ציפי לבני

לבני נולדה בתל אביב לאיתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל ולימים חבר הכנסת מטעם "הליכוד", ולשרה, שהייתה לוחמת באצ"ל. הוריה עלו לישראל ב-1925 והכירו במהלך מבצע שוד של האצ"ל.

בנעוריה הייתה חברה בתנועת "בית"ר". במהלך הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב היתה רכזת קבוצת הכדורסל אליצור תל אביב. בתקופת נעוריה הייתה מפלגת "העבודה" בשלטון, ולבני סיפרה כי חשה שהממסד מזער את התרומה של הוריה להקמת המדינה. לדבריה הם הוצגו בבית הספר כמסמלים מלחמה ופשיזם, ושנהגה להתווכח עם מוריה על כך.^[3]

בגיל 16 השתתפה בהפגנות נגד מזכיר המדינה של ארצות הברית, הנרי קיסינג'ר ונגד נסיגה ישראלית מרמת הגולן ומסיני, נושאים שאותם ניסה קיסינג'ר לקדם לאחר מלחמת יום הכיפורים. מגיל 13 היא צמחונית מטעמי מצפון, ולימים סייעה בהעברת חוק האוסר על פיטום אווזים.^[4][5]

שירתה בצה"ל כמדריכת חניכי מפת"ן וכמפקדת מחלקה בבית הספר לקצינות. השתחררה בדרגת סגן. לאחר שחרורה, החלה ב-1979 ללמוד משפטים באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים 1980 ו-1984 שירתה לבני ב"מוסד".^[6] היא החזיקה עבור ה"מוסד" דירת מגורים בפריז כדי שהדירה לא תישאר ריקה ותעורר חשד. עם חזרתה לישראל החלה קורס מבצעי ב"מוסד", אולם לא סיימה אותו עקב נישואיה.^[7] ב-1983 חזרה ללימודיה בבר-אילן וסיימה תואר ראשון במשפטים.

לבני עסקה בעריכת דין כעשר שנים, כשהיא מתמחה במשפט מסחרי, משפט ציבורי ונדל"ן, לאחר שהקימה משרד עורכי דין עצמאי. משרדה שכן במצודת זאב בתל אביב, ובין השאר שימשה כעורכת הדין של סיעת "הליכוד" בהסתדרות.

קריירה פוליטית

בשנת 1996 התמודדה בפריימריז של "הליכוד" בסיסמה "ציפי לבני - שם שהוא מוסד" (רמז להוריה ולשירותה ב"מוסד"), והוצבה במקום ה-54 ברשימת "הליכוד-גשר-צומת" לכנסת ה-14.^[8] הרשימה זכתה ב-32 מנדטים בלבד, ולבני לא נבחרה לכנסת. בהמלצת אביגדור ליברמן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מונתה למנהלת רשות החברות הממשלתיות. בתפקיד זה יישמה את מדיניות ממשלת נתניהו, והביאה להפרטת חברות ממשלתיות, בהן "חברת הנפט הלאומית" (חנ"ל)^[9] ו"כימיקלים לישראל".^[10]

לימים הביעה לבני חרטה על הפרטת חברות מסוימות ואוצרות טבע. כיו"ר "התנועה" ב-2013, כתבה לבני, "אינני בטוחה שהיום הייתי מפריטה מחדש את כי"ל ואת אוצרות הטבע בים המלח".^[11]

חברת כנסת

לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 על ידי בנימין נתניהו בשנת 1999, התפטרה מראשותה של רשות החברות הממשלתיות, והתמודדה בפריימריז של "הליכוד". הפעם הגיעה למקום ה-18, ונבחרה לראשונה לכנסת, כאשר "הליכוד" זכה ב-19 מנדטים בבחירות אלה.

