ישראל באירוויזיון

בשנת 1972 קיבלה הזמרת אילנית הצעה לייצג את גרמניה בתחרות הזמר של האירוויזיון, שהתקיימה באותה השנה בבירת סקוטלנד, אדינבורו. כאשר אילנית ואמרגנה (ובעלה לשעבר) שלמה צח עיינו בתקנון של התחרות, הם ראו כי ברשימת המדינות הזכאיות להשתתף נמצא גם שמה של ישראל, זאת מתוקף היותה של רשות השידור חברה באיגוד השידור האירופי. השניים פנו ליצחק שמעוני ורחל סופר מרשות השידור וביקשו לייצג את ישראל בתחרות.^[1] כיוון שההרשמה לתחרות באדינבורו נסגרה, הצטרפה ישראל לתחרות שנה לאחר מכן, שהתקיימה בלוקסמבורג.

מאז השתתפה ישראל בתחרות 45 פעמים, מתוכן זכתה ארבע פעמים והיא נמצאת במקום השביעי ברשימת שיאניות הזכיות בכל הזמנים של התחרות, כאשר לפניה נמצאות שיאניות הזכיות בתחרות אירלנד ושוודיה עם שבע זכיות כל אחת, ולאחר מכן לוקסמבורג, צרפת, הממלכה המאוחדת והולנד עם חמש זכיות כל אחת. זכיותיה של ישראל היו: בפעם הראשונה ב-1978 עם השיר "אבניבי" אותו ביצעו יזהר כהן ולהקת "אלפא-ביתא" (כתיבה: אהוד מנור מלחינה: נורית הירש), בפעם השנייה ב-1979 עם השיר "הללויה" אותו ביצעה להקת "חלב ודבש" עם הסולנית גלי עטרי (כתיבה: שמרית אור מלחין: קובי אשרת), בפעם השלישית ב-1998 עם השיר "דיווה" אותו ביצעה דנה אינטרנשיונל (כתיבה: יואב גינאי מלחין: צביקה פיק) ובפעם הרביעית ב-2018 עם השיר "Toy" אותו ביצעה נטע ברזילי (כתיבה: דורון מדלי וסתיו בגר מלחינים: דורון מדלי וסתיו בגר).^[2]

12 פעמים הצליחה ישראל להתברג לחמשת המקומות הראשונים בגמר התחרות, ו-21 פעמים התברגה לאחד מעשרת המקומות הראשונים. ישראל הגיעה למקום השני פעמיים בתולדותיה: ב-1982 עם השיר "הורה" אותו ביצע אבי טולדנו (כתיבה: יורם טהרלב מלחין: אבי טולדנו) וב-1983 עם השיר "חי" אותו ביצעה עפרה חזה (כתיבה: אהוד מנור, מלחין: אבי טולדנו), פעמיים בתולדותיה הגיעה ישראל למקום השלישי: ב-1991 עם השיר "כאן" אותו ביצעו אורנה ומשה דץ (כתיבה והלחנה: עוזי חיטמן) וב-2023 עם השיר "Unicorn" אותו ביצעה נועה קירל (כתיבה והלחנה: נועה קירל, דורון מדלי, מאי ספדיה וינון יהל). פעמיים בתולדותיה הגיעה ישראל למקום הרביעי: ב-1973 עם השיר "אי שם" אותו ביצעה אילנית (כתיבה: אהוד מנור מלחינה: נורית הירש) וב-2005 עם השיר "השקט שנשאר" אותו ביצעה שירי מימון (כתיבה: פיני ארונבייב ואייל שחר מלחין: פיני ארונבייב) ופעמיים הגיעה למקום החמישי: ב-1985 עם השיר "עולה עולה" אותו ביצע יזהר כהן (כתיבה: חמוטל בן זאב מלחין: קובי אשרת) וב-1999 עם השיר "יום הולדת" אותו ביצעה להקת "עדן" (כתיבה והלחנה: ג'קי עובד, גבריאל בטלר, יעקב למאי ומשה דץ).

ישראל היא אחת המדינות היחידות בתחרות, יחד עם שווייץ (שזכתה באירוויזיון הראשון שהתקיים בארצה), ספרד, לוקסמבורג ואירלנד, שזכתה בתחרות שהתקיימה על אדמתה.

המקום הגרוע ביותר של ישראל בגמר תחרות אירוויזיון הוא המקום ה-24 עם 4 נקודות בלבד, אליו היא הגיעה בתחרות בשנת 1993 עם השיר "שירו" של להקת "שירו" עם הסולנית שרה'לה שרון. עם זאת, ישראל היא אחת המדינות היחידות שמעולם לא הגיעה למקום האחרון בתחרות ולא סיימה מעולם את גמר התחרות עם אפס נקודות. עם זאת, באירויזיון 2019 קיבל השיר שייצג את ישראל לראשונה אפס נקודות מהשופטים (לאחר שהצבעתה של בלרוס נפסלה), ורק הצבעת הקהל מנעה את הצבתו במקום האחרון.

מראשית ימיה באירוויזיון ועד סוף שנות ה-90 כמעט תמיד הצליחה ישראל להתברג למקומות מכובדים בתחרות ומצאה עצמה לא מעט פעמים בחלק העליון של הטבלה. המצב השתנה במהלך שנות ה-2000 שבו לא הצליחה ישראל להתברג למקומות גבוהים ואף כשלה פעמים רבות להעפיל לגמר משלב חצי-הגמר, אך באמצע העשור השני השתפר מצבה של ישראל באירוויזיון והיא הצליחה לעלות לגמר. מהחלת שלב חצאי-הגמר בשנת 2004 הצליחה ישראל להעפיל לגמר התחרות בשנים 2005, 2008, 2009, 2010, 2015, 2016, 2017, 2018, 2021 ו-2023. ב-2006 התקבלה ישראל ישירות לגמר בזכות המיקום הגבוה בשנה הקודמת וב-2019 מקומה של ישראל בגמר מובטח בתור המדינה המארחת. לאחר ארבע שנים רעות (2011–2014) שבהן לא הצליחה ישראל להעפיל לגמר, הוחלט ב-2015 כי הזמר שייצג את ישראל באירוויזיון ייבחר במסגרת תוכנית המציאות "הכוכב הבא" (ששינתה שנה לאחר מכן את שמה ל"הכוכב הבא לאירוויזיון"), אשר תשמש כמעין תחליף לתחרות הקדם-אירוויזיון. התוכנית הוכיחה את עצמה, וכל הנציגים שנשלחו דרכה לאירוויזיון הצליחו להעפיל לגמר ואף לסיים במקומות מכובדים - בהם, נטע ברזילי עם השיר "Toy", שזכתה במקום הראשון בחצי הגמר ובגמר. מאז ראשית הנהגת חצאי-הגמר בשנת 2004, הישגה הטוב ביותר של ישראל בגמר תחרות האירוויזיון עד שנת 2017 היה השיר "השקט שנשאר" אותו ביצעה שירי מימון וזכה במקום הרביעי בגמר התחרות עם 154 נקודות. הדבר השתנה בשנת 2018 כאשר זכתה ישראל במקום הראשון עם 529 נקודות עם השיר "Toy" אותו ביצעה נטע ברזילי (כתיבה והלחנה: דורון מדלי וסתיו בגר). בשנת 2005 נערך בקופנהגן, דנמרק, מופע מיוחד לכבוד שנת היובל לתחרות, בה הונהגה מיני-תחרות לבחירת שיר היובל באירוויזיון. לאחר הצבעה באתר האינטרנט של האירוויזיון, הצליח השיר "דיווה" של דנה אינטרנשיונל להתברג לרשימת "14 השירים האהובים בכל הזמנים" ולהשתתף בתחרות. באותו הערב הגיעה דנה אינטרנשיונל למקום ה-13 עם 39 נקודות בסיבוב חצי-הגמר. למקום הראשון, כפי שהיה צפוי בכל ההימורים, זכה השיר "Waterloo" של להקת אבבא, שזכה בשנת 1974.

