לוגו גביע אופ"א בשנים 1997–2004לוגו גביע אופ"א בשנים 2004–2009לוגו הליגה האירופית בשנים 2009–2015לוגו הליגה האירופית בשנים 2015-2021
הליגה האירופית של אופ"א (באנגלית: UEFA Europa League) היא תחרותכדורגלאירופית למועדונים, המנוהלת על ידי אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית. הליגה האירופית נחשבת לטורניר כדורגל המועדונים השני בחשיבותו באירופה, אחרי ליגת האלופות. בתחרות משתתפות קבוצות שסיימו במקומות מסוימים בצמרת הליגה של ארצן או שזכו בגביע הלאומי. לכל מדינה מוקצה מספר מקומות בטורניר בהתאם למיקומה בדירוג הליגות של אופ"א.
הטורניר נוסד כ"גביע אופ"א" כהמשך לטורניר גביע ערי הירידים שנערך בשנים 1955–1971. מספר הקבוצות שהשתתפו בגביע ערי הירידים צמח מ-11 קבוצות במהלך שנותיו הראשונות של הטורניר (1955–1958) ל-64 קבוצות במהדורתו האחרונה (1970/71). לאור צמיחתו של הטורניר, החליטה אופ"א להקים טורניר תחת ניהולה שיהווה המשך לגביע ערי הירידים. בשלב הגמר של מהדורתו הראשונה של הטורניר בעונת 1971/72, אשר הפגיש שתי קבוצות אנגליות, ניצחה טוטנהאם הוטספר את וולברהמפטון וונדררס, והפכה לקבוצה הראשונה שזוכה בטורניר. בעונה שלאחר מכן, קבוצה אנגלית נוספת, ליברפול, זכתה בתואר לאחר שגברה בגמר על בורוסיה מנשנגלדבך הגרמנית. מנשנגלדבאך זכתה בתואר בשנים 1975 ו-1979, ובנוסף סיימה כסגנית בשנת 1980. ליברפול זכתה בתואר פעם נוספת בשנת 1976 לאחר שגברה בגמר על קלאב ברוז' הבלגית.
במהלך שנות ה-80, זכו גטבורג השוודית (1982 ו-1987) וריאל מדריד (1985 ו-1986) פעמיים בתואר. כמו כן, הגיעה אנדרלכט הבלגית לשלב הגמר שנתיים ברצף (1983 ו-1984), כשבפעם הראשונה זכתה הקבוצה בתואר ושנה לאחר מכן סיימה כסגנית. בשנת 1989 החל הכדורגל האיטלקי לבסס את הדומיננטיות שלו במפעל, כשנאפולי במדיה שיחק דייגו מראדונה, זכתה בטורניר לאחר שגברה בשלב הגמר על שטוטגרט הגרמנית. שנות ה-90 החלו עם שנתיים בהן קבוצות איטלקיות בלבד העפילו לשלב הגמר, כששנה לאחר מכן (1992) קבוצה איטלקית נוספת, טורינו, העפילה לשלב הגמר בו הפסידה לאייאקס ההולנדית. שנה לאחר מכן זכתה יובנטוס האיטלקית בתואר בפעם השלישית בתולדותיה, כשאינטר מילאנו זכתה בתואר שנה אחריה, והשאירה את הגביע באיטליה שנה נוספת. בשנת 1995 התקיים גמר כל-איטלקי בפעם השלישית בתולדות המפעל בו גברה פארמה על יובנטוס. שנת 1996 הייתה השנה היחידה בעשור זה אליו לא העפילה לפחות קבוצה איטלקית אחת. בשנתיים שלאחר מכן העפילה אינטר מילאנו לשלב הגמר, כשאת הראשון הפסידה לשאלקה 04 הגרמנית לאחר דו-קרב בעיטות עונשין, כשבשנה לאחר מכן גברה על לאציו בגמר כל-איטלקי הרביעי בתולדות המפעל. בשנה זו, החל שלב הגמר להיות משוחק במתכונת של משחק יחיד, אשר החליף צמד המשחקים שהונהגו בשיטת בית-חוץ עד אז. בשנת 1999 גברה פארמה במשחק הגמר על אולימפיק מרסיי וסיימה עידן בו נשלט המפעל על ידי קבוצות איטלקיות.
בשנת 2004 זכתה ולנסיה בתואר, והחלה עידן בו עברה הדומיננטיות במפעל לקבוצות הספרדיות. בשנים 2006 ו-2007 זכתה סביליה בתואר, כשבתואר השני מבין השניים זכתה הקבוצה לאחר שגברה על אספניול הספרדית בגמר הכל-ספרדי הראשון בתולדות המפעל. בשנים 2005 ו-2008 זכו צסק"א מוסקבה וזניט סנקט פטרבורג בהתאמה בתואר, ושחטאר דונצק האוקראינית, קבוצה פוסט-סובייטית נוספת, זכתה בתואר בשנת 2009.