לבני עמדה בראש מספר ועדות משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובהן ועדת המשנה שהכינה את החוק לאיסור הלבנת הון וועדת המשנה לתקנות חוק החברות. כמו כן הייתה חברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים ובוועדה לקידום מעמד האישה. בכנסת החמש עשרה הייתה חברת וועדה מיוחדת שהכינה את החוק הקובע שכל העברה של שטח או סמכויות בירושלים תחייב רוב של 61 חברי כנסת.^[12]

בפריימריז לראשות "הליכוד", שהתקיימו לאחר התפטרות בנימין נתניהו בשנת 1999, תמכה באהוד אולמרט, שלבסוף נוצח על ידי אריאל שרון.

שנותיה הראשונות כשרה

לאחר ניצחונו של אריאל שרון בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001, מונתה לבני לתפקיד השרה לפיתוח אזורי, למשך כחצי שנה עד לכניסתה של "מפלגת המרכז" לקואליציה, ומינויו של רוני מילוא לתפקיד. לאחר מכן כיהנה כשרה בלי תיק, ולאחר מכן כשרת החקלאות.

בשנת 2003, עם הקמת ממשלת שרון השנייה, מונתה לשרה לקליטת העלייה. בשנת 2004 מונתה במקביל לשרת הבינוי והשיכון במקומו של אפי איתם, שפרש מהממשלה בעקבות תוכנית ההתנתקות. קונדוליזה רייס כתבה בספרה על שיחה שהייתה לה במרץ 2004 עם לבני, בה הביעה את חששותיה מכך שפליטים פלסטיניים רבים ייכנסו למדינת ישראל, ויפגעו באופייה כמדינה יהודית. רייס הביעה הסתייגות מעמדה זו, אולם הציעה בעקבות כך, שמכתב הנשיא בוש לשרון יכלול אמירה, שהנשיא מצפה לכך שפליטים פלסטינים יגורו במדינה הפלסטינית.^[13]

בשנת 2004 זכתה בפרס אביר איכות השלטון לנציג מהרשות המבצעת, על תרומתה לאיכות קליטתם של העולים בישראל, ועל תרומה ייחודית לחיזוקו של שלטון החוק ולהגנה על עקרונות הדמוקרטיה.

אחרי פרישת "שינוי" בסוף שנת 2004, סיימה לבני בראשית 2005 את תפקידה במשרד השיכון והבינוי, ומונתה לשרת המשפטים במקום יוסף לפיד. במקביל המשיכה לשמש כשרה לקליטת העלייה. במסגרת הוויכוחים הפנים מפלגתיים ב"ליכוד" על רקע תוכנית ההתנתקות, שימשה לבני כמפשרת בין ראש הממשלה אריאל שרון, ובין שלושה משריו, בנימין נתניהו, סילבן שלום ולימור לבנת, והביאה לניסוח מחודש של קווי התוכנית, שאפשרו את אישור התוכנית בכנסת.^[14] בעת כהונתה כשרת המשפטים, ניהלה לבני את הצד המשפטי-חקיקתי של תוכנית ההתנתקות ובעיקר את אישור חוק יישום תוכנית ההתנתקות.

במסגרת תפקידה כשרת המשפטים החלה בקידום רפורמות בבתי המשפט. היא תמכה במועמדותה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון, אך נתקלה בהתנגדותו של נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק, אותו האשימה לבני בכך ש"הוא משכפל לעצמו שופטים",^[15] היא עיכבה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים, להערכת פרשנים עשתה זאת על מנת להשיג רוב למינוי גביזון.^[16] בסופו של דבר, גביזון לא מונתה. כמו כן, יזמה את העברת מתחם בית המשפט בתל אביב לדרום העיר (יוזמה שלא יצאה אל הפועל), ויזמה חקיקה שתמנע עיקול של כספי הפיצוי שיקבלו המפונים מגוש קטיף וצפון השומרון.