כאשר נבחר השיר שייצג את ישראל באירוויזיון 2020 - Feker Libi, שלא התקיים בסופו של דבר, הוא היה אמור להיות השיר הראשון בתחרות המכיל בתוכו מילים באמהרית.

אירוח וארגון התחרות

• ב-1979, התקיימה לראשונה תחרות הזמר של האירוויזיון ביבשת אסיה - בבירת ישראל, ירושלים. התחרות הייתה הראשונה שהתקיימה מחוץ לאדמת אירופה והאחרונה שנערכה בחודש מרץ. התחרות הייתה אחת מהפקותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית שצולמו ושודרו בצבע. שידורים בצבע היו נהוגים ברחבי אירופה כבר שנים מספר קודם לכן (האירוויזיון הראשון שצולם בצבע היה בלונדון 1968), אולם הטלוויזיה הישראלית שידרה באותה תקופה בשחור-לבן בלבד, למעט מיוחדים, שהועברו גם לחו"ל, בהם ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל. לצורך הפקת תחרות האירוויזיון שכרה רשות השידור מצלמות צבעוניות, 65 מיקרופונים וציוד מיוחד אחר. התפאורה נשלטה באמצעות מחשב בטכנולוגיה שיושמה בישראל לראשונה, ולקראת האירוע נמכרו טלוויזיות צבעוניות רבות ברחבי המדינה. בתחילת 1979, העריכו כי בישראל כבר היו כמאה אלף מכשירי טלוויזיה צבעונית, וזאת למרות כי היה מדובר בשידור חד-פעמי בצבע.^[3] בעת הכנות ישראל לתחרות, גורמים חרדים מחו והביעו התנגדות לאירוח התחרות בישראל עקב חילול שבת, שכן התחרות מתקיימת במוצאי שבת, אולם החזרה הגנרלית, על פי כללי התחרות, חייבת להתקיים בשבת בבוקר.^[4] התנגדותם של האורתודוקסים לקיום התחרות הביאה להתחזקות דרסטית של אנשי ואמצעי ביטחון.^{[5][דרוש מקור][מפני ש...]}
• ב-1999, אירוח תחרות האירוויזיון התקיימה בפעם השנייה בישראל. התחרות הייתה הראשונה בה הנחו את התחרות שלושה מנחים והיא נותרה, עד אז, התחרות שנערכה בתאריך המאוחר בשנה (ב-29 במאי) מבין כל תחרויות האירוויזיון לאורך השנים. בשנת 2010 נורווגיה אירחה שוב בתאריך זה. בעת ארגון התחרות, חוגים פוליטיים דתיים שמרנים התנגדו בתוקף, כמו ב-1979, לקיום התחרות בישראל עקב חילול שבת שכן עתידה הייתה התחרות להתקיים בשבת ועקב זכייתה של ישראל בשנה הקודמת עם הזמרת הטרנסג'נדרית דנה אינטרנשיונל, שכן הם מחו על בחירתה כנציגת ישראל ב-1998.^[6] עם זאת, ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, הביע מעל לכל במה את תמיכתו בקיום התחרות בירושלים. אולמרט, שהיה הפוליטיקאי הראשון שבירך את דנה אינטרנשיונל בשידור חי, היה גם בין שני בעלי התפקידים הפוליטיים היחידים שכיבדו את האירוע בבואם (השני היה יו"ר הכנסת, דן תיכון). קושי נוסף בו נתקלה רשות השידור היה שמארגני התחרות הטילו ספק ביכולתה הכלכלית של הטלוויזיה הישראלית לארגן התחרות וביכולתה של ישראל למתן הסובסידיות הנדרשות. רשות השידור ניסתה למצוא פתרון לצמצום תקציב ארגון התחרות, והציעה לאיגוד השידור האירופי לוותר על ליווי השירים על ידי תזמורת. בפעם הראשונה בתולדות התחרות אישר איגוד השידור האירופי לוותר על ליווי השירים על ידי תזמורת חיה באולם, ובלבד שאף אחת מהמדינות הנוטלות חלק בתחרות תביע התנגדות להצעה. הדבר שימש תקדים לתחרויות הבאות, ומאז 1999 לא היה עוד ליווי של תזמורת בתחרויות.
• ב-2019, התקיימה התחרות, בפעם השלישית, בשטחה של ישראל. לאחר זכייתה של ישראל באירוויזיון 2018, ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב בחשבון האינסטגרם שלו "לשנה הבאה בירושלים".^[7][8] בדומה לתחרויות ב-1979 ו-1999, גם כאן חוגים פוליטיים-דתיים שמרנים הביעו התנגדות לקיום התחרות ודרשו מניעת חילול שבת בכל הקשור לארגון התחרות. ב-14 במאי 2018, סגן שר הבריאות וחבר הכנסת מטעם סיעת יהדות התורה יעקב ליצמן, שלח מכתב בקשה למשרד התיירות, משרד התקשורת ומשרד התרבות והספורט, למנוע חילול שבת באירוויזיון 2019.^[9][10] ב-25 ביוני 2018, פורסם כי הרב הראשי לירושלים אריה שטרן, לוחץ על שרת התרבות והספורט, מירי רגב, למנוע את אירוח התחרות בירושלים ובמידת הצורך אף לשקול ויתור אירוח התחרות בישראל.^[11] בתגובה, משרד התרבות והספורט הבהיר כי הנושא אינו בסמכותה של השרה. בנוסף להתנגדות גורמים דתיים בישראל, ימים ספורים לאחר זכייתה של ישראל, קמו מצד מדינות קריאות לחרם על התחרות שעתידה להתקיים בישראל: איסלנד, ששקלה אם ליטול חלק בתחרות לאחר שכ-26 אלף איש חתמו על עצומה מקוונת הקוראת להחרים את האירוויזיון עקב העימותים עם הפלסטינים.^[12][13][14] גם הלורד ראש העיר של דבלין, מיהאל מק דונקה, שכניסתו לישראל אסורה, קרא להחרים את האירוויזיון בישראל, וטען כי אירלנד צריכה לגלות סולידריות עם העם הפלסטיני.^[15][16] אולם, אירלנד ואיסלנד אישרו כי הן ייקחו חלק בתחרות ב-2019.^[17] סוגיה נוספת שעלולה הייתה להוביל לביטול התחרות בישראל היא החשד להעתקת השיר הישראלי המנצח. ב-3 ביולי 2018, דווח בתוכנית ערב טוב עם גיא פינס כי תאגיד יוניברסל מתכנן להגיש תביעה נגד יוצרי השיר הישראלי בטענה להפרת זכויות יוצרים, על העתקה, לכאורה, משירם "Seven Nation Army" של להקת הווייט סטרייפס.^[18] טרם נודע האם התביעה תוגש, אך היה ויקבע שהשיר הועתק, עלולה הייתה זכייתה של ישראל להילקח רטרואקטיבית, שכן רק שירים מקוריים רשאים ליטול חלק בתחרות וכי סביר יהיה להניח כי תילקח מישראל הזכות לארח את התחרות. איגוד השידור האירופי הגיב לדיווח באומרו "אין לנו זמן לעסוק בשמועות, אנחנו נערכים לאירוויזיון בישראל".^[19] תאגיד השידור הישראלי נתקל במספר קשיים לקיום התחרות ב-2019 בישראל, בהם התערבותם של גורמים פוליטיים בארגון ובהכנות לתחרות, חוק פיצול חטיבת החדשות של התאגיד (שבוטל בסופו של דבר, כדי לאפשר את קיום התחרות בישראל) וכן בעיות תקציב של תאגיד השידור הישראלי, שנפתרו ברגע האחרון בעקבות הסכם עם משרד האוצר.^[20] התחרות ב-2019 הייתה מן המושקעות בתולדות התחרות^{[דרוש מקור]}.
• למרות זכייתה של ישראל באירוויזיון 1979, ישראל נמנעה מאירוח האירוויזיון בשנית עקב בעיות כלכליות של רשות השידור.

