מירי רגב

נולדה בשם מרים סיבוני וגדלה בקריית גת. אביה פליקס - שהיה מעורב ב"פרשת האלכוהול המזויף" עלה ממרוקו, ואמה מרסל (מרסדס) עלתה מספרד בשנות ה-50.^[1] גדלה בבית דובר ספרדית.^[2] למדה בתיכון אורט רוגוזין שבקריית גת. בגיל 17 זכתה לתואר "צברית השנה" של השבועון "מעריב לנוער". בצעירותה התנדבה במשך מספר שנים במד"א ואף מונתה שם לתפקיד מזכירת מחוז השפלה. הייתה פעילה במועצת הנוער של קריית גת וארגנה מבצעי התנדבות למען עולים חדשים.^[3]

בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי מ"בית ברל", ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון מ"הקריה האקדמית אונו".^[4] בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.^[5][6]

קריירה צבאית

מירי רגב

מירי רגב בתפקיד דוברת צה"ל
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1983–2008 (כ־25 שנים)
דרגה	תת-אלוף
תפקידים בשירות
הצנזורית הצבאית הראשית דוברת צה"ל
פעולות ומבצעים
המערכה ברצועת הביטחון   מלחמת לבנון השנייה
עיטורים
אות מצטיין הנשיא

רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. לאחר מכן, בשנת 1988 היא מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.

בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף-משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל. לאחר שלושה חודשים מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה במסגרת ההיערכות לקראת מלחמת עיראק, לאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת.^[7] עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005).^[8] רגב הייתה האישה השנייה שמילאה את התפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.

רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור. באותה העת כינתה את התנהגות הנוער בכפר דרום "התנהגות ברברית ועבריינית", התבטאות שעליה התנצלה 13 שנים לאחר מכן. בתפקידה המשיכה גם במהלך מלחמת לבנון השנייה, עד אוגוסט 2007.^[9] באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד שמילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.

חברת הכנסת

על רגב נטען מספר פעמים כי לאחר שחרורה מצה"ל ולקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה ניהלה מגעים עם מספר מפלגות, כולל מפלגת העבודה אך ללא הצלחה, ובעקבות זאת הצטרפה למפלגת הליכוד. ח"כ לשעבר דניאל בן סימון העיד כי הוא תיווך בינה לבין מנהיגי מפלגת העבודה והעיתונאי אמנון אברמוביץ' העיד כי פנתה אליו להתייעצות בנושא. רגב הכחישה בעקביות את הטענות הללו.^[10][11][12]

בנובמבר 2008 הצטרפה למפלגת "הליכוד" לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה.^[13] לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, הוצבה במקום ה-27 ברשימת "הליכוד" לכנסת. רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת הכנסת מטעם "הליכוד". בכנסת ה-18 הייתה יושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה וכחברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 הייתה יושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה^[14] וכחברה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון.

בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד מסתננים מאפריקה, אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל". על משפט זה נעשו פרודיות רבות, בין היתר צוטט במערכון של היהודים באים.^[15] היא הדגישה בריאיון לאחר מכן כי היא אינה מעודדת אלימות.^[16] רגב כינסה דיון מיוחד של ועדת הפנים בנושא מקורות המימון של ארגוני הסיוע לפליטים, שלדבריה מעוניינים לשנות את האופי היהודי של מדינת ישראל.^[17][18]

בזמן המחאה החברתית רגב באה לשדרות רוטשילד בתל אביב כדי להביע הזדהות. אף על פי כן, המוחים גירשו אותה מהמתחם ואחד מהמוחים אף שפך עליה כוס מים.^[19]

שרת התרבות והספורט

לקראת הבחירות לכנסת ה-20, זכתה בבחירות המקדימות ברשימת הליכוד במקום החמישי. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 מונתה לשרת התרבות והספורט ונכנסה לתפקידה במאי 2015.^[20]

מינויה גרם לחיכוכים עם אמנים, כשחלקם טענו שרגב תמנע מימון ליצירות שלא יהיו לרוחה. במפגש עם אמנים, טענה רגב שהליכוד "קיבל שלושים מנדטים ואתם עשרים" ולכן ההחלטה מי ייהנה מתקציבי תרבות נמצאת בידיה.^[21] רגב התעמתה עם השחקן נורמן עיסא שסירב להופיע בבקעת הירדן. בעקבות זאת התפרסמה עצומה נגד רגב.^[22]