כשרת המשפטים גיבשה לבני תזכיר חוק, שנועד להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כאשר העיקרון המרכזי הוא יחס הולם בין העבירה לבין העונש, עם קביעת עונשי מוצא שמהם השופטים יקבעו את העונש בהתאם לנסיבות המקרה.^[17][18] התזכיר גובש על ידי לבני בהתאם לוועדת גולדברג והצעת החוק הממשלתית הוגשה כשנה לאחר מכן, לאחר שמונתה לשרת החוץ.^[17][19]

בשנת 2005, כשרת המשפטים, קיבלה לבני "אות אומ"ץ" מארגון אומ"ץ, אך בסוף אותה שנה הביע יו"ר הארגון, אריה אבנרי, אכזבה מחבירתה לאריאל שרון בראשות "קדימה".^[20]

בשנת 2005 חתמה לבני כשרת משפטים, יחד עם שר התמ"ת, אהוד אולמרט על מינוים של כ-20 חברי מרכז הליכוד וקרוביהם כנציגי ציבור בבית הדין לעבודה. הרשימה הוכנה בלשכות שני השרים, והיא נקבעה מבלי שפורסמה הודעה לציבור על האפשרות להגיש מועמדות לתפקיד, בניגוד לחוק ^{[דרושה הבהרה]}.^[21]כמה חודשים לאחר מכן שינתה לבני את תהליך המינויים, כך שנציגי ציבור ייבחרו על ידי ועדת איתור ולא ע"י לשכות השרים כמו כן ,נציג משרד המשפטים בוועדה יהיה היועץ המשפטי של המשרד.^[22][23]

ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ

עם הקמתה של מפלגת "קדימה", בסוף נובמבר 2005, פרשה לבני מ"הליכוד" והצטרפה למפלגה החדשה.^[24] ב-18 בינואר 2006, אחרי ההתפטרות של סילבן שלום, מונתה לשרת החוץ, בנוסף על תפקידיה הקודמים.

בעקבות מחלתו של אריאל שרון והעברת סמכויותיו לממלא מקומו, אהוד אולמרט, הביעה לבני את תמיכתה בו כמנהיג "קדימה". לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, היא מוקמה במקום השלישי במפלגה, לאחר אולמרט ושמעון פרס.^[25]

בממשלתו של אולמרט (הממשלה ה-31) מונתה לבני, ב-4 במאי 2006, לממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. בזאת הייתה לאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד ממלאת מקום ראש הממשלה, ולאישה השנייה, אחרי גולדה מאיר, המכהנת כשרת החוץ. ב-30 בנובמבר 2006 מונתה באופן זמני גם לתפקיד שרת המשפטים לתקופה של כחודשיים, עד למינויו של דניאל פרידמן.

כחלק מתפקידה כשרת החוץ מונתה לבני על ידי ראש הממשלה לעמוד בראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים. לאורך כהונתה נפגשה פעמים רבות עם ראשי המשלחת הפלסטינית, ובין השאר פעלה לכינוס ועידת אנאפוליס שהתקיימה בנובמבר 2007. בוועידה, שהיוותה ניסיון לפתיחת הליך למשא ומתן לקראת הסכם קבע, עמדה לבני יחד עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בראש המשלחת הישראלית. בוועידה נאמה לבני ואמרה:

לא באתי היום להתווכח על זכויות. לא באתי להתווכח מי צודק יותר. באתי היום כדי לומר לעמיתי מהעולם הערבי, שהדבר הנכון לעשותו הוא לא לוותר על תחושת הצדק או האמונה בזכות. אין בכוונתי לדרוש זאת מעם אחר כפי שאיני עושה זאת בעצמי. אלא זה הזמן לממש זכות אחרת, הזכות של ילדינו לחיות בשלום ובכבוד הדדי - והשתתפותכם החשובה כאן, על אף שלחלקכם לא פשוט הדבר, מעידה כי זאת גם כוונתכם, והיא נוטעת בי תקווה לעתיד.