תהליך בחירת השיר הישראלי

• בשנים 1973, 1974, 1975, 1976, 1977, 1990, 1998, 1999, 2000, 2002, 2012 ו-2023 השיר והאמן נבחרו על ידי ועדה פנימית של רשות השידור או של תאגיד השידור הישראלי.
• בשנים 1978 ו-1979 השיר והאמן אשר נשלחו לתחרות נבחרו במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי, והדבר חייב את הקדמת הפסטיבל מיום העצמאות לחודשי החורף. ב-1980 נערך גם כן פסטיבל הזמר והפזמון, אבל אז כבר היה ידוע כי ישראל לא תיטול חלק בתחרות באותה שנה.^[21]
• בשנים 1981, 1982, 1983, 1985, 1986, 1987, 1989, 1991, 1992, 1993, 1995, 2001, 2005, 2006, 2011 ו-2013 השיר נבחר בתחרות הקדם-אירוויזיון, שבה נבחר שיר אחד מתוך 11 עד 16 שירים מוצגים, בשיטה דומה לתחרות האירוויזיון עצמה. ביישובים שונים בישראל ישבו צוותי שיפוט והעניקו 1–12 נקודות לעשרת השירים הטובים ביותר בעיניהם כאשר ה"קדם-אירוויזיון" הראשון התקיים בשנת 1981. ברוב השנים הקדם החליף את פסטיבל הזמר והפזמון, אם כי היו שנים בהן נערכו ניסיונות, שלא צלחו, לקיים את שתי התחרויות זאת לצד זאת, כאשר המחשבה שעמדה מאחורי היוזמה הייתה כי יש להפריד בין שירים הנועדו ליטול חלק בתחרות בין-לאומית לבין שירים אשר קהל היעד שלהם הוא ישראלי-מקומי. ב-1996, השיר והנציגה נבחרו גם במסגרת תחרות הקדם, אולם באותה שנה עקב ריבוי המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות, קיים איגוד השידור האירופי מעין שלב חצי גמר, שבו התכנסו נציגי המדינות השונות לישיבה מיוחדת, ובה האזינו לשירים בגרסת אודיו ובחרו את 23 השירים שיופיעו בתחרות עצמה בשידור החי באוסלו. השיר הישראלי, "שלום עולם" בביצוע גלית בל, הגיע למקום ה-28 עם 12 נקודות בלבד. ב-2013 חודש הקדם בפורמט חדש ונוספו לו שלושה משדרי "טרום גמר" ומשדר "גלגל הצלה".
• בשנים 1988, 2003, 2004, 2007, 2008, 2009, 2010, 2014 ו-2021 האמן נבחר על ידי ועדה פנימית של רשות השידור, ולאחריה התקיים משדר מיוחד (המכונה "קדם-אירוויזיון פרטי"), בו התמודדו ארבעה שירים שבוצעו על ידי אותו אמן.
• בשנים 2015, 2017, 2018, 2019 ו-2024 הנציג לאירוויזיון נבחר בתוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" והשיר עצמו נבחר על ידי ועדה בה חברים נציגי השידור הציבורי וחברת ההפקה של "הכוכב הבא", טדי יזמות והפקות.
• בשנים 2016 ו-2022 השיר והאמן נבחרו בגמר תוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" ו"אקס פקטור ישראל" בהתאמה.
• בשנת 2020 הנציג לאירוויזיון נבחר בתוכנית המציאות "הכוכב הבא לאירוויזיון" והשיר נבחר באמצעות "השיר הבא לאירוויזיון". עם זאת, התחרות עצמה בוטלה עקב התפרצות מגפת הקורונה.

ישראל נעדרה מחמש תחרויות אירוויזיון לאורך השנים:

• היעדרותה הראשונה של ישראל התרחשה ב-1980, שנה אחת לאחר זכייתה השנייה בתחרות. באותה שנה, נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב ציון יום הזיכרון. ישראל, אשר זכתה בתחרות בשנה הקודמת, סירבה לארח את התחרות בפעם השנייה ברציפות עקב בעיות כלכליות של רשות השידור שנגרמו בשל אירוח התחרות ב-1979, ולאחר שרשות השידור נכשלה במציאת מימון לאירוח התחרות, לא הייתה הסכמה לבקשתה להאריך את המועד הסופי. לאחר מכן קבעה הטלוויזיה ההולנדית, שאירחה את האירוויזיון בעיר האג, כי האירוויזיון יתקיים ב-19 באפריל, אשר נפל באותה שנה על התאריך העברי של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. לפיכך בחרה ישראל להיעדר באותה שנה מהתחרות. התחרות ב-1980 הייתה הפעם השישית בה התחרות לא התקיימה במדינה שזכתה בשנה הקודמת וכן התחרות היחידה, עד כה, בה המדינה הזוכה מהשנה הקודמת לא השתתפה כלל.
• היעדרותה השנייה של ישראל מהתחרות התרחשה ב-1984, כאשר שוב כמו ב-1980 נמנעה ישראל לקחת חלק בתחרות עקב יום הזיכרון. באותה שנה התכוון שלמה צח לשלוח עבור הזמרת אילנית את השיר "בללייקה" לקדם-אירוויזיון. לאחר שהשיר נכתב והוקלט החליטו שלמה צח ואילנית שלא להמתין לתחרות של השנה הבאה, אלא להקליט ולהוציא אותו לאור מחוץ לתחרות.^[22]
• היעדרותה השלישית של ישראל הייתה ב-1994. באותה שנה, בעקבות הצטרפות שבע מדינות ממזרח אירופה לתחרות, החליט איגוד השידור האירופי כי ששת המקומות האחרונים מהשנה הקודמת לא ישתתפו וייאלצו לחכות לשנה שלאחר מכן (הנעדרת השביעית הייתה איטליה, שהחליטה להיעדר באופן וולונטרי). מכיוון שישראל הגיעה ב-1993 למקום ה-24 מתוך 25 שירים, נאלצה גם ישראל להיעדר מהתחרות.
• היעדרותה הרביעית של ישראל התרחשה ב-1996. לאחר שנים בהן נאלצו המקומות האחרונים מהשנה הקודמת להיעדר מהתחרות, החליט באותה שנה איגוד השידור האירופי לקיים שלב חצי גמר, שבו התכנסו נציגי המדינות השונות לישיבה מיוחדת, בה האזינו לשירים בגרסת אודיו ובחרו את 23 השירים שיופיעו בתחרות עצמה בשידור החי באוסלו. השיר הישראלי, "שלום עולם" בביצוע גלית בל, הגיע למקום ה-28 עם 12 נקודות בלבד.
• היעדרותה החמישית של ישראל הייתה ב-1997. באותה שנה הודיעה ישראל על היעדרותה עקב קיום התחרות בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. מאוחר יותר באותה השנה העבירה הכנסת בחוק לפיו ערבי יום זיכרון ממלכתיים לא יחולו עוד במוצאי שבת, על מנת להקל על ניצולי שואה ובני משפחות שכולות ששומרים שבת, כמו גם הקושי בקיום טקסי הזיכרון הממלכתיים בשעה 22:00 במקום השעה 20:00. כאשר עבר החוק, ביקשה רשות השידור להשתתף בתחרות שנערכה בדבלין, אך התאריך הסופי להרשמה לתחרות כבר עבר, וישראל נאלצה לחכות שנה נוספת.