ברקע העימות, עמדה החלטת שר החינוך נפתלי בנט להוציא מסל התרבות הארצי את ההצגה "הזמן המקביל" המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה שהיה חבר בחוליה שרצחה את החייל משה תמם, ושהוצגה ב"תיאטרון אל-מידאן" בחיפה. ב-16 ביוני קיבלה רגב את המלצתה של ועדה בראשות ד"ר חיים פרלוק והורתה על הקפאת העברת התקציבים לתיאטרון "אל-מידאן". זאת עקב אי-סדרים כספיים שנתגלו בו והחשיפה שהמחזאי של ההצגה "הזמן המקביל", המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה, מזדהה עם המחבל, ושדקה עצמו מעורב בשיווק ההצגה מהכלא.^[23] רגב לביטול הקרנת הסרט "אל סף הפחד" העוסק ביגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, בפסטיבל הקולנוע ירושלים. מארגני הפסטיבל הודיעו שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות.^[24] בראיון שנתנה רגב לכתב העת "את", אמרה בתגובה ש"עולם האמנות הוא כפוי טובה, ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה".^[25]

בספטמבר 2015 פרסמה רגב את הקריטריונים של משרד התרבות והספורט לתקצוב מוסדות תרבות. בין הקריטריונים לשלילת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות לאלימות ולטרור, תמיכה במעשה טרור נגד ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה השחתה הפוגע בסמל המדינה והחרמה או קריאה להטלת חרם על ישראל.^[26] במאי 2016 משרד התרבות והספורט פרסם תיקונים למבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד, ובהם מתן בונוס למוסדות שיופיעו ביהודה ושומרון וגריעת ניקוד מזכה ממוסדות שיימנעו מלעשות כן. במאי 2020 פסל בג"ץ את סעיף הבונוס.^[27]

רגב התנגדה להקמת תאגיד השידור הישראלי. על פי פרסומים, אמרה ביולי 2016 בדיון בוועדת השרים לחקיקה: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".^[28]

במאי 2017 הודיעה למנהל פסטיבל ישראל שתמנע מימון מתקציב המדינה למופעים בפסטיבל שיש בהם עירום, בנימוק שמופע כזה פוגע ברגשותיהן של אוכלוסיות רחבות ובערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.^[29] ב-4 ביוני ביקש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מרגב לחדול מהתבטאויות מסוג זה, בנימוק שסוגיות התקצוב אינן בסמכותה.^[30]

החל מיוני 2017, מונתה מספר פעמים לממלאת מקום ראש הממשלה.^[31][32]

בשנת 2018 הובילה את היערכות הממשלה לחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל. במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות התגלעה מחלוקת בינה לבין יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד בנימוק שיש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח^[33][34] לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה שלפיה ראש הממשלה ידליק משואה בשם ראשי הממשלה לדורותיהם ויישא דברי ברכה קצרים, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות ה-50.^[35] בפועל, נתניהו התעלם מהדרישות ונשא נאום ארוך.^[36]

רגב קידמה את "חוק הנאמנות בתרבות", הצעת חוק שעוררה התנגדות של אישים מתחום התרבות.^[37][38] החוק עבר בקריאה ראשונה,^[39] אך נפל בשל התנגדות ח"כים מכולנו וישראל ביתנו.^[40]

לאחר שאמרגן פרטי סיכם על משחק ידידות בין נבחרת ארגנטינה בכדורגל לנבחרת ישראל, שיערך בחיפה, פעלה רגב להעברת המשחק לירושלים, והקצתה לכך 2.7 מיליון ש"ח מתקציב חגיגות ה-70 למדינה.^[41] לאחר קמפיין BDS נגד קיום המשחק בישראל, שכלל איומים ברצח על כוכב ארגנטינה ליונל מסי,^[42] החליטה נבחרת ארגנטינה לבטל את המשחק.^[43] שר החוץ של ארגנטינה אמר שהעברת המשחק לירושלים היא שגרמה לביטול.^[44] בעקבות הביטול ספגה רגב ביקורת בישראל.^[45]

בתפקידה כיושבת ראש הוועדה למקומות הקדושים סירבה לאשר את מתווה הכותל.^[46] רגב הגיעה למקום השני בדירוג פעילות חברי "הליכוד" למען היהדות בכנסת העשרים, שנערך על ידי ארגון מתפקדי "ליכוד", בין היתר בעקבות התנגדותה למתווה הכותל ולמתווה הגיור.^[47]

בשנת 2018 פעלה לקידום חקיקתו של תיקון לחוק התרבות והאמנות, שיאפשר לשר התרבות והספורט לשלול תקציב ממשלתי מגוף שביצע פעילות שיש בה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה).^[48] היוזמה לתיקון החוק עוררה מחאה.^[49]

בבחירות לכנסת ה-21 ה-22 וה-23, הוצבה במקומות 6 ו-7 ברשימת "הליכוד".