אני גאה במקום בו ישראל נמצאת היום, ואני מקווה שהיום קיימת הבנה שהדבר הנכון הוא לבנות עתיד משותף בשתי מדינות נפרדות. האחת – מדינת ישראל – שהוקמה כמדינה יהודית, בית לאומי לעם היהודי, והשנייה – פלסטין – שתקום כדי לתת פתרון לאומי שלם ומלא לבני העם הפלסטיני באשר הוא.

— אתר קדימה, 27 בנובמבר 2007

במהלך המשא ומתן עם המשלחת הפלסטינית, העלתה לבני את האפשרות של העברת הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית, בדרך שתביא להעברת יישובים ערביים ישראליים לאותה מדינה, הצעה שנדחתה על ידי יו"ר המשלחת הפלסטינית אבו עלא.^[26]

במאי 2007 נבחרה לבני על ידי ה"טיים מגזין" האמריקאי, לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם, ואחת מעשרים המנהיגים והפוליטיקאים המשפיעים ביותר לשנה זו.^[27]

במהלך מלחמת לבנון השנייה, בעת שכיהנה כשרת החוץ, קידמה את החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם שקראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פריסת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון.

כחלק ממסקנות ועדת וינוגרד, הוקמה "השלישייה",^[28] שבה היו חברים רה"מ אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק ושרת החוץ לבני.

יומיים לאחר פרסום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, ב-2 במאי 2007, הודיעה לבני במסיבת עיתונאים כי בפגישתה עם ראש הממשלה אמרה לו כי לנוכח הדו"ח "התפטרות היא הדבר הנכון מבחינתו". על אף עמדתה זו, ספגה ביקורת בשל החלטתה להישאר בממשלה, למרות הטחת ביקורת כה קשה, משהתברר כי אין רוב בסיעת "קדימה", התומך בהחלפתה את אולמרט בראשות הממשלה. לבני נימקה את החלטתה שלא להתפטר ברצונה "לפקח על יישום המסקנות מתוך הממשלה". במסיבת עיתונאים כעבור מספר שבועות, חזרה בה מהקריאה לאולמרט להתפטר, מה שקומם עליה הן את תומכי אולמרט והן את מערכת המשפט. לאחר פרסום המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד, ב-30 בינואר 2008, נמנעה לבני מלהתבטא בפומבי בעניין הדו"ח, וממילא לא חזרה על קריאתה לראש הממשלה להתפטר, מה שרק הגביר את הביקורת על התנהלותה.

ביולי 2008 החליטה "קדימה" לקיים בחירות מקדימות לראשות המפלגה, ב-17 בספטמבר 2008. אולמרט הכריז כי לא יתמודד על ראשות המפלגה, ויתפטר עם בחירת ראש מפלגה חדש. לבני ניצחה בבחירות אלה בהפרש קטן, כשזכתה ב-43.1% מקולות הבוחרים (לעומת 42% ליריבה העיקרי, שר התחבורה, שאול מופז).^[29]

בראשות "קדימה"

הניסיון להקים ממשלה חדשה

ערך מורחב – הניסיון להקמת ממשלה חדשה

עם ניצחונה של לבני בבחירות הפנימיות ב"קדימה", ובחירתה לראשות המפלגה, התפטר אהוד אולמרט מתפקידו כראש הממשלה והליך הרכבת הממשלה הוטל עליה על ידי נשיא המדינה, שמעון פרס.^[30]

ב-25 באוקטובר 2008, לאחר שחתמה לבני על הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה, פרסמה מועצת חכמי התורה הודעה, לפיה חילוקי דעות בנושאי הקצבאות וירושלים התגלעו במהלך המשא ומתן, ולכן ש"ס לא תוכל לשבת בממשלה בראשות לבני, אף שלבני הציעה למפלגות החרדיות תקציבים של כמיליארד ש"ח.^[31] משהתברר כי גם חברי דגל התורה לא יצטרפו לממשלה בראשותה, ולאחר שהמשא ומתן הקואליציוני עם מפלגת הגמלאים (שהתאחדה שבוע קודם לכן) ועם מרצ לא התקדם, הודיעה לבני לנשיא פרס ב-26 באוקטובר 2008 כי נכשלה בניסיונה להקים ממשלה, על-אף ההסכם שהושג עם מפלגת העבודה.^[32]