• בשנת 1979 התקיים האירוויזיון בירושלים. בחזרה הגנרלית בבוקר התחרות התקשרו המנחים דניאל פאר וירדנה ארזי לנקודות השיפוט בכל מדינה, ובירכו כל מדינה בברכת "ערב טוב" בשפתה. כאשר פנתה ארזי לבלגיה, היא בירכה אותם בצרפתית. אולם בלגיה, המיוצגת מדי שנה, לסירוגין, על ידי הטלוויזיה הפלמית (דוברת ההולנדית) והטלוויזיה הוולונית (דוברת הצרפתית), יוצגה באותה שנה על ידי הטלוויזיה הפלמית. במשלחת הבלגית הביעו מורת רוח מכך שארזי בירכה אותם בצרפתית ולא בהולנדית. ברשות השידור התנצלו בפני הבלגים, ובשידור החי בירכה ארזי את נקודת השידור הבלגית בהולנדית. בעקבות התקרית, עברה הטלוויזיה הפלמית להקריא את הנקודות שלה מדי שנה באנגלית, על מנת לחדד את ההבדל בינה לבין הטלוויזיה הוולונית. יוצאת דופן הייתה הקראת הנקודות ב-1987, אז נערכה התחרות בבירת בלגיה, בריסל, והופקה על ידי הטלוויזיה הוולונית. כמחווה להפקה, הקריאה נציגת הטלוויזיה הפלמית את התוצאות בצרפתית, כפי שעשתה בלגיה בכל שנה עד 1979. מאז ועד היום מקריאה בלגיה את התוצאות באנגלית וצרפתית, בכל שנה לסירוגין.
• במהלך שבוע החזרות לאירוויזיון 1979 דרשה הזמרת גלי עטרי, סולנית להקת חלב ודבש, כי ללהקה יקראו "גלי עטרי וחלב ודבש" ושכך יוצג שם הלהקה על המרקע. הדבר גרר ויכוח נוקב עם חברי הלהקה האחרים, ראובן גבירץ, שמוליק בילו ויהודה תמיר. ברשות השידור עצרו את הוויכוח באיבו, כאשר הבהירו לעטרי שעל פי התקנון של איגוד השידור האירופי, לא ניתן לשנות את שם המבצע ימים ספורים לפני התחרות, ושם המבצע שהגישה רשות השידור הוא "חלב ודבש" (Milk and Honey). על מנת לרצות את עטרי, הובטח לה כי אם ישראל תזכה בתחרות, המנחים יכריזו על המבצעים בתור "גלי עטרי וחלב ודבש". בסופו של דבר, ישראל אכן זכתה, והמנחה דניאל פאר אכן אמר: "גלי עטרי וחלב ודבש" בעברית ובאנגלית. עם זאת, המנחה ירדנה ארזי, שהכריזה על הזוכה בצרפתית, אמרה רק "חלב ודבש", ועל פי טורי רכילות בעיתונים, היא אמרה לפני התחרות: "אני לא מוכנה לקחת חלק בקפריזות של גלי עטרי", ועל כן נמנעה מלהזכיר את שמה.
• בשנת 1983 זכתה עפרה חזה בתחרות הקדם-אירוויזיון עם השיר "חי" שכתב אהוד מנור והלחין אבי טולדנו. אל המקום השני הגיעה ירדנה ארזי עם השיר "שירו שיר אמן" שכתבה שמרית אור והלחין הנרי ברטר. ארזי הפסידה בהפרש של נקודה אחת לחזה, מה שהיווה יריית הפתיחה ל"מלחמות המעריצים" בין שתי הזמרות לכל אורך שנות השמונים. שנים לאחר מכן סיפרה ארזי בריאיון לסדרה התיעודית "הרצל פינת רפאלי", שרפי גינת שישב בחבר השופטים סיפר לה לאחר אותו הערב שהייתה טעות בספירת הקולות בהצבעה, והיא זו שהייתה אמורה לזכות במקום הראשון ולא עפרה חזה. ארזי בחרה לשמור מידע זה בסוד.^[23] טענתה זו של ארזי נדחתה על ידי רפי גינת, אשר הגיב: "לא היה ולא נברא".^[24]
• בשנת 1987 זכה בקדם-אירוויזיון השיר "שיר הבטלנים" (מילים ולחן: זהר לסקוב) בביצוע השחקנים נתן דטנר ואבי קושניר (שלאחר האירוויזיון קראו לעצמם צמד הבטלנים). השניים הופיעו לבושים בחליפות שחורות ועניבות בסגנון האחים בלוז. הייתה זו הפעם הראשונה שנבחר צמד קומי-סאטירי לייצג את ישראל. הדבר עורר את זעמו של שר החינוך והתרבות, יצחק נבון (המערך), שאיים להתפטר אם השיר ייצג את ישראל בליל התחרות. למרות האיום, הצמד ביצע את השיר באירוויזיון בבריסל, והגיע למקום השמיני. השר נבון לא מימש את איומו ולא התפטר.
• בשנת 1992 זכתה דפנה דקל בקדם אירוויזיון עם השיר "זה רק ספורט" (מילים: אהוד מנור, לחן: קובי אשרת). למקום השני, בהפרש של נקודה אחת, הגיעה ענת עצמון עם השיר "התקווה" (מילים: אהוד מנור, לחן: ירוסלב יעקובוביץ'). לאחר התחרות פנתה עצמון לרשות השידור וטענה כי יש לשלוח אותה לאירוויזיון במאלמה ולפסול את השיר "זה רק ספורט", שכן הוא חורג ב-17 שניות ממגבלת שלוש הדקות הקבועה בתקנון הקדם-אירוויזיון (בהתאם למגבלה הקיימת בתקנון האירוויזיון עצמו). ברשות השידור דחו את פנייתה של עצמון, ואמרו כי אף על פי שלא הקפידו על מילוי הסעיף בתקנון, השיר כבר נבחר, והוא יקוצר בהתאם עבור התחרות במאלמה (בדומה למה שנעשה עם "הללויה" ב-1979, שחרג ב-19 שניות). עצמון בתגובה עתרה לבית המשפט כדי שיורה לרשות השידור לשלוח אותה לאירוויזיון, בטענה כי השיר "זה רק ספורט" בכלל לא אמור היה להתקבל לקדם-אירוויזיון. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת רשות השידור, בעיקר לאחר שנציגי רשות השידור חשפו בדיון כי שירה של עצמון חורג אף הוא בשתי שניות. השופט ביקש מרשות השידור להקפיד בעתיד על אורך השירים. 21 שנים לאחר מכן, בתוכנית "אירופה לשלוש דקות", הסוקרת את תולדות ישראל באירוויזיון, אמרה עצמון למראיין יובל אברמוביץ' כי במבט לאחור היא מצטערת על התנהלותה: "זה נראה לי אידיוטי".
• בשנת 1995 טען דניאל פאר, שהקריא באותה השנה את הנקודות של נקודת השיפוט הישראלית, כי התקבלה אל נקודת השיפוט שיחת טלפון מנקודת השיפוט של מלטה, שהציעה להעניק לישראל 12 נקודות בתמורה לכך שישראל תעניק למלטה 10 נקודות. לטענת פאר, בישראל דחו את ההצעה על הסף. הדברים הוכחשו בתוקף על ידי נציגי הטלוויזיה המלטזית.
• בחירתה של הזמרת הטרנסג'נדרית דנה אינטרנשיונל לייצג את ישראל בשנת 1998 גררה תגובות ומחאות מצד חוגים דתיים, לרבות דרישות לבטל את הבחירה בה. בולט במיוחד היה סגן שר הבריאות, שלמה בניזרי (ש"ס), שהשמיע התבטאויות טרנספוביות והומופוביות, התעקש לכנות את הזמרת בשמה הקודם "ירון כהן", וכינה אותה סוֹטֶה (בלשון זכר). שירה של אינטרנשיונל, "דיווה", זכה באירוויזיון בברמינגהאם, ובעקבות זאת התנגדו חוגים דתיים לקיום התחרות בירושלים, כאשר סגן ראש העירייה, חיים מילר (יהדות התורה) טען כי קיום התחרות בירושלים תלוי בו, והוא לא יאפשר אותו. דבריו של מילר נדחו על ידי ראש העירייה, אהוד אולמרט, שאמר כי ירושלים מאז ומעולם הייתה עיר של תרבות מגוונת, וכי אין לוותר על ההזדמנות להראות למאות מיליוני צופים ברחבי העולם כי ירושלים היא בירת ישראל. התחרות, בסופו של דבר, התקיימה ב-1999 בירושלים, כמתוכנן. הפולמוס סביב הבחירה באינטרנשיונל, נחשב לאבן דרך במאבקה של הקהילה הגאה, כמו גם במאבק נגד כפייה דתית.
• בשנת 2000 ייצגה את ישראל להקת פינג פונג עם השיר "שמייח", שנבחר על ידי ועדה פנימית של רשות השידור. מילות השיר כללו רמיזות מיניות ("אם לא אגמור זה ייגמר ממש בבום"; "אני רוצה, אני רוצה מלפפון"). לאחר בחירת השיר נשמעו על ידי גורמים ברשות השידור טענות כי גל אוחובסקי, שהיה חבר בוועדה, הוביל את הבחירה בשיר על רקע חברותו האישית עם שניים מחבריה. אחת מחברות הוועדה, עירית לינור, העידה שהיא הלכה לוועדה רק מפני שמדובר היה בארוחת צהרים במלון בקיסריה. כשנשאלה האם לדעתה לשיר "שמח" יש סיכוי באירוויזיון, היא השיבה: "למי אכפת?". הדברים עוררו תרעומת בקרב חובבי אירוויזיון, ואף ספגו ביקורת מפי הפזמונאי זוכה האירוויזיון אהוד מנור, שאמר: "אם לא אכפת לה מהאירוויזיון, היא לא הייתה צריכה להסכים לשבת בוועדה". חברי להקת פינג פונג עצמם ביצעו מספר פרובוקציות לפני התחרות ובמהלכה. בולטת במיוחד הייתה כוונתם של חברי הלהקה להשתתף באחת ממסיבות קבלת הפנים שנערכו בסטוקהולם למשתתפי התחרות בערב יום הזיכרון. בסופו של דבר, בעקבות לחצים רבים, נמנעו חברי הלהקה מלעשות כך. שיא הפרובוקציה היה כשחברי הלהקה הניפו את דגלי סוריה לצד דגלי ישראל על הבמה, כאשר לטענתם הדבר נעשה להבעת תמיכה בשלום בין שתי המדינות (אולם פוליטיקאים ואישי ציבור רבים טענו שהדבר נעשה אך ורק על מנת לקומם). כאשר נודעה כוונתם להניף את דגלי סוריה על הבמה, ביקשו נציגי רשות השידור לפסול את השיר, שכן לדבריהם, "חברי הלהקה מייצגים את עצמם ולא את ישראל". אולם, לאחר שאיגוד השידור האירופי, הבהיר כי על פי תקנון התחרות, פרישה מהתחרות לאחר אמצע חודש מרץ תגרור קנס כספי כבד, כמו גם הרחקה של ישראל מהאירוויזיון לשלוש שנים. בעקבות זאת, הוסרה הבקשה. לאחר קיום התחרות, ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת התכנסה במיוחד על מנת להבהיר כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל, לרשות השידור ולתרבות הישראלית". אורי פורת, מנכ"ל רשות השידור, אמר כי "פינג פונג הם להקה של נוכלים והרשות נפלה קורבן לחבורה של אנשים מופקרים" ועוד הוסיף "החבורה הוליכה אותנו שולל והשאירה אותנו חסרי אונים מול מעשה הונאה". בעקבות התקריות, הוסיף איגוד השידור האירופי תקנה לפיה תיאסר השתתפות שירים בעלי מסר פוליטי מובהק.
