רמדאן

מקור השם "רמדאן" בשורש הערבי "ר.מ.צ'." ( ر.م.ض.), הקרוב למילה העברית "רמץ" - "חום לוהט". נראה שחודש זה חל בשיא הקיץ בתקופה שקדמה לאסלאם, שבה היו מעברים את השנה.

בקוראן

המצווה לצום ברמדאן מופיעה בקוראן בסורת אל-בקרה.

על פי הקוראן, בחודש זה החלו פסוקי הקודש של הקוראן לרדת אל מוחמד. על פי החדית' (המסורת המוסלמית), לקראת סוף חודש רמדאן התגלה המלאך ג'בריל (גבריאל) למוחמד בפעם הראשונה, והוריד אליו את הפסוקים בקוראן המכונים היום סורת אל-עלק. התגלות זו מצוינת באחד מהלילות האחרונים של החודש. לילה זה מכונה לילת אל-קדר (בעברית: ליל הגורל), והוא מצוין באחד מהימים האי-זוגיים מה-21 בחודש עד סופו (על-פי המסורת המקומית הרוב פסקו שמדובר בליל ה-27). על לילת אל-קדר נאמר שהוא "טוב יותר מאלף חודשים" (סורה 97, פסוק 3).

אורי רובין, בתרגומו העברי לקוראן, מפרש את המשפט "אשר הורד בו הקוראן" ברוח המסורת שעל פיה בחודש זה החל תהליך התגלות הקוראן לנביא מוחמד, פרק אחר פרק, במשך כ-20 שנה. הביטוי "הישועה", אפשר שהוא שם נרדף לקוראן עצמו. על פי רובין, מועד הצום, רק לאחר ראיית הירח, נרמז במשפט "על כל הרואה את מולד הירח של חודש זה".

סיום חודש רמדאן חל בזמן מולד הלבנה של תחילת החודש הבא, ואז חל חג ששמו "עיד אל-פיטר" ("חג הפסקת הצום"), אשר נחגג במשך שלושה ימים. במהלך החג נוהגים המוסלמים לערוך ארוחות חגיגיות, ללבוש בגדים חגיגיים ולבקר קרובי משפחה.

במחקר

לטענת חוקרים מסוימים, קביעת צום רמדאן כמצווה המחייבת כל מוסלמי קשורה לסכסוך בין מוחמד לשבטים היהודיים באזורו, שהוביל לכך שרמדאן החליף את צום העשוראא שהונהג תחילה כצום חובה בלעדי (בהשראת צום יום הכיפורים), והפך לצום רשות לאחר מכן.

על פי כמה חוקרים, קביעת צום רמדאן הושפעה מצום 40 הימים שקודם הפסחא שנהג בנצרות המזרחית, ומהשפעת מוטיבים יהודיים כמו מתן לוחות הברית השניים ביום הכיפורים (מקבילה לירידת הקוראן במהלך החודש), עשרת ימי תשובה מקבילים לעשרת הימים האחרונים של רמדאן וללילת אל-קדר.^[1]

עיקרי הדינים של צום רמדאן מפורטים בקוראן עצמו, בסורת אל-בקרה. המצוות העיקריות במהלך רמדאן הן:

• איסור אכילה ושתייה
• איסור קיום יחסי מין
• איסור עישון

כמו כן, לא נערכות חתונות במהלך החודש.

איסורים אלו תקפים בכל אחד מימות החודש מעלות השחר (זמן תפילת פג'ר) ועד שקיעת החמה (זמן תפילת מע'רב).

בצום רמדאן חייב כל מוסלמי בוגר (בן 11–13), גברים ונשים כאחד. פטורים מהצום חולים, נוסעים, קשישים, נשים הרות ונשים בזמן הווסת, אלה חייבים להשלים את ימי הצום שהחסירו במועד מאוחר יותר, או לתרום לצדקה במקרה שאינם יכולים לצום כלל. עם זאת, הקושי בצום במהלך תקופה ארוכה לצד נטיות חילוניות מביא לכך שכיום לא כל המוסלמים אכן צמים, בייחוד בתקופות בהן חל החודש בקיץ, שבו הימים ארוכים וחמים.^[2]