ועדה לבחינת התנהלות קרנות הקולנוע

בדצמבר 2016 הקימה רגב ועדה לבחינת קרנות הקולנוע^[50][51] בראש הוועדה עמדה ראשת מינהל תרבות, גלית והבה־שאשו, וחבריה היו יו"ר מועצת הקולנוע דאז ונשיא המרכז האקדמי ויצו חיפה פרופ' דוד אלכסנדר, מנהל סינמטק אופקים נדב משעלי, המרצה לאוריינות מדיה וקולנוע ד"ר דבורה הנדלר, הדוקטור למשפטים אודליה מינס, התסריטאי וחבר מועצת הקולנוע ליאור גלבוע, וד"ר הני זובידה מהמחלקה למדע המדינה במכללת עמק יזרעאל.

ביוני 2018 הגישה הוועדה את מסקנותיה^[52]. הדו"ח הצביע על ליקויים בתחום המנהל התקין של קרנות הקולנוע ובתחום השוויון בייצוג^[53].

ביולי 2018 הציגה רגב את הרפורמה בתחום הקולנוע שאותה בכוונתה לקדם ובה בין השאר הצעדים הבאים: הקמת מאגר לקטורים, הגברת ייצוג האוכלוסיות המוחלשות והכנסת רכיב ההצלחה הקופתית לשיקולי המימון^[51]. במהלך שנת 2020 הוקמו קרנות אזוריות למתן מענה ליוצרים בפריפריה^[54], בדרום, בצפון ובשומרון. כתוצאה מרפורמה זו קמה בין השאר גם קרן קולנוע שומרון^[55][56].

שרת התחבורה בממשלת ישראל ה-35

ב-17 במאי 2020 הושבעה כשרת התחבורה בממשלת ישראל השלושים וחמש. רגב קיבלה גם את האחריות על טקס הדלקת המשואות. בתפקיד התמודדה עם סוגיית התחבורה הציבורית בתקופת מגפת הקורונה.^[57] באוקטובר 2020 הכריזה כי מערכת הרכבת הקלה במטרופולין תל אביב תיקרא ה"דנקל".^[58] באותו החודש הכריזה כי היא תתנגד לתוכנית המטרו במטרופולין תל אביב וטענה כי עדיף להשקיע בהקמת קו הרכבת לאילת או במסילת הרכבת לקריית שמונה.^[59][60]

בנובמבר 2020 אמרה רגב כי היא סיכמה עם שר הביטחון, בני גנץ, שנמל התעופה הבינלאומי השלישי בישראל ייבנה בנבטים.^[61][62]

קידמה מחירון למכירת מכוניות משומשות אשר יתחרה במחירון לוי יצחק ואחרים.^[63]

בכנסת ה-24

בכנסת ה-24 נמנתה, ככל חברי מפלגתה, עם האופוזיציה. באוגוסט 2021 נמנתה עם העותרים לבג"ץ נגד החלטת הכנסת על הרכב ועדותיה.^[64] ב-23 במאי 2022 התנגדה להצעת החוק 'ממדים ללימודים', וטענה בישיבת סיעת הליכוד כי "החלטנו שאנחנו אופוזיציה לוחמת ואנחנו רוצים להפיל את הממשלה הזו, אז אין כאבי בטן. אין כאבי בטן למקרי אונס, ואין כאבי בטן עם נשים מוכות ואין כאבי בטן עם חיילים."^[65][66] דבריה עוררו סערה ציבורית.^[67][68]

שרת התחבורה בממשלת ישראל ה-37

לאחר הבחירות לכנסת העשרים וחמש מונתה רגב לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלת ישראל השלושים ושבע והתפטרה מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי. בנוסף קיבלה רגב שוב את האחריות על טקס הדלקת המשואות.

בפברואר 2023, למרות העומסים בעקבות המחאה נגד הרפורמה המשפטית, סרבה לאפשר לרכבת ישראל לתגבר את הרכבות לירושלים.^[69]

ב-20 באפריל 2023, אישרה הממשלה את הצעתה של רגב, לפיה יושקעו מאות מיליוני שקלים בשורה של פרויקטים תחבורתיים בשדרות וביישובי עוטף עזה.

ב-2023 ספגה ביקורת בעקבות מינויו של משה בן זקן, מקורבהּ ואיש ליכוד, לתפקיד מנכ"ל משרד התחבורה, חצי שנה לאחר שוועדת המינויים של נציבות שירות המדינה, בהרכב שונה, שללה את המינוי מפאת חוסר ניסיונו הרלוונטי לתפקיד.^[70][71] בנוסף, מינתה את עו"ד עינב אבוחצירה לממלאת מקום היועמ"ש בנתיבי ישראל, למרות שישנם מועמדים מנוסים ובכירים ממנה.^[72][73]

בינואר 2023, עם כניסתה לתפקיד, טענה כי נתיבי התחבורה הציבורית ריקים רוב הזמן ושצריך לבטל אותם, בניגוד לדעות של מומחים ושל משרד האוצר.^[74][75] היא הודיעה על ביטול אכיפה בנתיב פלוס בכביש החוף.^[76] לאחר מכן שינתה את הנתיב בכביש שעולה לירושלים כך שגם רכב עם שני נוסעים יוכל לסוע בו.^[77].