• בשנת 2002 החליטה נציגת ישראל, שרית חדד, לכתוב איגרות ברכה לכל נציגי המדינות המשתתפות, בהן היא מאחלת להם הצלחה בתחרות. נציגת דנמרק, מאלין, ירקה על הברכה שהעניקה לה חדד, ואמרה כי אינה רוצה לקבל שום דבר מישראלים. באופן אירוני, מאלין, שדורגה בהימורים בין המקומות הראשונים כמועמדת לזכייה, הגיעה למקום האחרון, כאשר ארבע מתוך שבע הנקודות שקיבלה היו מישראל.
• תקרית נוספת התרחשה בשנת 2002: בטרם עלייתה של שרית חדד לבמה עם השיר "נדליק ביחד נר", אמר הפרשן השוודי בשידור: "אל תצביעו לה, היא לא רוצה שלום". הערה זו הובילה למחאה חריפה מצד ישראל, כמו גם גינוי מצד איגוד השידור האירופי. גם בשוודיה ביקרו רבים את ההערה הפוליטית, ובעקבות זאת התנצל הפרשן על דבריו. שגריר שוודיה בישראל, אנדרס לידן, הזמין את שרית חדד לפגישת התנצלות רשמית בשגרירות בתל אביב, ואף אמר לה: "אני מעריץ גדול שלך". בעקבות התקרית, הוסיף איגוד השידור האירופי תקנה לפיה אסור לפרשנים להמליץ על הצבעה או אי הצבעה לשיר מסוים וחובתם לשמור על נייטרליות במהלך השידור החי.
• תקרית נוספת אירעה לאחר אירוויזיון 2002, כאשר עיתונאים בשוודיה טענו כי הלחן לשיר הישראלי "נדליק ביחד נר", בביצוע שרית חדד, נגנב למעשה משיר הילדים השוודי "Teddybjörnen Fredriksson" ("פרדריקסון הדובון"; בתקשורת הישראלית דיווחו בטעות כי שמו של השיר הוא "טדי הדובון"). הטענה נדחתה על הסף על ידי מלחין השיר, צביקה פיק, שאמר כי היא מגוחכת. הדבר זכה ללעג רב בתוכנית הבידור "רק בישראל", בה ביצעו משתתפי המחזמר "מרי לו", המבוסס על שיריו של צביקה פיק, ביצוע פארודי לשיר.
• בשנת 2004 נבחר הזמר דוד ד'אור לייצג את ישראל באירוויזיון, ובמשדר מיוחד, נבחר השיר "להאמין" (מילים: דוד דאור לחן: דוד ד'אור ועופר מאירי), מבין ארבעה שירים. לאחר הבחירה בשיר, טענה מוזיקאית בשם רחל וולשטיין כי השיר מבוסס על לחן שהיא שלחה לד'אור, ודרשה לקבל קרדיט. ד'אור דחה את הטענות על הסף.^[25]
• בשנת 2007 טענו פוליטיקאים בפינלנד כי השיר הישראלי, "Push the Button" בביצוע להקת טיפקס, נושא מסר פוליטי נגד ניסיונה של איראן לפתח נשק גרעיני. הדבר נוגד, לדבריהם, את התקנה האוסרת על השתתפות שירים בעלי מסר פוליטי מובהק (תקנה שנחקקה בעקבות השיר שמייח של להקת פינג פונג הישראלית בשנת 2000). סולן הלהקה, קובי אוז, דחה את הטענות, וטען כי השיר לא נכתב על מנהיג מסוים, אלא על הסכנה שבנשק גרעיני. הוא אף ציין כי נתקל בתגובות של אנשים שמרגישים שהשיר מדבר על מנהיגי ישראל. בסופו של דבר, לאחר קיום בירור בנושא, אישר איגוד השידור האירופי את השתתפות השיר,^[26] מכיוון שלא מדובר במסר פוליטי מובהק, אלא בשיר המזהיר באופן כללי מפני החזקת נשק גרעיני.
• בשנת 2009 נבחרו לייצג את ישראל אחינועם ניני ומירה עווד, עם השיר "There Must Be Another Way (עינייך)". הייתה זו הפעם הראשונה שזמרת ערביה נבחרה לייצג את ישראל בתחרות, והפעם הראשונה שבה נבחר שיר המכיל מילים בערבית (בנוסף לעברית ואנגלית). הבחירה בעווד גררה ביקורת בקרב חלק מאנשי הימין, כאשר ח"כ מיכאל בן-ארי אף פנה לרשות השידור בבקשה לשקול מחדש את הבחירה בעווד, שכן לדבריו היא השמיעה התבטאויות המביעות חוסר הזדהות עם מדינת ישראל.^[27] ברשות השידור דחו את הביקורת, ועווד הופיעה לבסוף לצדה של ניני בתחרות.
• בשנת 2013 התקיימה תחרות קדם-אירוויזיון שכללה שלושה משדרי טרום-גמר, שלב "גלגל הצלה" וגמר. הזמרת קטלין רייטר, שעלתה לגמר, החליטה לפרוש מהתחרות בטענה לניגוד עניינים ולמעשי מרמה, כשהיא מתייחסת לכמה מהשופטים בתחרות, בהם הבמאי אורי פסטר והזמרות אילנית ודפנה דקל. ברשות השידור דחו את הטענות.^[28] במהלך ההצבעה בגמר הזמרת שני זמיר קיבלה אפס נקודות מהשופטים בעוד היא קיבלה את המקום הראשון בהצבעה הטלפונית של קהל הצופים. לאחר התחרות אמרה זמיר כי היא מרגישה שיש בהצבעת השופטים "משהו חשוד".^[29] בתחרות הקדם-אירוויזיון באותה השנה זכתה בסופו של דבר הזמרת מורן מזור עם השיר "רק בשבילו" (מילים: גל שריג, לחן: חן הררי), שהגיע למקום ה-14 מתוך 17 בחצי הגמר במאלמה ולא העפיל לגמר.
• בשנת 2018, בטרם זכייתה של ישראל עם השיר "Toy" בביצוע נטע ברזילי, אמר הזמר הזוכה משנת 2017, סלבדור סובראל מפורטוגל, כי השיר "נוראי" בעיניו, וכי הוא יהיה עצוב מאוד אם יזכה. הוא אמר כי אם ייאלץ להעניק לברזילי את גביע הזכייה, הוא יחייך "חיוך מזויף" - מה שאכן קרה לבסוף. ברזילי אמרה בתגובה: "אני מאחלת לסלבדור רק אהבה".
• לאחר זכייתה של ישראל בשנת 2018, השמיע אחד ממחברי השיר, דורון מדלי, מספר התבטאויות שנויות במחלוקת שגררו תגובות קשות נגדו. על הזמר הזוכה משנת 2017, סלבדור סובראל מפורטוגל, שהביע את חוסר אהבתו לשיר "Toy", אמר מדלי: "שלא יתפלא שיש לו בעיות לב קשות", כשהוא מתייחס לניתוח בלבו של סובראל במהלך השבוע שקדם לתחרות ב-2017. כמו כן, בלהט ההתלהבות מזכיית השיר, נשמע מדלי קורא בקול: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" - פרפרזה להודעה הדרמטית של איתן הבר על רצח ראש הממשלה יצחק רבין. כמו כן, בתגובה לטענות על "משחק מכור" בבחירת שיריו של מדלי לאירוויזיון, אמר מדלי כי מדובר ביוצרים שכותבים "חרא של שירים". הדבר גרר ביקורת ממחברי השיר "הללויה", שזכה באירוויזיון 1979, שמרית אור וקובי אשרת, אשר אמרו, בין השאר, כי מדלי "לוקה בשגעון גדלות".^[30] ההתבטאות שגררה הכי הרבה גינויים הייתה בראיון שהעניק מדלי לחדשות ערוץ 2, בו אמר, בין השאר: "הניצחון שלי, ברמה הפרטית שלי, זה הניצחון האמיתי... נטע מה שנקרא 'נקלעה לסיטואציה'".^[31] בעקבות הביקורת התנצל מדלי בפני ברזילי, ואמר, בין השאר: "את הסיטואציה. נפלתי בלשוני, הוציאו אותי מהקשרי והפכתי טרף קל לשונאים. אני אשם בכל".^[32]
• בשנת 2020 נבחרה עדן אלנה לייצג את ישראל באירוויזיון עם השיר Feker Libi ובכך הפכה לזמרת הראשונה ממוצא אתיופי שמייצגת את ישראל באירוויזיון. השיר הנבחר (Feker Libi) הוא השיר הראשון באירוויזיון אשר מכיל מילים באמהרית. עקב מגפת הקורונה אירוויזיון 2020 בוטל ולכן עדן אלנה נבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון 2021 עם השיר Set Me Free.
• בשנת 2022 בזמן ההצבעה בחצי הגמר השני, הנציג הישראלי, מיכאל בן דוד התפרץ לעמדת המנחים ונישק אותם. מאוחר יותר הסביר שעשה זאת מכיוון שלא רצו לראיין אותו מפני שהוא ישראלי.