הצום בחקיקה מדינית ודתית

בחלק ממדינות ערב נהוגים חוקים האוסרים על אכילה או שתייה בפומבי בחודש רמדאן, ואף מטילים עונשי מאסר, קנסות ואף מלקות על העוברים עליהם. בחלק מהמדינות בהן אין חוק מפורש בנושא, נעשה שימוש בצווים מיוחדים או בחוקים אחרים (כמו 'שמירת הסדר הציבורי') לאכיפת צום רמדאן.^[3] לעומת זאת, לאורך ההיסטוריה הוצא צום הרמדאן אל מחוץ לחוק במספר מדינות, כפי שקרה בברית המועצות ובאלבניה בימי המשטר הקומוניסטי. כמו כן, מאז 2012 ישנם דיווחים כי הממשלה בסין העממית אסרה על בכירים, תלמידים ומורים במחוז שינג'יאנג האויגורי לצום בחודש הרמדאן.^[4][5]

בתקופות מלחמה הוצא היתר לחיילים לאכול ולשתות כרגיל, לדוגמה במהלך מלחמת העולם הראשונה^[6] ובמהלך מלחמת יום הכיפורים.^[7] הצום יוצר בעייתיות בקרב ספורטאים מוסלמים המשתתפים באירועי ספורט בין-לאומיים, כמו המשחקים האולימפיים וגביע העולם בכדורגל. עם זאת, יש ספורטאים מוסלמים שאינם צמים ברמדאן בשל אורח חיים חילוני, אמונות אישיות או מתן היתרים הלכתיים.^[8]

המוסלמים מייחסים לחודש זה התבוננות פנימית, התקרבות לאל, עבודת המידות בדגש על צניעות ואיפוק, כפרה על עוונות (בעקבות חדית' המבטיחה סליחה לצמים^[9]), עשיית מעשי חסד והזדהות עם הרעב והקושי שהוא מנת חלקם של עניים ובעלי מצוקה. במשך החודש כולו מקובל להקפיד הקפדה יתרה על דיני אסלאם שאינם מיוחדים לרמדאן, כמו תפילה, הימנעות מרכילות, הימורים וחטאים מוסריים אחרים.

במהלך החודש נהוגה התחזקות דתית במצוות (כמו הצום והתפילות) גם אצל מוסלמים בעלי הקפדה פחותה של מצוות האסלאם בשגרה,^[10] וגוברת ההשתתפות בשיעורי דת ודרשות. בתפילת הצהריים של יום שישי בחודש רמדאן משתתפים מתפללים רבים מהרגיל במהלך השנה. שילוב המוטיבים של רמדאן (צום, קיום מצוות, תפילות והשתתפות בשיעורי דת ודרשות) מסייע להתחזקות דתית של המשתתפים.

במהלך החודש נוהגים הסונים להוסיף תפילה מיוחדת המכונה "תַראוויח" (שמונה או 20 רכעות נוספות), הנאמרת בלילה לאחר סעודת האיפטאר, או לקראת הבוקר. כן נהוגה במהלך החודש קריאת הקוראן בעקבות חדית'ים רבים המתארים את חשיבות קריאת הקוראן במהלך החודש.

בעשרת הלילות האחרונים של רמדאן נוהגים מוסלמים רבים להישאר במסגדים עד ה"אד'אן" עם עלות השחר כדי להתקרב לדת, לטהר את הנפש מהחטאים, ולקבל ברכה מאלוהים בזכות המאמץ וההתקהלות ההמונית הרוחנית במסגדים באותם לילות.

ישנן מסורות ואמונות עממיות על לילת אל-קדר, כמו האמונה כי לילה זה מתאפיין תמיד בשמיים נקיים מעננים ובמזג אוויר נוח, האמונה שבלילה זה שורר שלום זמני בכל העולם, או שמשאלה שמובעת בלילה זה סופה להתממש. אפשר לבקש מהאל משאלות וסליחות והכל יכול להתגשם בלילה זה.

רמדאן נחשב גם לחודש בו הוכרזה הפסקת לחימת השבטים בחצי האי ערב בתקופה הקודמת לאסלאם, ולכן הוא מציין ניסיון לאחווה ושלום.^[11] על אף שבקרב הרבה מאמינים חודש הרמדאן נתפש כתקופה לשלום ואחווה, ארגוני טרור אסלאמיסטים, בעיקר מאז שנת 2001, החלו לעודד ביצוע פיגועי טרור דווקא בחודש זה.^[12][13]

נוסף על משמעותו הדתית, לרמדאן אופי משפחתי-מסורתי המביא לכך שגם מוסלמים שאינם מקפידים בדרך שגרה על אורח חיים דתי, משתתפים בצום, בסעודות האיפטאר המשפחתיות לאחר הצום, בתפילות ובאירועים הקהילתיים. רמדאן מתאפיין גם בביקורים אצל קרובי משפחה, ובגל קניות של ביגוד ומתנות. בערים רבות נערכות בלילות רמדאן פעילויות תרבות, בידור ופנאי משפחתיות בחוצות העיר. נוהג מקובל ובעל שורשים היסטוריים הוא קישוט הבתים והרחובות בתאורה מיוחדת במהלך הלילה.