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

כיו"ר "קדימה" הובילה לבני את מפלגתה בבחירות לכנסת ה-18. קמפיין המפלגה התבסס בעיקרו על תדמיתה של לבני כפוליטיקאית נקיית כפיים וניסיונות לקעקע את אמינותו של יריבה בנימין נתניהו, בין הסיסמאות של "קדימה" היו: "ציפי לבני – מה שטוב למדינה" "ראש ממשלה אחרת" ו"ביבי?! אני לא מאמין לו". לבני ערכה סיורי בחירות במעוזים של צעירים חילונים כמו מתחמי בילוי ונאמה רבות במהלך מערכת הבחירות בבתי ספר. כמו כן דיברה לקהל הנשים ולציבור השמאל וביקשה "להחזיר את התקווה לשלום".

"קדימה" בראשות לבני קיבלה בבחירות אלה 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה ביותר בכנסת, עם יתרון של מנדט אחד על "הליכוד",^[33] אך למעט "קדימה" אף מפלגה לא המליצה לנשיא המדינה שמעון פרס להטיל עליה להרכיב ממשלה, והמשימה הוטלה על בנימין נתניהו, שמועמדתו זכתה להמלצת נציגי סיעות הימין וסיעות הדתיים , סה"כ 65 חברי כנסת. לבני הודיעה מייד שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו, כיוון שאינה מוכנה להיות חברה במה שהגדירה כממשלת ימין קיצונית, ושהיא תשמש כיו"ר האופוזיציה.^[34] בטיוטת הסכם קואליציוני שגובשה בין גדעון סער מטעם "הליכוד" וצחי הנגבי מטעם "קדימה", הוסכם ששתי המפלגות יזכו למספר שווה של תיקים בממשלה ובקבינט המדיני-ביטחוני ושלבני תכהן כראש ממשלה בשנה וחצי האחרונה מתוך ארבע וחצי שנות כהונת הממשלה ועד אז תכהן כשרת החוץ וכממונה על המשא ומתן עם הפלסטינים. אך המשא ומתן נכשל כאשר השיחות הפכו לישירות בין לבני ונתניהו. להערכת הנגבי, הסיבה לכך הייתה חוסר אמון של לבני בכך שבהתחשב בשותפיה הקואליציוניים, תהיה לה השפעה מהותית על מדיניות הממשלה.^[35]

כהונה ראשונה כראש האופוזיציה

עם כניסתה לתפקיד ראש האופוזיציה תקפה לבני את גודלה של ממשלת נתניהו השנייה.^[36] השנה הראשונה לישיבתה של "קדימה" באופוזיציה לוותה בחשש כי המפלגה תפורק וחלק מחבריה יחברו לממשלה, זאת משום שמספר שבועות לאחר השבעת ממשלת נתניהו, עבר בכנסת חוק התפלגות סיעה שמאפשר לשבעה חברי כנסת להתפלג לסיעה עצמאית בלי שייחשבו ל'פורשים', אף שאינם מהווים שליש של הסיעה המקורית ולא זכו להסכמת רוב חבריה. לבני יצאה בחריפות כנגד מה שהגדירה כניסיון לפרק את "קדימה".^[37] בהמשך תקפה לבני את ראש הממשלה בנימין נתניהו על אי התקדמותו במשא ומתן עם הפלסטינים ועל חוסר אמונתו בפתרון שתי מדינות לשני עמים, כדבריה. לאחר "נאום בר-אילן" של נתניהו ב-14 ביוני 2009, הגיבה לבני על התפנית בעמדתו ובירכה עליה, אך תקפה אותו בטענה שנדרש לשאת את הנאום תחת לחץ נאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר שנישא עשרה ימים לפני כן, ושהממשלה עוסקת בהישרדות ולא במדינאות.^[38]במרץ 2010 התבטאה לבני כנגד החלטת ממשלת נתניהו, על פי החלטת סגן שר הבריאות מטעם אגודת ישראל יעקב ליצמן, לשינוי בתוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים אשר נמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית רבה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן.