• מרוקו מרוקו "ניצלה" את היעדרותה של ישראל בשנת 1980 והשתתפה באירוויזיון עם השיר "بطاقة حب" (בִּטָאקָת חֻבּ; איגרת אהבה) אותו ביצעה סמירה סעיד (אז השתמשה בשם הולדתה, סמירה בנסעיד). מרוקו, כמו ארצות ערב האחרות, החרימה באותה תקופה את ישראל. בעקבות הישגה הנמוך בתחרות, המקום ה-18 עם שבע נקודות, כולן מאיטליה, הודיעה רשות השידור המרוקאית כי מרוקו תפרוש מהתחרות הבאה וכן משאר התחרויות בעתיד, ובין היתר, גם בשל העובדה כי ישראל נוטלת חלק בתחרות. עד היום, מרוקו היא המדינה האפריקנית היחידה שהשתתפה בתחרות. עם זאת, בעקבות נרמול היחסים בין המדינות כחלק מהסכם ישראל–מרוקו מעריצי התחרות מרחבי העולם קראו למרוקו לשוב לתחרות אך רשות השידור המרוקאי לא הצהירה שום הצהרה בנושא.
• ירדן ירדן אומנם מעולם לא השתתפה בתחרות עצמה ולא הביעה רצון ליטול בה, אך רשת השידור הירדנית נהגה לשדר את התחרות עצמה בשידור ישיר בקביעות מדי שנה. בכל שנה, שידור הטלוויזיה הירדנית היה נקטע טרם שידור השיר הישראלי ושב רק לאחריו. ב-1978, כאשר הסתבר כי ישראל עומדת לנצח בתחרות עם השיר "אבניבי" בביצוע יזהר כהן ולהקת אלפא ביתא, השידור הירדני נקטע בטענה של תקלה טכנית ובמקום הציגו על המרקע תמונות של נרקיסים.^[33] לאחר שידור התחרות, סירבה התקשורת הירדנית להכיר בעובדה כי ישראל זכתה בתחרות והודיעה כי המנצחת היא המדינה אשר הגיעה למקום השני בתחרות, בלגיה.^[34] באופן אירוני, גם השידור הישראלי נקטע בשעה 01:00 (שעון ישראל), כעשר דקות טרם הודעה בדבר זכיית ישראל בתחרות, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן שידור באמצעות לוויין, והזכייה שודרה בישראל רק למחרת היום.^[35] כמו כן, באותן שנים הטלוויזיה הישראלית הייתה בחיתוליה ושידוריה היו בשחור-לבן, ובעקבות כך רבים מהישראלים צפו באירועים בינלאומיים אשר שודרו בצבע תוך שימוש בצפייה ברשת השידור של ירדן השכנה. באותה שנה, משום שירדן לא שידרה את השיר הישראלי ורשות השידור לא קנתה מספיק זמן שידור, בערב התחרות, הידיעה על זכייתה של ישראל הועברה רק בשידורי הרדיו הישראליים. התחרות שהתקיימה בירושלים ב-1979 הוחרמה ולא שודרה בארצות ערב שהפעילו לחץ דומה על טורקיה, שלא ליטול חלק בתחרות, מה שאכן התרחש. במהלך שנות ה-80 נהגה הטלוויזיה הירדנית להקרין במהלך השיר הישראלי שקופיות של פרחים או פרסומות, אך בעקבות כינון הסכם השלום בין שתי המדינות התחייבה ירדן להפסיק את החרם הערבי על ישראל והטלוויזיה הירדנית שידרה לראשונה ב-1998 את השיר הישראלי בתחרות ואת הצבעת המדינות בה זכתה ישראל, אולם היא נמנעה משידור התחרות שהתקיימה בירושלים ב-1999.
• תוניסיה תוניסיה, שמעולם לא השתתפה בתחרות, התכוונה ליטול בה חלק ב-1977 כאשר היא מוגרלת להופיע רביעית בסדר השמעת השירים, בין שירן של הולנד ואוסטריה. הסיבה שבגינה תוניסיה לא השתתפה לבסוף בתחרות מעולם לא אומתה באופן רשמי, אולם לפי השמועות תוניסיה לא רצתה ליטול חלק בתחרות ביחד עם ישראל, שהוחרמה על ידי המדינות המוסלמיות. בשנות ה-2000, רשות השידור של תוניסיה אישרה כי היא לא תיקח חלק בתחרות בעתיד הנראה לעין.^[36]
• טורקיה טורקיה החליטה לפרוש מהתחרות ב-1979, כאשר אירוח התחרות התקיים בשטחה של ישראל לאחר זכייתה ב-1978. היסטוריון התחרות, ג'ון קנדי אוקונר, אמר כי תחילה, רצתה טורקיה ליטול חלק בתחרות, בחרה את השיר "Seviyorum" שישמש כנציגה בתחרות ואף הוגרלה כשיר מספר אחת עשרה בין שירן של ישראל וצרפת, אך לבסוף הוכרחה טורקיה לפרוש מהתחרות תחת לחצן של המדינות המוסלמיות שהתנגדו לקיום התחרות בישראל. עשרים שנה מאוחר יותר, ב-1999, טורקיה כן השתתפה בתחרות שהתקיימה בישראל וב-2004 ישראל השתתפה בתחרות שהתקיימה בטורקיה. טורקיה העניקה פעמיים בתולדותיה שתים עשרה נקודות לישראל: ב-1978 לשיר "אבניבי" וב-1991 לשיר "כאן", אולם ישראל מעולם לא העניקה לטורקיה שתים עשרה נקודות. חודש לאחר זכייתה של ישראל באירוויזיון 2018, ב-16 ביוני 2018, טען ראש הממשלה הטורקי, בינאלי ילדרים, כי "ישראל זייפה את הניצחון. הזמרת לא יודעת לשיר, המטרה הייתה להביא את התחרות לירושלים ולסכסך בין הדתות". ילדרים הודיע כי טורקיה, אשר אינה נוטלת חלק בתחרות מ-2013, "לא תשוב לתחרות שתחל בישראל ב-2019".^[37]
• לבנון לבנון, שמעולם לא השתתפה בתחרות, רצתה ליטול חלק לראשונה בתחרות בשנת 2005 שנערכה בקייב, אוקראינה, כאשר הזמרת שנבחרה כנציגתה של המדינה הייתה אלין לחוד עם השיר "Quand Tout S'enfuit" בשפה הצרפתית, שהייתה אמורה להופיע בחצי-הגמר של התחרות. רשת השידור Télé Liban, האמונה על ייצוג לבנון באירוויזיון, הקימה אתר לבנוני רשמי המוקדש לאירוויזיון, באנגלית ובצרפתית. בעמוד הבית הופיעה רשימה של המדינות המשתתפות, כאשר שמה של ישראל הושמט. לאחר שאיגוד השידור האירופי דרשה מרשת השידור הלבנונית Télé Liban להוסיף את שמה של ישראל לרשימה, הוסרה הרשימה כולה מהאתר והוחלפה בתמונה של הרי הלבנון. בעקבות זאת, דרש איגוד השידור האירופי מ-Télé Liban ערובה לכך שהשיר הישראלי ישודר בשידור חי וכי ניתן יהיה להצביע עבורו בהצבעה הטלפונית. בתגובה הודיעה לבנון כי היא נאלצת לפרוש מהתחרות, בטענה כי על פי החוק הלבנוני אסור להציג את ישראל בטלוויזיה בהקשר תרבותי חיובי.^[38][39] כיוון שלבנון פרשה מהתחרות לאחר חלוף המועד בו ניתן לפרוש ללא סנקציות, הטיל עליה איגוד השידור האירופי קנס כספי, ובהתאם לחוקי התחרות, היא הורחקה לשלוש שנים מהשתתפות בהן. גם לאחר שהורשתה ליטול חלק בתחרות, היא לא ניסתה ליטול חלק בתחרות האירוויזיון בשנים שלאחר מכן.