החברה המוסלמית מתמודדת עם תופעה מודרנית שהפכה את לילות רמדאן לחגיגת צרכנות ובילוי הנטולה תוכן דתי או רוחני. גורמים דתיים-שמרנים הביעו התנגדות למאפיין זה.^[14]

אוכל

מוסלמים רבים קמים בשעה מוקדמת מאוד קודם לעלות השחר כדי לאכול את הסוחור, שהיא הארוחה האחרונה לפני תחילת הצום, על מנת להקל על הצום היומי הממושך. מסורת מקובלת היא של 'מסחראתי', אדם מיוחד שתפקידו לעבור ברחובות ולהעיר את הישנים לסעודה המפסקת קודם הצום.^[15]

אחרי שקיעת החמה מתאספת כל המשפחה כדי לאכול יחד את האפטאר שהיא הארוחה שמסיימת את הצום, ופעמים רבות משלבת מאכלים ומשקאות מתוקים. נוהג מקובל הוא פתיחת סעודה זו באכילת תמר, בעקבות מנהגו של מוחמד המובא בקוראן. יצוא התמרים מישראל בחודש רמדאן עומד על יותר מ-6 אלף טונות, כמחצית מכלל יצוא התמרים השנתי. קהל היעד העיקרי של היצוא הישראלי הוא האוכלוסייה המוסלמית באירופה, בעקבות מסורת אכילת תמר בסעודת האפטאר.^[16]

בשווקים נמכרים ממתקים מיוחדים, עוגות ועוגיות (ואף כדורי פלאפל) בצורת סהר, כוכב או לב. בין המאכלים הנפוצים בחודש רמדאן ניתן למנות את הכנאפה ואת הזלאביה.

יש מקומות שבהם מתארגן סיוע של גופי צדקה לסיוע לנצרכים לקראת חודש רמדאן, בשל הגידול הניכר בהוצאות המזון.^[17]

צרכנות ובידור

ככלל, מתאפיין חודש רמדאן בעידן המודרני בשיאים של צריכה ובהוצאות כספיות גדולות.^[18][19] הקניונים בערים הגדולות במדינות ערב בכלל, ובמדינות המפרץ בפרט, נותרים פתוחים עד אחרי חצות ומציעים שלל אפשרויות צרכנות ובידור לכל המשפחה.^[20] בישראל ישנה תיירות-פנים מצומצמת של יהודים ליישובים ערבים בלילות רמדאן, במסגרת מיזמי תיירות.^[21]

גם בכלי התקשורת הערביים ישנה פריחה בשל ריבוי פרסום ותכנים מיוחדים לרמדאן, ועליה בשיעור הרייטינג.^[22] בשנים האחרונות התפתחה מסורת של שידור סדרות מיוחדות לרמדאן, בערוצי הטלוויזיה הדוברים ערבית, מתוך רצון לפנות לקהל הצופים ומשפחותיהם הנאספים בערב לשבירת הצום. דוגמה לסדרה פופולרית במיוחד היא "באב אל-חארה", המשודרת ברחבי העולם הערבי מדי שנה ברמדאן מאז 2006.

מנהג שנפוץ בעת המודרנית הוא שימוש בנפצים, חזיזים, זיקוקים ואמצעים פירוטכניים בלילות רמדאן בידי בני נוער וצעירים.^[23][24] מפאת המטרד שהנפצים והזיקוקים גורמים ובגלל הסכנה שבהם, כוהני דת מוסלמים הוציאו פתוות נגד חזיזים ונפצים בכלל וברמדאן בפרט.^{[25][26][27][28]}

שינוי שעות הפעילות

יום העבודה מתקיים כרגיל בחודש זה, אך בשל הצום נהוג במדינות מוסלמיות רבות יום עבודה ולימודים מקוצר,^[19] ובשל כך תפוקת העובדים יורדת מאוד.^[29] בעבר היה נהוג אף חופש מלא מלימודים במהלך חודש זה במדינות מוסלמיות, וכן דחייה של החלטות בנושאים פקידותיים לאחר סיומו של החודש, לצד העברת שעות פעילות המשרדים לשעות הלילה^[30] או צמצום שעות הפעילות במהלך היום, כמו שעות פתיחתה מאוחרות בבוקר.^[31] ברוב העולם המוסלמי, מסעדות ובתי קפה סגורים במהלך היום בחודש רמדאן, ונפתחים לעת ערב.