ב-2009, הוצא נגד לבני צו מעצר בבריטניה בגין ביצוע פשעי מלחמה בזמן מבצע עופרת יצוקה, בעקבות האירוע השלימה בריטניה תיקון לחוק שימנע הגשת צווי מעצר עתידיים שכאלה נגד בכירים ישראלים בבריטניה.^[39]

לבני עמדה לצד הממשלה לאחר המשט לעזה ב-2010 ונמנעה מלמתוח ביקורת על נתניהו כאשר החליט על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, אך מתחה ביקורת חריפה על ראש הממשלה לנוכח כישלון המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים שהושק בספטמבר 2010 והעדרה של תוכנית ישראלית יזומה, חידוש ההכרה של אחדות ממדינות דרום אמריקה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה והמתיחות ביחסים עם ארצות הברית.

בשנת 2011, אל מול הפיצול ב"מפלגת העבודה" והתגברותה של המחאה החברתית, התבטאה לבני כנגד ראש הממשלה "שעוסק בהישרדות" והוסיפה כי היא מקווה שהאירועים יובילו לפירוק הממשלה והליכה לבחירות.

יום לאחר שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט התבטאה בחריפות כנגד העסקה ותקפה את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכמתו לעסקת שליט. את שתיקתה עד למועד זה, נימקה בהבטחה שנתנה לאביו של שליט כי לא תתבטא בגנות העסקה טרם אישורה.^[40]

בבחירות המקדימות שנערכו ב"קדימה" ב-27 במרץ 2012 הפסידה לבני לחבר הכנסת שאול מופז, שנבחר ליו"ר המפלגה במקומה בפער ניכר. בעקבות זאת התפטרה לבני מהכנסת ב-1 במאי 2012.^[41] היקף החובות של "קדימה" בתום כהונתה של לבני כיו"ר המפלגה עמד על כ-34 מיליוני ש"ח.^[42]

בראשות "התנועה" וכשרת המשפטים

ב-27 בנובמבר 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, הכריזה לבני על התמודדותה בבחירות במסגרת מפלגה חדשה בראשותה בשם "התנועה".^[43] למפלגת החדשה הצטרפו גם שבעה חברי כנסת מכהנים, שהתפלגו מ"מפלגת קדימה": מאיר שטרית, יואל חסון, רחל אדטו, שלמה מולה, מג'לי והבה, רוברט טיבייב ואורית זוארץ.^[44] בבחירות לכנסת ה-19 זכתה "התנועה" בראשות ציפי לבני בשישה מנדטים.

ב-19 בפברואר 2013 חתמה "התנועה" על הסכם קואליציוני עם סיעת "הליכוד ישראל ביתנו", שבו הוסכם כי לבני תכהן כשרת המשפטים ושר נוסף מטעם "התנועה" יכהן כשר להגנת הסביבה.^[45] לבני התחילה את תפקידה כשרת המשפטים במרץ 2013 והוסמכה על ידי ראש הממשלה נתניהו לנהל את השיחות עם צוות המשא ומתן הפלסטיני. במסגרת תפקידה כיהנה לבני גם כיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה.