תחרות האירוויזיון פופולרית מאוד בישראל וזוכה לאחוזי צפייה גבוהים, כאשר בעת אירוח התחרות בשטחה של ישראל בשנת 1999 זכה המשדר ל-49.0% רייטינג. בישראל, כמו גם במדינות אחרות, ישנם מעריצי אירוויזיון מושבעים הבקיאים בכל פרטי התחרות לאורך השנים ביניהם מיקומי כל המדינות בכל השנים בטבלה, השירים המופיעים, התלבושות והמנחים.^[40][41][42] כמו כן, יש מועדונים שעורכים מסיבות אירוויזיון, שבהם מושמעים בקביעות שירי התחרות לאורך השנים. ההישגים הנמוכים יחסית של ישראל בין השנים 2000 ל-2018 (למעט אירוויזיון 2005) הביא לירידה בפופולריות של התחרות בתקופה זאת בקרב הציבור הישראלי, כאשר על פי חלק מהטענות המועלות בנושא, הדבר נבע, לכאורה, מרמת השירים אשר שלחה רשות השידור לתחרות ויש שהאשימו את הפוליטיקה של מדינות מזרח אירופה, הדוחקת, לכאורה, את המדינות המערביות והוותיקות בתחרות, ובהן ישראל.^[43]

אירוע הגמר של אירוויזיון 2018, בו ישראל הייתה מועמדת לזכייה ואכן בסופו זכתה, גרף נתוני צפייה גבוהים בערוץ כאן 11, ובעת הביצוע הישראלי עמדו נתוני הצפייה על כ-47.9% רייטינג ויותר מ-1.4 מיליון צופים, נתון שיא מאירוויזיון 1999, בו ישראל הייתה המארחת של התחרות. רגע הכרזתה של ישראל כמנצחת התחרות, קרוב לשעה 02:00 (שעון ישראל), גרף כ-35% רייטינג.^[44]