בתיעוד משלהי המאה ה־19 מתואר כי בחודש רמדאן נערך היפוך בשעות הפעילות בין היום והלילה בירושלים המוסלמית: פעילות מסחר החלה רק לקראת שעות הצהריים, עיקר הפעילות עברה לשעות הלילה לאחר סיום הצום, ושעות הבוקר נוצלו לשינה.^[30] כן מתוארת מתקופה זו אלימות פיזית ומילולית של מוסלמים כלפי יהודים בלילות רמדאן בירושלים.^[32]

תותח רמדאן

במקומות רבים באימפריה העות'מאנית החל בתקופה המודרנית נוהג לציין את סיום הצום היומי ביריית תותח, וכן כדי להעיר את העם קודם לעלות השחר לקראת הסעודה המקדימה לצום,^[30] או כדי לציין את תחילת הצום.^[7] בירושלים פועל תותח רמדאן מסורתי בבית קברות מוסלמי סמוך לשער הפרחים, מקום אליו עבר בשלהי התקופה העות'מאנית^[33] ממקומו הקודם במגדל דוד.^[30] משיקולי בטיחות ותפעול, נעשה כיום שימוש בפגזי סרק ובאמצעים פירוטכניים לשימוש תותח זה.^[34] במקומות אחרים נעשה שימוש בירי מקלעים לציון סיום הצום.

בשל מאפייניו של הלוח המוסלמי כיום, יכול החודש לחול בכל עונות השנה, ומועד תחילתו נע אחורה כ-11 ימים בכל שנה^[א] ביחס ללוח הגרגוריאני השמשי. הוא משלים סיבוב מלא וחוזר לאותה עונה מדי 33 שנה בערך.^[ב] מכיוון שחודשי הלוח העברי הם חודשים ירחיים כמו בלוח המוסלמי, תחילתו וסופו של רמדאן מקבילים לתחילתו וסופו של חודש עברי, מלבד הפרש אפשרי של יום–יומיים בשל הבדלים בקביעת ראש חודש. עם זאת, אחרי כל שנה מעוברת, רמדאן מקביל לחודש עברי אחד מוקדם יותר. ההבדל במועד חודש רמדאן ביחס לעונות השנה מביא לכך שמשך הצום היומי משתנה משנה לשנה כתלות במשך הזמן שבין עלות השחר (זמן תפילת פג'ר) לשקיעת החמה (זמן תפילת מע'רב) בכל נקודה בכדור הארץ. בישראל משך צום רמדאן נע בין 11.5 שעות בסוף דצמבר (מ־5:10 ועד 16:40 בשעון חורף^[35]) ל־16 שעות בסוף יוני (מ־3:50 ועד 19:50 בשעון קיץ^[36]). הקושי בצום משתנה גם הוא לפי אורך היום, תנאי האקלים המקומי, ושינויי מזג האוויר.

מאחר שלוח השנה המוסלמי תלוי בקבלת עדות בדבר ראיית מולד הלבנה, אי אפשר לחזות מראש במדויק את יום תחילת החודש או סיומו, וישנה אפשרות לתזוזה של יום או יומיים בין המועד הצפוי למועד בפועל, ואף שוני בתחילת רמדאן ובסיומו בין אזורים גאוגרפיים. קביעת תחילתו וסיומו של חודש רמדאן תלויה בבית דין אסלאמי המסתמך על עדויות ראייה המובאות לפניו. ישנה מחלוקת בשאלת אפשרות הסתמכות על חישובים אסטרונומיים ושימוש באמצעי עזר כמו טלסקופ להכרזה על תחילת רמדאן וסופו. בעבר, בהיעדר תקשורת, היו מועדי החודש נקבעים מקומית בהתאם לראיית מולד הלבנה, ועל כן אירעו הבדלים של יום-יומיים בין מקומות רחוקים, אך עם פיתוח אמצעי התקשורת (כמו הטלגרף) החל מועד החודש להיקבע אזורית וארצית. יום הצום הראשון ברמדאן מתחיל בבוקר שלאחר ראיית הלבנה החדשה, והאחרון מסתיים עם ראיית הלבנה החדשה של החודש הבא.