בעונת 2009/10 עבר המפעל תהליך של מיתוג מחדש והחל להיקרא בשם "הליגה האירופית". אתלטיקו מדריד זכתה בתואר בשנים 2010 ו-2012, כשמשחק הגמר השני מבין השניים, הפגיש שתי קבוצות ספרדיות בפעם השנייה בתולדות הטורניר. בשנת 2013 הפכה צ'לסי האנגלית לקבוצה הראשונה שזוכה בתואר שנה לאחר שזכתה בליגת האלופות. בשנים 2014–2016 זכתה סביליה הספרדית בתואר שלוש פעמים ברציפות, אשר הפכו אותה לקבוצה המצליחה בתולדות המפעל עם חמש זכיות בסך הכול.
באופן מסורתי היה הטורניר פתוח לקבוצות אשר סיימו כסגניות הליגה בארצן. בשנת 1999 אוחד הטורניר עם גביע אירופה למחזיקות גביע, ומאז החלו להעפיל לטורניר גם קבוצות אשר זכו בגביע בארצן. בנוסף, קבוצות אשר נושרות מהמקום השלישי של שלב הבתים של ליגת האלופות, עוברות ישירות לשלב 32 האחרונות של הליגה האירופית.
ב-24 במאי2013 הוחלט בקונגרס אופ"א שהחל מעונת 2014/2015 הקבוצה אשר תזכה בליגה האירופית תקבל בעונה שלאחר מכן כרטיס אוטומטי למפעל הבכיר יותר של היבשת, ליגת האלופות.
נכון לעונת 2018/2019 השחקן עם מספר הזכיות הרב ביותר הוא חוסה אנטוניו רייס, אשר זכה בחמישה גביעי ליגה אירופית: שניים עם אתלטיקו מדריד ושלושה עם סביליה.
כמות הנציגות המשתתפות בטורניר נקבעת על פי דירוג הליגות של אופ"א. ככל שמדינה מדורגת גבוה יותר בדירוג, כך היא תשלח יותר נציגות למפעל, והן יחלו להשתתף בשלבים מתקדמים יותר של המוקדמות.בדרך כלל הקבוצות שעולות לליגה האירופית הן אלה שסיימו במקומות הכי גבוהים בליגה שלהן מתחת לקבוצות שהעפילו לליגת האלופות, וכן זוכות גביעים מקומיים.
בכל עונה (החל מעונת 2021/2022) בחודשים יולי ואוגוסט, נערכים סיבוב מקדים ופלייאוף. בסיבוב המקדים משתתפות 16 קבוצות: 3 מחזיקות הגביע מליגות 13–15, 10 המפסידות מסיבוב המוקדמות השני בליגת האלופות במסלול אלופות ו-3 המפסידות מסיבוב המוקדמות השני בליגת האלופות במסלול לא-אלופות. בסיבוב הפלייאוף משתתפות 20 קבוצות: 8 המנצחות מהסיבוב המקדים, 6 מחזיקות הגביע מליגות 7–12 ו-6 מפסידות מסיבוב המוקדמות השלישי בליגת האלופות.
10 הקבוצות שעוברות את סיבוב הפלייאוף מעפילות לשלב הבתים של הליגה האירופית בה משתתפות סך הכל 32 קבוצות: ה-10 מהסיבוב הקודם, ואליהן מצטרפות 4 הקבוצות שהפסידו בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות במסלול אלופות ו-6 הקבוצות שהפסידו בסיבוב המוקדמות השלישי ובפלייאוף של ליגת האלופות במסלול לא-אלופות, וכמו כן מצטרפות 6 מחזיקות הגביע מליגות 7–12, מקום רביעי בליגה 5 ומקום חמישי בליגות 1–4, וזוכת הליגה האזורית מהעונה הקודמת.
הקבוצות שמסיימות במקום השני בכל בית מעפילות לשלב ה"נוקאאוט" מקדים יחד עם הקבוצות שסיימו במקום השלישי בכל בית בליגת האלופות. הקבוצות שמסיימות ראשונות בכל בית מעפילות לשלב ה"נוקאאוט" יחד עם המנצחות מהסיבוב הקודם. שלבים אלו מתקיים בשיטת משחקי בית וחוץ. המנצחות של סיבובים אלו מעפילות לרבע הגמר שמתקיים אף הוא, כמו גם משחקי חצי הגמר, בשיטת בית וחוץ. שתי הקבוצות שמעפילות למשחק הגמר נפגשות למשחק בודד שנערך באצטדיון שנקבע מראש לכל עונה, והוא זה שקובע את הזוכה באליפות הליגה האירופית.
עם הצטרפותה של התאחדות הכדורגל הישראלית בשנת 1994 כחברה מלאה באופ"א, זכתה ישראל לנציגה במפעל. הפועל באר שבע הייתה לנציגה הראשונה של ישראל במפעל לאחר שסיימה במקום השלישי בליגה הלאומית. באר שבע הוגרלה במוקדמות הטורניר מול אריס סלוניקי היוונית, הפסידה לה בסיכום שני המשחקים, והודחה מהטורניר.
הישג שיא לשחקן ישראלי במפעל נרשם בעונת 2012/2013 כאשר יוסי בניון זכה בגביע במדי קבוצת צ'לסי, אם כי בניון לא השתתף במשחק הגמר. הישג השיא הקודם היה של דוד פיזנטי ב-1986, עת השתתף באחד מצמד משחקי גמר גביע אופ"א, בהם הפסידה קבוצתו, פ.צ. קלן, בסיכום המצטבר, לריאל מדריד.
.svg)