מרדכי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, אמר בריאיון לעיתון "ידיעות אחרונות" בשנת 2006: ”אני לא חסיד נלהב של האירוויזיון, אני לא זוכר מתי ראיתי את האירוויזיון ולכן ניצלתי את זה שאין תקציב וביטלתי את הקדם. האירוויזיון עצמו, בשל ההיסטוריה שבו והקשרים עם איגוד השידור האירופי, עדיין חשוב לרשות השידור”. באותו ראיון הביע שקלאר את דעתו כי ”יש לחדש את פסטיבל הזמר והפזמון”, אך ”בלי קשר לנטילת ישראל בתחרות האירוויזיון”.^[45] התחרות המשיכה להיות משודרת ברשות השידור, וזאת חרף התנגדותו של מנכ"ל הרשות. בישיבה שהתקיימה אמר יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, כי ”האירוויזיון הוא אחד מנכסי הרשות, ולא יעלה על הדעת שהיא תוותר עליו. ראוי שרשות השידור, כגוף השידור הציבורי, תמשיך ותייצג את מדינת ישראל בתחרות זו” מנכ"ל הרשות, מרדכי שקלאר, ציין כי היות שדעתו במיעוט, הוא מקבל את דעת הרוב.^[46]

ב-2017, לקראת סיום השידורים הרשמי של הערוץ הראשון, השדר הישראלי עופר נחשון נפרד בשידור חי מצופי האירוויזיון כשהשידור עבר אליו עם המילים ”תודה לך אירופה על כל רגעי הקסם והזמנים הנפלאים, עובדי רשות השידור מודים לאירוויזיון ונפרדים”. הדבר יצר אי הבנה בקרב כלי תקשורת באירופה שפרשו את הכרזתו על פרישת הרשות כהכרזה על פרישה סופית של ישראל מהאירוויזיון אחרי 44 שנה.^[47][48] מ-2018 שידורי האירוויזיון עברו לתאגיד השידור הישראלי.

מלבד אלה אשר שימשו כנציגיה של ישראל בתחרות, היו גם אמנים ישראלים אשר יצגו מדינות אחרות:

שנה	מדינה	מבצע	שיר	תרגום לעברית	מיקום	ניקוד
1963[54]	אוסטריה אוסטריה	כרמלה קורן	"Vielleicht geschieht ein Wunder"	"אולי יקרה נס"	7	16
	שווייץ שווייץ	אסתר עופרים	"T'en va pas"	"אל תלך"	2	40
1986	אוסטריה אוסטריה	תימנה בראואר	"Die Zeit ist einsam"	"הזמן הוא בודד"	18	12
2005	צרפת צרפת	אורטל מלכה	"Chacun Pense A Soi"	"כולם חושבים על עצמם"	23	11
2006	שווייץ שווייץ	ליאל קולט (כחלק מלהקת "six4one")	"If We All Give a Little"	"אם כולנו ניתן מעט"	16	30
2016	צרפת צרפת	עמיר חדד	"J'ai cherché"	"חיפשתי"	6	257
2024	לוקסמבורג לוקסמבורג	טלי גולרגנט	"Fighter"	"לוחם"

היסטוריית ההצבעות של ישראל נכון לאירוויזיון 2021:

מס' הנקודות הגבוה ביותר שהעניקה המדינה בגמר

מקום	מדינה	נקודות
1	שוודיה שוודיה	201
2	רוסיה רוסיה	187
3	רומניה רומניה	182
4	צרפת צרפת	173
5	אוקראינה אוקראינה	160

מס' הנקודות הגבוה ביותר שקיבלה המדינה בגמר

מקום	מדינה	נקודות
1	צרפת צרפת	257
2	פינלנד פינלנד	203
3	שווייץ שווייץ	186
4	גרמניה גרמניה	183
5	הולנד הולנד	181

מס' הנקודות הגבוה ביותר שהעניקה המדינה בחצאי הגמר ובגמר

מקום	מדינה	נקודות
1	שוודיה שוודיה	215
2	רוסיה רוסיה	205
3	רומניה רומניה	182
4	צרפת צרפת	175
5	אוקראינה אוקראינה	172

מס' הנקודות הגבוה ביותר שקיבלה המדינה בחצאי הגמר ובגמר

מקום	מדינה	נקודות
1	צרפת צרפת	262
2	פינלנד פינלנד	209
3	הולנד הולנד	203
4	גרמניה גרמניה	198
5	שווייץ שווייץ	192

שנה	העיר המארחת	מקום התחרות	מנחים
1979	ישראל ירושלים	בנייני האומה	גמר: ירדנה ארזי ודניאל פאר
1999	ישראל ירושלים	בנייני האומה	גמר: יגאל רביד, סיגל שחמון ודפנה דקל
2019	ישראל תל אביב-יפו	אקספו תל אביב	חצאי גמר וגמר: בר רפאלי, ארז טל, אסי עזר ולוסי איוב

• 
  סמליל אירוויזיון 1979
• 
  סמליל אירוויזיון 1999
• 
  סמליל אירוויזיון 2019

• 
  שוקולד מנטה מסטיק בהאג (1976)
• 
  דוד ד'אור באיסטנבול (2004)
• 
  טיפקס בהלסינקי (2007)
• 
  בועז מעודה בבלגרד (2008)
• 
  הראל סקעת באוסלו (2010)
• 
  דנה אינטרנשיונל בדיסלדורף (2011)
• 
  מורן מזור במאלמה (2013)
• 
  מיי פיינגולד בקופנהגן (2014)
• 
  נדב גדג' בווינה (2015)
• 
  חובי סטאר בסטוקהולם (2016)
• 
  אימרי זיו בקייב (2017)
• 
  קובי מרימי בתל אביב (2019)

• ערכים על שירי ישראל באירוויזיון
• פסטיבל הזמר והפזמון
• קדם-אירוויזיון
• הכוכב הבא לאירוויזיון
• תחרות הזמר של האירוויזיון
• אופנת ישראל באירוויזיון
• ישראל באירוויזיון הילדים
• ישראל באירוויזיון למוזיקאים צעירים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל באירוויזיון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל באירוויזיון

• אתר האינטרנט הרשמי של ישראל באירוויזיון (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של ישראל באירוויזיון באתר האינטרנט הרשמי של האירוויזיון

• ישראל באירוויזיון, ברשת החברתית פייסבוק
• אירופה לשלוש דקות - 40 שנות ישראל באירוויזיון באתר תאגיד השידור הישראלי
• Tab4U.com - מילים, אקורדים ותווים לשירים הישראליים שהתמודדו באירוויזיון
• היסטוריית ההצבעות של ישראל באירוויזיון - היסטוריית הצבעותיה של ישראל
• יעל גרינפטר, "הנאה, אם כי מאוד מפוקפקת": ישראל משתתפת לראשונה באירוויזיון; השבוע לפני, באתר הארץ, 7 באפריל 2016
• רז שכניק, ותודה לאירוויזיון שהפגיש בינינו, באתר "ידיעות אחרונות", 11 בפברואר 2018
• שחר גבע, פה זה לא אירופה!, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 20 בפברואר 2018
• שחר גבע, אז מה היה לנו שם?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 20 בפברואר 2018
• דניאל דונקלמן, על נוצות וקרקורים: 20 שנות אירוויזיון בין דיווה ל-TOY, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 במרץ 2018
• דניאל דונקלמן, לזכור ולא לשכוח - על בימת האירוויזיון, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 באפריל 2018
• ספי פסטרנק, המדינה הכי מפרגנת והשיר הכושל: כמה עובדות מעניינות על האירוויזיון, באתר ynet, 9 במאי 2018
• עמי פרידמן, "קרה אסון וזכינו": הדרך של הבטלנים לאירוויזיון, באתר ynet, 28 בספטמבר 2018
• יעקב בר-און, ‏כך הכל התחיל: הסיפור שמאחורי השתתפות ישראל באירוויזיון, באתר מעריב אונליין, 22 במאי 2021
• גיא אורבניאק, ‏הנוסחה המנצחת של "הכוכב הבא": חוץ ממתי שרוצים להפסיד | דעה, באתר מעריב אונליין, 29 בינואר 2020
• עידו דוד כהן, הסוודרים, התסרוקות והאנגלית: החרטות של נציגי ישראל לאירוויזיון, באתר הארץ, 11 באפריל 2023