בתקופה העות'מאנית הסתמכו ערביי ארץ ישראל על קביעת בית הדין השרעי באיסטנבול, ובתקופת המנדט על קביעת בית הדין השרעי בקהיר.^[37] כיום מסתמך מרבית העולם המוסלמי-סוני (ובכללו ערביי ישראל וערביי הרשות הפלסטינית) על פסיקת בית הדין השרעי בריאד, ואילו מיעוט מוסלמים במזרח אסיה ואפריקה מסתמכים על בתי דין מקומיים.^[38] לאסלאם השיעי ישנו בית דין משלו, הנותן תוקף רב יותר לחישובים אסטרונומיים, מאשר לעדות ראייה בפועל.^[39] לוב בהנהגת מועמר קדאפי התאפיינה בהכרזה על מועדי תחילת החודש וסופו שלא כמו במרבית העולם המוסלמי.^[40]

ב־2019 הובילה מחלוקת בין גופי דת מוסלמיים להבדל של יום בסיום צום רמדאן והתחלת עיד אל-פיטר בין המדינות במזרח התיכון ואף להבדל בתוך קהילות מוסלמיות מקומיות בישראל וברשות הפלסטינית. בישראל וברשות הפלסטינית נמסר תחילה על תחילת החג על בסיס הכרזת בית הדין הסעודי, אך בהמשך נמסרה הודעת דחייה מטעם המופתי של ירושלים, מוחמד חוסיין, בין השאר בגלל אי-הצלחה לצפות בירח החדש בפועל בתחום הארץ, אף באמצעות טלסקופ שהוצב בעראבה, ובדומה להחלטת המופתי של ירדן. יש שקישרו את ההבדל שהתגלע בהכרזת סיום רמדאן למאבק פוליטי בין מדינות. למרות ההכרזה על הדחייה, בכמה קהילות מקומיות בישראל וברשות הפלסטינית הוחלט לציין את החג לפי ההכרזה הסעודית. בחברון פיזרה המשטרה הפלסטינית בכוח תפילת חג במסגד המשתייך לפלג חזב א-תחריר, שבחר לציין את החג לפי הקביעה הסעודית שהקדימה את מועד החג כנגד קביעת הרשות הפלסטינית שאיחרה.^[41]

ערך מורחב – חודש הרמדאן בישראל

באופן מסורתי נוהגים מוסלמים מישראל ומהרשות הפלסטינית לפקוד במהלך החודש את מסגד אל אקצא. ישראל נותנת לפלסטינים מהרשות הפלסטינית אישורי כניסה מיוחדים לישראל לביקור קרובי משפחה ולתפילה בהר הבית. בעבר אף התאפשר ביקור של מספר מצומצם מתושבי רצועת עזה בהר הבית,^[42] מחוות אלו רגישות למצב הביטחוני בסכסוך הישראלי-פלסטיני. במספר מקרים בעבר בוטל עוצר, שהוטל על אוכלוסייה אזרחית ברצועת עזה, לרגל רמדאן. חלק מהאוניברסיטאות בישראל מאפשרות למוסלמים הצמים מועדי בחינות מיוחדים לאחר סיום החודש. מחוות אחרות הנהוגות בקרב מדינות וארגונים הן שחרור שבויים, חנינת אסירים^[43] וקיצור עונשים. נוהג נוסף הוא ביקורים וברכות נכבדים מדתות אחרות למנהיגים מוסלמים, או השתתפות בסעודת אפטאר.

• עיד אל-פיטר
• אִפְטָאר

מדיה וקבצים בנושא רמדאן בוויקישיתוף

• מיהו אל-מֻסַחַראתי?, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• רמדאן, דף שער בספרייה הלאומית
• תערוכה וירטואלית לחודש הרמדאן באתר הספרייה הלאומית
• באִסלאם: "מצווה עליכם לצום", באתר מט"ח
• חנין שיבלי, מה לברך ומתי לא לצלצל: שמונה שאלות ותשובות לרגל חודש הרמדאן, באתר הארץ, 13 באפריל 2021
• נפתלי רז, רמדאן כרים!, באתר News1 מחלקה ראשונה, 10 באוגוסט 2010
• ירושלים של רמדאן, באתר "מסע אחר"
• מחקר: במהלך רמדאן התל"ג לעובד צונח, אבל מדד האושר נמצא בעלייה, מקבולה נאסר, אתר 'שיחה מקומית', 28 ביוני 2015.
• יואב שטרן, דקה לפני האיפטאר, טירה עיר רפאים, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2008
• אודי בצלאל, "יום ברמדאן", מערכת "מבט" לחדשות שלחה את אודי בצלאל להעביר יום ברמדאן: תפילה, צום, עבודה, מתוך מהדורת "מבט", 9.6.17
• רמדאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איתי מלאך (מכון ואן ליר), איך חגגו הפלסטינים את רמדאן לפני מאה שנה?, באתר הארץ, 22 במרץ 2023