סוכר בדם על אף ניסיון לאזן את רמות הסוכר באמצעות כמה תרופות אחרות לסוכרת^[2]. גם אינסולין נותנים בהזרקה תת־עורית. קיימים סוגים שונים של אינסולין שאותם נהוג לסווג בהתאם למשך פעילותם. אינסולין בעל השפעה ארוכת טווח ניתן להזריק פעם ביום, ואילו אינסולין קצר טווח מזריקים בסמוך לארוחות או באמצעות משאבת אינסולין המזריקה את האינסולין לגוף באופן רציף. יש גם סוג של אינסולין המכונה אינסולין מיקס המורכב מתערובת של אינסולין מהיר ושל אינסולין ארוך טווח^[79].

תוספי תזונה של ויטמין D לחולי סוכרת מסוג 2 עשויים לשפר את המדדים של תנגודת לאינסולין ואת רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) בדם^[82].

ניתוח

ניתוח בריאטרי הוא אמצעי יעיל לטיפול בסוכרת מסוג 2 אצל חולים הסובלים מהשמנת יתר^[83]. לאחר הניתוח, רבים מהחולים מצליחים לשמור על רמות סוכר תקינות בדם בעזרת שימוש נמוך בתרופות או אפילו ללא שימוש בתרופות כלל^[84]. בנוסף, סיכויי התמותה בטווח הארוך יורדים^[85]. אך עם זאת, במעט מהחולים, סיכויי התמותה בטווח הקצר מהניתוח הם פחות מ-1%^[86]. עדיין לא ברור מהם ערכי ה-BMI המתאימים לביצוע הניתוח^[85]. עם זאת, עבור חולי סוכרת אשר אינם מצליחים לאזן גם את רמות הסוכר בדם וגם את המשקל שלהם, מומלץ לשקול את האפשרות לעבור את הניתוח^{[87][88][89][90][91]}.

באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא, הכולל תזונה נאותה ופעילות גופנית, ניתן להקטין את הסיכון ללקות בסוכרת מסוג 2^[92][93]. אנשים הנמנים עם אוכלוסיות אשר נמצאות בקבוצות סיכון, חייבים לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע לאורח חייהם. שינויים משמעותיים באורח החיים עשויים להוריד את הסיכוי לחלות ביותר מ-50%^[2][94]. היתרון בביצוע פעילות גופנית הוא שהוא משפיע ללא קשר למשקל ההתחלתי של האדם או לירידה משמעותית במשקל^[95]. אימון גופני בעצימות גבוהה מוריד את הסיכון לחלות בסוכרת בכ-28%^[96]. עם זאת, אין כמעט הוכחות ליתרונות שבשינויים תזונתיים^[97], ויש מעט הוכחות לגבי תזונה שמשלבת הרבה ירקות ועלים ירוקים^[98], ומעט הוכחות לגבי הגבלת צריכת שתייה עתירה בסוכר^[51]. עבור אנשים הסובלת מאי-סבילות לגלוקוז, תזונה ופעילות גופנית לבד או בשילוב עם תרופות המטפורמין או האקרבוז, עשויים להוריד את הסיכוי לפתח סוכרת מסוג 2^[2][99]. שינויים באורח החיים יותר אפקטיביים מתרופת המטפורמין^[2]. בסקירה שנערכה ב-2017 נמצא כי שינויים באורח החיים בטווח ארוך, מורידים את הסיכון לחלות בסוכרת ב-28%, בזמן שתרופות לא מורידות את הסיכון לאחר הפסקתן^[100]. על אף שרמות נמוכות של ויטמין D קשורות לסיכון מוגבר לחלות בסוכרת מסוג 2, העלאת רמות הוויטמין בעזרת תוספי תזונה של ויטמין D₃ אינו מקטין את הסיכון^[101].

• האגודה הבינלאומית לסוכרת
• האגודה הישראלית לסוכרת
• מטבוליזם

מדיה וקבצים בנושא סוכרת מסוג 2 בוויקישיתוף

• הערך "סוכרת מסוג 2 - Type 2 diabetes", באתר ויקירפואה
• המדריך לטיפול בסוכרת של המועצה הלאומית לסוכרת
• תוכניות לאומיות למניעת סוכרת מסוג 2 של מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל
• סַכּרת או סוּכּרת?, באתר האקדמיה ללשון העברית, 14 בספטמבר 2011
• סוכרת, באתר "דוקטורס"
• סוכרת (Diabetes), באתר InfoMed
• ארז גרטי, סוכרת סוג 2, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 ספטמבר 2009
• יואב אבן, ‏הטיפול הנסתר לחולי הסכרת, באתר ‏מאקו‏, 7 באפריל 2015
• Sukeret.co.il - אתר האינטרנט של האגודה הישראלית לסוכרת
• סוכרת, באתר כל זכות
• סוכרת סוג 2, דף שער בספרייה הלאומית