ביוני 2013 הקימה יחד עם ח"כ אלעזר שטרן וח"כ יצחק הרצוג שדולה תחת הכותרת "עם דת ומדינה" ששם לו למטרה ליישם את אמנת גביזון מדן.^[46]

במהלך כהונתה, קידמה את הצעת החוק שאוסרת על הפצת "ישראל היום" בחינם. בנובמבר 2014, הצביעה בקריאה טרומית בעד החוק. כשרת המשפטים הקימה את נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות. לבני ניסתה להחיל שקיפות על "קק"ל" כשהכריזה עליה כחברה לתועלת הציבור.^[47]

ב-2 בדצמבר 2014 פוטרה מהממשלה על ידי ראש הממשלה נתניהו, כחלק ממהלך להקדמת הבחירות.^[48]

הבחירות לכנסת ה-20

ב-10 בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הודיעה לבני יחד עם יו"ר מפלגת "העבודה" יצחק הרצוג על ריצה משותפת של "התנועה" בראשותה עם מפלגת "העבודה", ברשימה בשם "המחנה הציוני".^[49] לבני הוצבה במקום השני ברשימה והיא סיכמה עם הרצוג על רוטציה, שלפיה אם ימונה הרצוג לראשות הממשלה, יכהן הוא בתפקיד בשנתיים הראשונות ולבני בשנתיים הנוספות.^[50] כ-12 שעות לפני פתיחת הקלפיות הודיעה לבני כי היא מוכנה לוותר על הרוטציה אם הדבר יקשה על הקמת קואליציה.^[51]

בבחירות זכתה רשימת המחנה הציוני ב-24 מנדטים.^[52]

הכנסת העשרים והבחירות לכנסת ה-21

לבני מונתה לחברה בוועדת החוקה, חוק ומשפט ובוועדת החוץ והביטחון, שבה היא גם עומדת בראש ועדת משנה ללוחמה משפטית.

לאחר פרישתו של יצחק הרצוג מהכנסת, בעקבות מינויו ליו"ר הסוכנות היהודית, החליפה אותו לבני בתפקיד ראש האופוזיציה ב-1 באוגוסט 2018, בהתאם להסכמה עם יושב ראש מפלגת "העבודה", אבי גבאי, שלפיה "התנועה" תרוץ בבחירות הבאות שוב עם מפלגת "העבודה", לפי ההסכם הקודם, אולם לא תהיה רוטציה בין שניהם בתפקיד היו"ר.^[53]

ב-20 באוקטובר, אמרה כי "הממשלה מובילה קו ששומר על שלטון חמאס".^[54] ב"ליכוד" כינו בתגובה את לבני "דוברת אבו מאזן".^[55]

ב־1 בינואר 2019 הודיע גבאי בפומבי על סיום השותפות עם מפלגתה של לבני,^[56] ובאותו יום היא הוחלפה בתפקיד ראש האופוזיציה בידי שלי יחימוביץ'.^[57] לבני ביקרה את מסירת ההודעה בנוכחותה ובאופן מפתיע: "הרעיון הזה שאתה עומד ומנסה להשפיל אישה פומבית לא יהיה. התגובות שקיבלתי מנשים הן חזקות ומחזקות".^[58]

ב־18 בפברואר 2019 הודיעה על פרישתה מהחיים הפוליטיים, ושמפלגתה "התנועה" לא תתמודד בבחירות לכנסת ה-21.^[59]

לאחר הפרישה מהפוליטיקה

במרץ 2021 מונתה ליועצת אסטרטגית חיצונית לחברת הקנאביס "קנטק".^[60]

באפריל 2021 מונתה לדירקטורית בחברת "בזק".^[61]

בנובמבר 2021 הצטרפה לבני לדירקטוריון של המכון למחקרי ביטחון לאומי.^[62]

ביוני 2023 הצטרפה לדירקטוריון חברת אלביט מערכות.^[63]

חיים אישיים

לבני נשואה לנפתלי שפיצר, אם לשניים, ומתגוררת בשכונת ישגב שבתל אביב.^[64]

• נשים בממשלות ישראל

• אילן בן עמי, אותה הגברת בשינוי הדרך: ציפי לבני - ביוגרפיה פוליטית, הוצאת סטימצקי, 2019.
• גדי בלום וניר חפץ, מדיניות חוץ - ציפי לבני, ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב, 2008, עמ' 64 - 91

