סיבורגיום

למשך תקופה מסוימת לפני, וקצת לאחר שנתגלה בשנת 1974, נקרא היסוד Unnilhexium וסמלו היה Unh כשם הספרות 1, 0, 6, בלטינית. שמו נגזר משמו של המדען גלן תיאודור סיבורג, והוא אחד משני היסודות היחידים ששמם ניתן להם על שם אדם בעודו בחיים.

הסיבורגיום נוצר לראשונה ביוני 1974 על ידי קבוצת מדענים במעבדה הלאומית לורנס ברקלי, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ביניהם אלברט גיורסו, על ידי הפצצת אטומי ²⁴⁹Cf ביוני ¹⁸O ב"מאיץ יונים על-כבדים". מההפצצה נוצרו כמה אטומי ²⁶³Sg ו-4 נייטרונים חופשיים.

שלושה חודשים לפני שקבוצת המדענים מברקלי הודיעה על תגליתם, קבוצת מדענים בראשות גאורגי פליורוב מהמכון המאוחד למחקר גרעיני בדובנה שברוסיה, טענו שיצרו כבר ²⁵⁹Sg על ידי הפצצת ²⁰⁷Pb ו-²⁰⁸Pb ביוני ⁵⁴Cr במאיץ חלקיקים.

בשנת 1993 אושרה התגלית של קבוצת המדענים מברקלי והקרדיט לגילוי ניתן להם.

לסיבורגיום אין שימושים מיוחדים מלבד שימושי מחקר בשל זמן מחצית החיים הקצר שלו. בשנת 2014 דווח על הצלחה ראשונה ליצור תרכובת של יסוד על-כבד ופחמן כאשר שמונה עשר אטומים של סיבורגיום הומרו לתרכובת של הקסא-קרבוניל סיבורגיום, הכוללת שש מולקולות של פחמן חד-חמצני המחוברות לאטום משותף של סיבורגיום^[1].

לסיבורגיום יש עד כה כ-11 איזוטופים שונים 10 הידועים שבהם:

• 258 - בעל זמן מחצית חיים של 2.9 מילישניות.
• 259 - בעל זמן מחצית חיים של 0.48 שניות.
• 260 - בעל זמן מחצית חיים של 3.6 מילישניות.
• 261 - בעל זמן מחצית חיים של 0.23 שניות.
• 262 - בעל זמן מחצית חיים של 6.9 מילישניות.
• 263 - בעל זמן מחצית חיים של 0.3 עד 0.9 שניות.
• 265 - בעל זמן מחצית חיים של 7.9 שניות.
• 266 - בעל זמן מחצית חיים של 21 שניות.
• 269 - בעל זמן מחצית חיים של 22 שניות.
• 271 - בעל זמן מחצית חיים של 2.4 דקות (היציב ביותר).

מדיה וקבצים בנושא סיבורגיום בוויקישיתוף

• סיבורגיום, באתר המעבדה הלאומית לוס אלמוס
• סיבורגיום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)