במאי 2023 הודיע מנכ"ל הרכבת מיכה מייקסנר על עזיבתו, לאחר שסירובו לאפשר מינויים פוליטיים עורר עליו את זעמה של רגב וגרר כמה ניסיונות מצידה להדחתו.^[78]

ב-7 באוקטובר 2023, יום מתקפת הפתע על ישראל, הופנתה ביקורת ציבורית למשרד התחבורה תחת רגב, שכן התחבורה הציבורית החלה לפעול שעות ארוכות לאחר ההודעה על גיוס מילואים והמידע שעבר לגביה היה מעורפל, כך שבמשך שעות ארוכות חיילים שנדרשו להגיע בדחיפות ליישובים המותקפים ולבסיסים נאלצו לחפש טרמפים.^[79] ביקורת הופנתה לרגב גם על כך שלא הפעילה באופן מלא את חברת אל על בשבת (באמצעות "מניית הזהב" שיש למדינה בחברה) לצורך הבאת נוסעים ומטענים במסגרת מצב החירום. ב-13 באוקטובר הוגשה עתירה דחופה לבג"צ להורות למדינה לעשות זאת.^[80]

במהלך מלחמת חרבות ברזל, עוררה רגב סערה ציבורית בהחלטתה להפסיק את התחבורה הציבורית בשבת. טענתה כי הדרישה הגיעה ממשרד הביטחון התבררה כלא מאומתת. הטענה נגד רגב היתה כי היא מונעת משיקולים פוליטיים ופוגעת במאמץ המלחמתי.^[81][82][83]

נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית, ואם לשלושה. מתגוררת בראש העין.^[84].

בתה של רגב, מיכל, הייתה בין ניצולי הטבח במסיבת הטבע ליד רעים ותפסה מחסה בעיר באר שבע לאחר שרכבה נורה.^[85]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מירי רגב
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מירי רגב

• מירי רגב, באתר הכנסת
• מירי רגב, ברשת החברתית פייסבוק
• מירי רגב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מירי רגב, ברשת החברתית אינסטגרם
• מירי רגב, סרטונים בערוץ היוטיוב
• מירי רגב, באתר כנסת פתוחה
• כרטיס ביקור – מירי רגב, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
• מירי רגב, באתר ערוץ הכנסת
• נורית קנטי, "התפקוד שלנו היה מצוין", באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2006
• הדס ריבק, ‏מירי לא חסה, באתר ‏מאקו‏, 31 במאי 2012(הקישור אינו פעיל, 27.8.2021)
• דוד בן בסט מראיין את מירי רגב וראלב מג'אדלה, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏16 בנובמבר 2012
• אריק בנדר, ‏איך כבשה מירי רגב את מרכז הליכוד, באתר מעריב אונליין, 5 בינואר 2015
• תחיה ברק, סיפור על אהבה וחושך, באתר את, 30 ביוני 2015
• טלי קיים‏, סערה בטקס פרסי התיאטרון: נאומה של השרה רגב נקטע בצעקות, באתר וואלה!‏, 19 ביוני 2015
• שחר אטואן, מירי רגב מסבירה למבקר האופנה של גלריה איזה שינוי היא חוללה במלתחה, באתר הארץ, 2 ביולי 2015
• נעמה לנסקי, "אתם לא תכתיבו לי מה נכון ומה לא נכון", באתר ישראל היום, 11 בספטמבר 2015
• שוקי שדה, התורמים שהתרבו, הפוליטיקאים שתמכו והעוזרות שברחו - הדרך של מירי רגב למשרד התרבות והספורט, באתר TheMarker‏, 11 בספטמבר 2015
• אור סופר, ‏מירי רגב: אני הולכת עם האמת שלי, באתר onlife,‏ 17 בינואר 2016
• אריאל שנבל, מקור ראשון, 'לא באתי כדי שיאהבו אותי, אלא להשמיע את קול הציבור', באתר nrg‏, 13 במאי 2016
• מורן אזולאי, "הפכתי למגינה הראשית של ראש הממשלה": המסע של רגב לצמרת הליכוד, באתר ynet, 1 בפברואר 2019
• ניב שטנדל, ‏מירי רגב, הריקאפ, באתר ‏מאקו‏, 30 באפריל 2020
• רז שכניק, נבו זיו, מירי ללא מעצורים, באתר "ידיעות אחרונות", 26 במאי 2020
• שרי מקובר בליקוב, ‏"לא באתי לשחק משחקים": מירי רגב מסמנת מטרות בראיון חג למעריב, באתר מעריב אונליין, 25 במאי 2023