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ציפי לבני
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציפי לבני

• אתר האינטרנט הרשמי של ציפי לבני
• ציפי לבני, באתר הכנסת
• ציפי לבני, ברשת החברתית פייסבוק
• ציפי לבני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ציפי לבני, ברשת החברתית אינסטגרם
• ציפי לבני, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ציפי לבני, באתר כנסת פתוחה
• עמית סגל, כתב בכנסת, ‏הווידאופדיה: ציפי לבני, באתר ‏מאקו‏, 23 בדצמבר 2008
• עמרי אסנהיים, המלבינה של שרון, באתר nrg‏, 16 בדצמבר 2005
• נעמה לנסקי, גידי וייץ, עכשיו תורך, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2007
• ארי שביט, בחירות 2009: ציפי לבני מאמינה ביכולתה לנצח את הסקרים ואת השוביניזם הגברי, באתר הארץ, 30 בינואר 2009
• דיאנה בחור ניר, אמא שלי אמרה לי: "זה בסדר שתשירי בציבור, אבל לא סולו", באתר כלכליסט, 11 באוקטובר 2011
• גידי וייץ, שלוש השנים הרעות, באתר הארץ, 17 בפברואר 2012
• מירב ארלוזורוב, סיון קלינגבייל, "כישלון האיחוד של מפלגות המרכז הגדיל את סיכויי נתניהו להיבחר", באתר TheMarker‏, ‏17 בינואר 2013
• עובד קראוס, ‏הו הא, מי זו באה? ראשת הממשלה הבאה, באתר ‏מאקו‏, 3 במרץ 2013
• ריאיון עם שרת המשפטים ציפי לבני, "עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין, אפריל 2014
• רינה מצליח, פגוש את העיתונות, ‏לבני: המשבר ביחסים בין י-ם לוושינגטון פוגע בביטחון ישראל, באתר ‏מאקו‏, 1 בנובמבר 2014
• תחיה ברק, ציפי לבני בראיון אישי לקראת בחירות 2015, באתר "את", 25 בדצמבר 2014
• רינה מצליח, פגוש את העיתונות, ‏ציפי לבני נגד נתניהו: "עמדותיו דומות לעמדות של רן ברץ", באתר ‏מאקו‏, 7 בנובמבר 2015
• רפי רשף, "אינטימי" ראיון אחד על אחד עם ציפי לבני, באתר nana10‏, 31 במאי 2016
• יעקב אילון‏, לבני לא תסתפק במפלגת העבודה: "זה ללכת אחורה וזה לא מעניין אותי", באתר וואלה!‏, 29 ביוני 2017
• נטו לבני - מה עושה למענכן ח"כ ציפי לבני בכנסת? באתר מאה ימים של שקיפות, 8 במרץ 2018
• רוני קובן, פגישה עם רוני קובן: ציפי לבני, כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, 25 באפריל 2018
• לבני: "האו"ם עמד להצביע על פירוז עזה, נתניהו שאל "למה צריך את זה"", באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2018
• אייל לוי, ‏מהניצחון על נתניהו ועד אחוז החסימה: העשור האבוד של ציפי לבני, באתר מעריב אונליין, 9 בפברואר 2019
• ירון דרוקמן, "יפהפיית המוסד" שכמעט הייתה ראש הממשלה. דרכה של ציפי לבני, באתר ynet, 18 בפברואר 2019
• ציפי לבני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מכּתביה:

• זן נדיר, באתר nrg‏, 18 במאי 2012
• ביטחון // כל זמן הוא הזמן לשלום, באתר TheMarker‏, ‏12 בינואר 2014
• הנרטיב שמוביל לאסון לאומי. חייבים לדבר על זה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2022
• ציפי לבני (1958-), דף שער בספרייה הלאומית